"אין זה מתקבל על הדעת כי התובע יעניק לנתבע מתנה בסדר גודל כזה (220 אלף דולר) כאות הוקרה ותודה על הטיפול המסור בו ובענייניו. האם ניתן להעלות על הדעת, כי בתמורה לטיפול זה ימסור התובע לנתבע במתנה את כל רכושו עלי אדמות, דהיינו את מלוא התמורה שקיבל ממכירת ביתו?"
"גירסת הנתבע נשמעת על פניה בלתי סבירה, בלתי אמינה ומופרכת מיסודה ומהווה עלבון לאינטליגנציה והשכר הישר". כך קבע בית המשפט המחוזי בת"א, בקבלו תביעה שהגיש אליהו סימון (בן 77) נגד ארמון סבג, להשבת כל הכספים ששילם לו או שהעביר לו בנאמנות.
סימון מכר את הבית אותו ירש מהוריו והנמצא בהוד השרון תמורת 220 אלף דולר. את מלוא התמורה העביר לסבג, אשר התיר לו בתמורה להתגורר ביחידת דיור קטנה בשטח של 30 מ"ר בחצר ביתו.
סימון התגורר בדירה שש שנים בלא ששילם דמי שכירות והוצאות אחזקה. בנוסף, נהג סבג לשלם לסימון מדי חודש סכומי כסף שנעו לדבריו בין 3,000 ל-4,500 שקל. בשנים שלאחר מכן פחתו התשלומים, עד שהגיעו ל-500 שקל בחודשים האחרונים לפני שסימון עזב את הבית.
סבג טען בתגובה לתביעה לחייבו בהשבת הכספים, כי כל הכספים שהועברו אליו, היו כאות הוקרה ותודה על טיפולו בו, וכי הכספים שהעביר לו במשך 4-5 שנים - די בהם כדי לבטל כליל את התביעה.
השופט ניסים ישעיה קבע, כי עדותו של סימון הותירה רושם מהימן. הוא שוכנע במידה הדרושה ואף למעלה מכך, כי את הכספים ממכירת ביתו הפקיד בנאמנות בידי סבג, כדי שזה יפקידם בבנק, יעביר לו את התשואה ויחזירם לו מיד לכשיידרשו.
לדברי ישעיה, אין מדובר בהענקת מתנה כאות הוקרה ותודה כפי שטען סבג, וגירסתו של הלה וההסברים שהתלוו אליה מופרכים ואינם תואמים את העובדות והנסיבות שהוכחו בבית המשפט.
ישעיה קבע, כי מהסכום של 220 אלף דולר, שעל סבג להשיב לסימון, יש להפחית 200 אלף שקל בגין התשלומים החודשיים ודמי השכירות שלו שולמו. סבג חויב בהוצאות בסך 30 אלף שקל. (ת.א 1224/03).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
