עברנו את ביילין, נעבור גם את זה

שופטים הם מרצים מבוקשים בקרב מרצים מן החוץ בפקולטות ובמכללות, ומטבע הדברים, מקבלים הרבה פניות למתן הרצאות. על שולחנה של לבני הצטברו באחרונה בקשות רבות מצד שופטים - הן לאישור עבודה נוספת במתן הרצאות, והן לאישור פעילות ציבורית בקשר עם ארגונים.

לבני אומרת, כי היא מכירה בחשיבות של מתן הרצאות על ידי שופטים: לא רק למוסד בו ניתנת ההרצאה, אלא גם לשופט עצמו. "יש כאן אקט", אומרת לבני, "של הזנה הדדית, של הפריה הדדית".

יחד עם זאת, מצבור הבקשות שעל שולחנה, הבהיר ללבני שצריך להיות פה סדר. "זה חשוב מבחינת הציבור, שיראה שהעיסוק המרכזי של השופט הוא בשפיטה. שגם אם יש עיכובים שלא יאמרו בליבם: הוא עסוק בגלל שהוא עסוק בעבודה אחרת".

בקרב השופטים, לא התרגשו במיוחד מההצהרות החדשות של לבני, ובעיקר ראו בזה ניסיון לייצר כותרות על גבם של השופטים, כפי שעשו גם שרים אחרים. כך לפחות לדעת השופטים. "אחרי שעברנו את יוסי ביילין", אומר שופט בכיר, "כל דבר אחר הוא בדיחה".

מכירים את הריטואל

השופטים כבר מכירים את הריטואל: נכנס שר חדש, אחת לשנה-שנה וחצי בממוצע, ומייד מתחיל להצהיר הצהרות בנוגע לעיכובים במתן פסקי דין ולחוסר האפשרות שהסחבת תימשך. לכל אחד יש השיטות שלו: ביילין נכנס בתחפושת לאולמות, יוסף (טומי) לפיד איים בהעמדה לדין משמעתי.

* השרה לבני, השופטים רואים בזה ניסיון לייצר כותרות.

"על שולחני מונחות ערימות של בקשות. זו לא איזו מחשבה תיאורטית, פשוט היה צורך לטפל בבקשות האלה. ברגע שיש ערימה כזו של בקשות, הייתי צריכה לראות מה אני מאשרת ומה לא, ולכן נדרשתי לזה עם כניסתי לתפקיד".

בשנה שעברה, נקראו כעשרה שופטים שפיגרו במתן פסקי דין לשיחה אצל נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. במסגרת מספר מפגשים עם ברק, הם נדרשו לשפר את ביצועיהם. בד בבד, מערכת המשפט סייעה להם, בהפחתת תיקים. מה שעורר אגב, את כעסם של השופטים האחרים, שטענו כי התוצאה היא, ששופט מפגר, מקבל פרס בדמות הפחתת תיקים. לכאורה זה יוצר תמריץ לעכב תיקים.

להוריד תיקים

"במקרים רבים", אומר שופט בכיר, "השופטים המפגרים הם דווקא השופטים הטובים. יש להם רק בעיה בארגון היומן שלהם. הם לוקחים על עצמם יותר ממה שהם יכולים לעמוד בו. הפיתרון הוא לא להפעיל עליהם סנקציות, אלא לעזור להם - להוריד מהם תיקים, להוסיף להם מתמחה, לתת להם עוזר משפטי".

מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט דן ארבל, לא מכיר אף מקרה של שופט שפיגר במתן פסקי דין, בכלל שנהג להרצות הרבה. "בד"כ", אומר ארבל, "השופטים שעוסקים בפעילויות רבות בחוץ, שמרצים הרבה, הם דווקא השופטים היעילים. הרצאות אף פעם לא היתה סיבה לפיגור. אמנם אהבו לתקוף את זה, אבל אם לוקחים את השופטים שמרצים או כותבים ספרים, אלה השופטים הכי טובים". שופטים שלא מסתדרים עם הזמן, ממילא לא מוצאים זמן למתן הרצאות.

כך למשל, השופט המנוח, עדי אזר, שנחשב לשופט יעיל ביותר, נהג להרצות הרבה, וגם לעסוק בכתיבת ספרים; נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, אורי גורן, הנחשב לשופט יעיל, נוהג לכתוב הרבה; השופט קובי ורדי, מבית משפט השלום בת"א, נוהג להרצות, ונחשב לשופט יעיל ביותר; שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד בר-אופיר, שפרש באחרונה, כתב גם הוא ספרים רבים.

מעבר לכך, אומרים שופטים, מאז נכנסה הסטטיסטיקה והבקרה, ובמיוחד מאז השיטה החדשה, המאפשרת לכל שופט לבחון את מצבו בכל רגע נתון, הבעיה קיימת רק בשוליים.

גם לדעת ארבל, זה בשוליים. ארבל "בציבור זה עושה רושם טוב, ששר מצהיר שהוא מתכוון לטפל בזה, אבל כשהוא מתעמת עם העובדות האמיתיות בשטח, הוא נוכח שזה לא פשוט. חייבים לטפל בזה, אבל צריך לטפל בזה עם שכל, לא להיכנס עם הראש בקיר. כל העניין של הפיגורים הוא מאוד בשוליים מבחינת מספר השופטים. יש שופטים שאצלם זה כרוני ובהם צריך לטפל. מי שצריך לטפל בזה הוא לא שר המשפטים. יש אומבודסמן ויש את נשיא בית המשפט העליון ויש את מנהל בתי המשפט. שר המשפטים הוא איש פוליטי ואני לא חושב שהוא צריך לטפל בזה.

ניהול לא נכון

"יכול להיות שצריך לנקוט באמצעים יותר חמורים נגד שופטים, שאצלם זה הופך להיות כרוני, אולי גם להעביר אותם לתפקיד אחר: למשל, יכול להיות ששופט שכותב פסקי דין מאוד ארוכים ונתקע עם ניהול לא נכון של משפטים והדיונים אצלו מסורבלים, צריך לצרף אותו להרכב שופטים, שיהיה אחד משלושה, ואז החיסרון שלו נבלע בשלישייה.

"בבית משפט השלום היה בזמנו שופט שהדיונים אצלו התארכו והסתבכו. כשבדקו את זה לעומק התברר שיש לו מומחיות בלתי רגילה בנזיקין. העברנו אותו לנזיקין ושם היתה הצלחה מסחררת - הוא סיים את כל התיקים כמעט בהסדרים. זה אומר שלפעמים השופט נמצא במקום הלא נכון שלו.

"יש גם מקרים מאוד קיצוניים שבהם מתברר שהאיש בכלל לא מתאים לשפיטה. אז צריך ללכת לאומבודסמן והיא צריכה להחליט".

* בזמנו, כשלפיד דיבר על דין משמעתי, התקוממת.

"נכון, כי זה לא נושא לדין משמעתי. גם הנשיא ברק יצא נגד זה. אני חוזר ואומר: זה לא הפרת משמעת, זה פשוט חוסר ידע איך לנהל תיק. תיק צריך לנהל, לא רק לשמוע ולתת פסק דין. ניהול נכון, זה לקצר את זמני העדויות, לקצץ שאלות במחלוקת, לא להיכנס לפולמוס על כל פסיק ותו, להגביל את מספר העמודים בסיכומים. לא ייתכן שכל צד יכתוב 5,000 עמודים. אפשר גם להגביל את אורך החקירות. שופט שלא יודע לנהל תיק צריך לנהל אותו, ואם הוא לא מסתדר בנושא אחד, אשפר להעביר אותו לאחר".