1. פח הזבל של ההיסטוריה

העובדה שרוב מוחלט מקוראי טור זה לא צפו אמש בתוכנית "האוסף של יוסף", תוכנית הקליפים החדשה בהגשת פליטי 'פרויקט Y', מצערת ביותר. לא מפני שהיה לה פן חיובי כלשהו, אלא משום שמי שפספס את השידור כבר לעולם לא יוכל להבין מה עבר על האנשים שכן צפו בה. תהום עמוקה תפריד ביניהם לנצח, וזה דווקא בשעה בה אחדות העם חשובה מתמיד.

אפשר לתאר פרגמנטים שלה, אפשר לכתוב בהשראתה שיר או מחזה בשלוש מערכות, אפשר לערוך ימי עיון בנושא, להכריז על יום אבל שנתי, לחזור ולדוש במה שהוביל לעלייתה לאוויר אבל השינוי הדרמטי שחל בעולם הפנימי של מי שהיה ושרד, מי שבאמת צפה בה מההתחלה ועד הסוף, יישאר בלתי מושג לכל אדם חיצוני לאירוע. רוצים תיאור קצר וחסר תוחלת? בבקשה: המשתתפים הבולטים משתי העונות של 'פרויקט Y' מגישם קטעים קצרים, פרי עטם, בין קליפים ללהיטים מוזיקליים מתקופות שונות. הצופים מוזמנים לשלוח SMSים בעד ונגד כל מערכון שכזה. זהו. חושבים שעכשיו התקרבתם במשהו להבין את שעבר על ניצולי התוכנית? חשבו שנית. אולי למדתם כמה עובדות יבשות, לא יותר.

כישלון, אסון, מפלה, מכה. ארבע מילים יפות. הנה הן מודפסות על נייר העיתון, חסרות אונים. רחוקות מלהביע את התחושה שלוותה לצפייה. ננסה שוב. פיאסקו, קטסטרופה. לא, גם הלועזית לא תועיל כאן. אולי דימוי צבעוני: לו היתה התוכנית נייר טואלט, היתה גליל של נייר אפרפר וקרטוני, עם הרבה אוויר בין הרצועות הכרוכות עליו, כזה שרק אחת לחצי מטר מנוקב בכמה חורים מסכנים אשר לא מאפשרים אפילו תלישה ראויה, משהו גס ש... חבל על המאמץ. הוא רק מבזה את עולם בתי-השימוש. יש שידורים חוזרים, יש גם פרקים חדשים מדי יום, מי שמוכן לקחת על עצמו את הסיכון מוזמן לצפות.

2. געגועים לפספוסים

"קומי קומי"; ערוץ yesY, ראשון 30:21

"קומי קומי", תוכנית המצלמה הנסתרת ששודרה מייד לאחר זו שאת שמה הס מלהזכיר אינה תוכנית מתיחות רגילה. היא מתמקדת במותחים ולא בנמתחים, ברעיונות המקוריים של חברי הצוות יותר מאשר בתגובות אליהם. המתיחות נטולות היגיון, מוגזמות, לעתים חתרניות. העוברים ושבים שצופים בהשתטויות משמשים בעיקר כרקע. מגיבים בקושי, ממעטים לצחוק. הם ממשיכים להתנהג כרגיל גם בסיטואציות קרקסיות, וזה משעשע באופן שמתחנף לצופה הרבה יותר מאשר המתיחות ב"פיספוסים".

אדם מתאמן על מכשיר בחדר כושר. מישהו מניח שלט 'מקולקל' מול פרצופו. הוא מפסיק את האימון; שני לקוחות בתמרוקייה מתעלפים מריח בושם שמותז לעברם. כשהם מתאוששים, המוכרת מציעה להם בושם אחר. המתעמל הפסיק להתאמן למרות שהמכשיר שלו תקין, למרות שהתאמן עליו כבר זמן מה מבלי שגילה סימני קלקול. המוכרת מוכרת כי היא מוכרת. זה עד כדי כך פשוט. אז מה אם שני אנשים התעלפו לה בחנות, אם הם מביעים רצון חדש לקנות היא תתיז לעברם עוד בושם (והם שוב יתעלפו). הציבור הישראלי, כפי שהוא מתגלה ב"קומי קומי", הוא ציבור עיוור, צייתן, נטול מחשבה עצמאית.

3. נוער שמרן

"Y בעשר", ערוץ yesY, ראשון 00:22

הצהרת הכוונות של "Y בעשר" ניתנה בפתיחת התוכנית. להביא לצופים כל מה שזוהר, כל מה שיפה וכל מה שקורה, דברים שמעניינים אנשים שלא רואים חדשות. אפשר להבין ללב נערי ישראל שלא מוכנים לשעבד עצמם למשדרי האקטואליה, אבל האלטרנטיבה ש"Y בעשר" מציעה להם מסתכמת בעולם הסלבריטאים. זה משעמם, בעיקר מפני שאין הבדל ממשי בין פוליטיקאים לסלבריטאים, וגם משום שבמשדרי אקטואליה יש ויכוח (מדומה, מעוות, אבל ויכוח) בעוד שבתוכניות על סלבריטאים לא מתווכחים, מפרגנים. עיסוק בזוטות של כוכבנים מקומיים הוא גם מעשה שמרני מאין כמותו, אשר מבטיח כי דור העתיד של המדינה יהיה דור עיוור, צייתן, נטול מחשבה עצמאית.