בעיות ארציות במועצות האזוריות

בעיות השלטון המקומי אינן יורדות מהכותרות, אבל רוב הכותרות אינן עוסקות באחד ממגזרי השלטון המקומי - מגזר המועצות האזוריות. מאחר שגם המגזר הזה מלא בעיות כרימון, שר הפנים החדש, אופיר פז-פינס, יצטרך לטפל גם בו, וכדאי שיתחיל את הטיפול בקריאת הפרק "סוגיות בניהול מועצות אזוריות", בדו"ח מבקר המדינה על השלטון המקומי, שהוגש בדצמבר האחרון.

מאחר שהמביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, נפתח בדברי המבקר עצמו: "בשני העשורים האחרונים חלו תמורות מרחיקות לכת במרחב הכפרי בישראל. בין היתר, משקלה של החקלאות הצטמצם, ואת מקומה תופסים עיסוקים אחרים. בחלק מהיישובים בוצעו הרחבות. בה בעת נחלשו מרבית המסגרות השיתופיות, וחלקן אף נעלמו כליל.

כתוצאה מכך, גדלו היקף וסוג השירותים שהיישובים דרשו מהמועצות האזוריות לספק להם. אולם, במשך שנים רבות לא הגדירו בבירור את הוראות החוק המסדירות את דפוסי פעילותם של המועצות האזוריות ושל הוועדים המקומיים את חלוקת הסמכויות ביניהם, ונותרו תחומים ששום רובד אינו מטפל בהם. אי-בהירות זו גם הייתה קרקע פורייה לחיכוכים בין שני הרבדים.. ב-14.7.04 התקבל תיקון לצו המועצות המקומיות (המועצות האזוריות) התשי"ח ובו נקבעו הוראות בנוגע לחלוקת הסמכויות בין המועצה לבין הוועד המקומי...".

התיקון לצו התקבל והוראות לחלוקת הסמכויות - יש. לא נותר לשר הפנים אלא לדאוג לביצוע ההוראות כדי להתגבר על הבעיות שהמבקר מדגים בדו"ח שלו. המבקר בדק את הנעשה במועצה האזורית מטה יהודה, החולשת על 32,000 תושבים ב-57 יישובים המשתרעים על יותר מחצי מיליון דונם. יש שם קיבוצים, מושבים, מרכזים קהילתיים וגם פרבר החותר למעמד עצמאי - צור הדסה. מטבע הדברים, יש שם עשירים יותר ועשירים פחות, וגם יישובים שהשפעתם על המועצה חזקה, בצד יישובים שהשפעתם על המועצה ועל תקציביה חלשה.

לכל ההבדלים הללו יש משמעות מעשית, וכדאי לשר הפנים להתעניין בה, מאחר שהיא אופיינית גם למועצות אחרות. הנה, למשל, רבים מוועדי היישובים אינם מגישים למועצה את תקציביהם, וגם לא את הדיווח השנתי על פעולותיהם. כתוצאה מכך, המועצה האזורית אינה מסוגלת לבקר את הפעולות הכספיות של הוועדים המקומיים - כמתחייב על-פי החוק. ויש לכך תוצאה מעשית עוד יותר: אם אין בקרה על התקציב ועל ביצועו, קשה לחלק בצדק בין היישובים את סל השירותים שהמועצה מעניקה לתושבים.

אם המועצה אינה מסוגלת להשתלט על הנעשה ביישוביה הוותיקים, היא מתקשה עוד יותר לנהל את העניינים כשנוסף לה יישוב חדש, שאולי ייהפך לעצמאי. במטה יהודה יישוב כזה הוא צור הדסה. משום מה, המבקר אינו אוהב את השיטה הישראלית - להתעלם מבעיות במקום לפתור אותן כשהן צצות. וכך הוא אומר: "היעדר תוכנית מתאר כוללת לצור הדסה פוגע ביכולת לשקול שיקולים תכנוניים כלליים המושתתים על הגדרת יעדים... בהיעדר תכנון כזה נוצר עומס יתר על התשתיות הקיימות, וירדה רמת השירותים שניתנה לתושבי צור הדסה. היה על הגופים הממשלתיים ועל המועצה האזורית, שיזמו, תכננו ואישרו את הבנייה בצור הדסה, לפעול להכנת תוכנית כזו עוד בטרם החלה הבנייה רחבת ההיקף בו".

כשאין תכנון, אין דואגים למבני ציבור, למשל בתי כנסת ומקוואות. וגם כשמקצים שטחים למתקנים שונים אין בונים אותם, למשל מבני ספורט, ספרייה, מרכז מסחרי וגנים.

מדו"ח מבקר המדינה מתברר, שגם מועצת מטה יהודה - כמו הרבה רשויות מקומיות אחרות בארץ - אינה מבינה עבור מה קיים היטל השבחה. ובעניין זה כדאי מאוד לשר הפנים החדש לעיין היטב בעמוד 375 בדו"ח הנ"ל של המבקר: "הנחיות משרד הפנים מאפשרות לממן מכספי היטל ההשבחה גם 'הוצאות עקיפות נוספות הנובעות ממחלקת ההנדסה'.. התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה מייעדת את הכספים למטרות מסוימות מוגדרות וברורות, שהן הכנת תוכניות וביצוען לרבות פיתוח ורכישה של מקרקעין לצורכי ציבור. משרד מבקר המדינה מעיר למשרד הפנים כי הרחבה זו של הפעולות שאותן ניתן לממן באמצעות היטלי ההשבחה אינה מתיישבת עם הוראות החוק ותכליתו".

ברור שאם משרד הפנים מתעלם מהוראות החוק, קשה לדרוש מראש המועצה האזורית שלא לנהוג כמו שנהג ראש מועצת מטה יהודה, שהשתמש בכספי היטל ההשבחה למימון גירעונות שוטפים ומצטברים, מימון שהייתה לו "השפעה לטווח ארוך על פעילויות התכנון והפיתוח של המועצה האזורית ביישובים שבתחום אחריותה".

שר הפנים החדש יבחר אולי לנהוג כמו קודמיו ולהתעלם ממבקר המדינה הרוכן מעל כתפו, נושף בעורפו ומציק לו בלי הרף. היכולת להתעלם מן המבקר נובעת, בין השאר, מן הנימוס המאפיין אותו.

מבקר המדינה כותב המון פעמים, גם בדוח הנוכחי, ביטויים צמחוניים כמו "ראוי שמשרד הפנים ישקול...", במקום לומר בעברית קלה את דעתו על המשרד ועל השר העומד בראשו. אבל מי יודע, אולי שר הפנים החדש פינס-פז - אדם מנוסה מאוד בביקורת פרלמנטרית - ינקוט גישה חדשה ויכניס קצת סדר בעבודת המשרד ובפיקוח על הגורמים הכפופים למשרד, למשל המועצות האזוריות, שבכלל הגיעה השעה לבחון אם זמנן לא עבר מעיקרו.