אני סקורסזה, במאי צעיר

עלייתו לאקרנים של "הטייס", אחד הסרטים הגדולים של סקורסזה, נותן הזדמנות מצוינת לחזור אל העבר ולגלות מה עשה הבמאי הניו-יורקי כשהוא עוד עבד בתקציבים זעומים.

"מי זה דופק על דלתי" הוא אחד הסרטים הפחות מוכרים של סקורסזה. זהו סרטו הארוך הראשון כבמאי שנולד תחילה כסרט סטודנטים. הסרט צולם בהפסקות במשך 4 שנים. ב-1965, הגל החדש הצרפתי היווה השראה לבמאים אמריקאים צעירים לעשות קולנוע משוחרר, אישי ואינטימי יותר.

סקורסזה הזדהה עם הרעיון והתכוון לביים סרט קצר שבו יתאר את חיי הצעירים בניו יורק בשנות ה-60. התוצאה, "מי זה דופק על דלתי", רחוקה משלמות, אך מדובר בסרט רגיש, אוטנתי ונאמן ליוצרו. כותרות הפתיחה של הסרט רצות על סצנה בה אם מגישה אוכל לילדיה. השחקנית שמגלמת את האם אינה אלא אמו של סקורסזה עצמו. עד יום מותה הופיעה קת'רין סקורסזה בהופעות אורח בסרטי בנה. מכיוון שהיא הייתה נוכחת בחלק מימי הצילום, הבמאי ידע לא פעם רגעים מביכים כשה"מאמא האיטלקית" שלו התערבה בצילומים או סיפרה לאנשי הצוות אנקדוטות על בנה הקטן מרטי.

בערוץ קריינות, סקורסזה מספר על תקופת הלימודים שלו ב-NYU ועל חוסר המקצועיות של הסטודנטים הצעירים. מסופר גם שסצנת הסקס הוכנסה רק לאחר שהסרט היה כבר מוכן. באותה התקופה בוטל חוק הצנזורה בארה"ב וכל סרט שהחשיב את עצמו חייב היה לכלול סצנת עירום אחת לפחות. סקורסזה, שהיה באמסטרדם באותו זמן, שכר חדר וניגש למלאכת צילום סצנת סקס אמנותית. עוד בסרט מוזיקה אופיינית לשנות השישים כמו למשל "הסוף" של להקת "הדלתות".

אני סקורסזה, מכבד נשים

"אליס לא גרה כאן יותר", מרטין סקורסזה, ארה"ב 1974.

השחקנית אלן בורשטיין, ביקשה מפרנסיס פורד קופולה שימליץ לה על במאי צעיר ויצירתי שיביים את סרטה החדש "אליס לא גרה כאן יותר". קופולה אמר לה לדבר עם סקורסזה אחד, במאי צעיר שעשה סרט מעניין בשם "רחובות זועמים". בורשטיין התרשמה מהסרט, אך זה היה סרט מאוד "גברי", וגיבורת התסריט של "אליס" הייתה אישה. היא פגשה את סקורסזה בבית קפה ושאלה אותו: "מה אתה יודע על נשים?". "כלום", ענה סקורסזה, "אבל אשמח ללמוד". תשובתו הכנה שכנעה משום מה את בורשטיין ששכרה את סקורסזה לעבודה. שנה לאחר מכן זכתה בורשטיין באוסקר לשחקנית הטובה ביותר בזכות הופעתה בסרט.

לאחר מות בעלה, נאלצת אליס לדאוג לעצמה ולבנה בן ה-11. היא יוצאת למסע במטרה להתחיל את חייה מחדש ולגדול להיות חזקה ועצמאית בעולם הנשלט על ידי גברים. "אליס..." נחשב היום לאחד הסרטים החשובים בקידום הפמיניזם בקולנוע ובחברה האמריקאית. הבימוי של סקורסזה צעיר ורענן. הסרט משלב בין ריאליזם מחוספס לבין תנועות מצלמה וקומפוזיציות מעוצבות. הדי.וי.די כולל ערוץ קריינות של סקורסזה ושל השחקנים, בורשטיין וכריס כריסטופרסון, כמו גם סרטון עם ראיונות חדשים על עשיית הסרט.

סקורסזה מספר שמה שמשך אותו לעשות את "אליס לא גרה כאן יותר" זה שלאחר הישגיו הראשונים כבמאי, אנשי קולנוע שונים החלו להגיד שהוא אינו יודע לביים נשים. סקורסזה עשה את "אליס...", הוכיח שזו לא בעיה עבורו לעסוק בנשיות, ומהר הלך לצלם את "נהג מונית". הוא לא חזר לעסוק בנשיות בצורה כל כך ישירה עד עצם היום הזה.