"כשהמכשפה הרעה תמות, נוכל שוב לעבוד ביחד"

מניפולטיבית ואפלה, רוחשת תככים מקיאבליים ושטופה בדמויות שכאילו נגזרו ממיטב הדרמות השיקספיריות, כך מתוארת ממלכת הקסמים של וולט דיסני, בספרו החדש של ג'יימס בי. סטיוארט, 'מלחמות דיסני' (DisneyWar), הספר עב הכרס, בן 572 עמוד, מהווה תיעוד מפורט, מדהים בחשיפותיו, על הנעשה מאחורי הקלעים של אימפריית הכשפים דיסני, תחת שרביטו של מייקל אייזנר.

המנכ"ל הכוחני והמגלומן, הצליח ב-20 השנה האחרונות מאז מונה למנהלה, לרכז בידיו עוצמה אדירה, תוך שהוא אינו בוחל, כפי שנטען, לנעוץ סכינים בגבם של מי שנחשבו לידידיו.

ב-2003 שכנע סטיוארט את אייזנר - בניגוד לעצות שקיבל אייזנר מיועץ יחסי הציבור שלו - לאפשר לו לתעד במשך שנה את הנעשה מאחורי הקלעים של דיסני, כשהוא אינו מדמיין כלל לאילו התרחשויות דרמטיות הוא ייחשף במרוצת השנה. "דיסני היא מוסד אמריקני ענק, שלדעתי הצדיק בחינה מקרוב", אומר סטיוארט. "ידעתי, שזה איננו המקום השמח ביותר בעולם. אבל לא ציפיתי למשפחה הלא-מתפקדת שפגשתי".

סטיוארט, עיתונאי ב"וול סטריט ג'ורנל", עורך העמוד הראשון, זוכה פרס פוליצר ואחד מהכותבים המוערכים באמריקה, ניצל במלוא יכולתו את הדלת הפתוחה שהוא קיבל. הוא השתתף בישיבות, האזין לשיחות טלפון, קרא אי-מיילים והיה נוכח אפילו באסיפת בעלי מניות ב-2004, שבמהלכה הביעו 45% מהם אי-אמון באייזנר. סטיוארט היה שם כדי לתעד את תגובותיו של אייזנר, כאשר הופשט מתוארו כיו"ר דיסני.

המחקר המעמיק שערך סטיוארט חשף סיפור של תככים המתחיל עוד הרבה לפני הגעת אייזנר לחברה. וולט דיסני, מייסד החברה, זרק בשעתו את אחיו רוי דיסני, ושינה את שם החברה מדיסני בראדרס לוולט דיסני פרודקשנס. לפני מותו ב-1977, העביר וולט את השרביט לחתנו רון מילר, תוך שהוא גורם לפרישת אחיינו רוי דיסני. דיסני האחיין, חזר ב-1984 למועצת המנהלים, כאשר איום של השתלטות ריחף מעל החברה.

התחמן שהפך ידידים לאויבים

הספר 'דיסני-וור' מתחיל למעשה עם כניסתו של אייזנר לתפקיד היו"ר והמנכ"ל ב-12 בספטמבר 1984, אחרי שהובא לדיסני מאולפני פארמונט. מהר מאוד הוכיח אייזנר, כי הבחירה בו הייתה מוצלחת: הוא ניער את החברה, בתהליך שהביא לפיטורי 1,000 עובדים כבר בשנתו הראשונה; כרת ברית מצליחה עם פיקסר, אולפני האנימציה, שהייתה אחראית לשורה ארוכה של להיטים, כמו 'צעצוע של סיפור' ויצר סדרה של סרטים דלי-תקציב אך גורפי-קופות, כמו 'היחפן מברוולי-הילס' שהזניקו את ריווחי דיסני וגם את הביצועים של מנייתה.

כך, בתוך שנה מהצטרפותו של אייזנר לחברה, זינק הרווח התפעולי של דיסני ב-250%, ל-800 מיליון דולר. מניית דיסני התחזקה פי ארבעה, ואייזנר זכה לאמון מוחלט של מועצת המנהלים שלה.

אולם, טוען סטיוארט בספרו, עם כל ההצלחות שעליהן אייזנר היה חתום, הוא התגלה כ"רוקם מזימות" ובעל יכולת מדהימה להפוך ידידים לאויבים. סטיוארט מקפיד גם להציג שורה ארוכה של דוגמאות. עוד לפני מותו של פרנק וולס, שכיהן כנשיא דיסני, בתאונת מסוק ב-1994, התקררו היחסים בין השניים. ג'פרי כצנברג, מנהל האולפנים, האמין כי המינוי למשרת הנשיא היה מובטח לו, אבל כאשר העניין התבדה, הוא עזב את החברה ב-1994 בטריקת-דלת, כדי להקים את דרימוורקס. זאת, במחיר כבד של 280 מיליון דולר.

במקום כצנברג, הצניח אייזנר ב-1995 למשרת הנשיא את מייקל אוביץ. אבל מיד אחר-כך התחרט אייזנר על המהלך, שעלה לדיסני מחיר יקר עם פיטורי אוביץ ב-1997: מצנח הזהב של אוביץ הסתכם ב-140 מיליון דולר. בפני סטיוארט הודה אייזנר: "אני חושב, שזאת הייתה הטעות הגדולה ביותר בקריירה שלי". אבל זו לא הייתה השגיאה האחרונה שלו. בהמשך, הצליח אייזנר להקים עליו גם את רוי דיסני, אחיינו של וולט דיסני ומי שהביא אותו לחברה, ולהפוך את רוי לאויב מושבע. עד כדי כך שהוא הוביל ב-2003 את מרד בעלי המניות נגדו, ושממשיך להילחם בו גם היום בכל אמצעי, כולל באתר האינטרנט savedisney.com.

הצעה שאי-אפשר לקבלה

אחת הדוגמאות הטובות יותר לתככנות ההרסנית, שחזרה ושפגעה בסופו של דבר בדיסני עצמה, היא מערכת היחסים שקיים אייזנר עם סטיב ג'ובס, אז יו"ר ומנכ"ל פיקסר. סטיוארט מזכיר בספרו אי-מייל, שאייזנר שלח לחברי מועצת המנהלים ושבו הזהיר, כי הסרט "מוצאים את נמו" יהיה כישלון קופתי, שיפיל את פיקסר ואת מנהליה. לדברי סטיוארט, הכול נבע ממלחמות שליטה ואגו בין אייזנר וג'ובס, ומכך שאייזנר היה חייב להוכיח מי בעל-הבית בשותפות.

בראיון לתוכנית רדיו ששודרה בימים אלה, סיפר סטיוארט, כי "היחסים בין השניים הלכו והחריפו עם השנים. אבל הרגע שהגדיר את יחסיהם היה כאשר אייזנר העיד בקונגרס בנושא הפיראטיות הדיגיטלית, וגינה את אפל על מסע הפרסום שלה 'RIP, MIX, BURN', שלדעתו עודד צעירים לגנוב מוסיקה באמצעות האינטרנט".

ג'ובס, המכהן היום כמנכ"ל אפל, הופתע לגלות כי שותפו הבכיר גינה אותו בפני הקונגרס, ובעצם האשים אותו כי הוא מעודד גניבה. ג'ובס ההמום התקשר למנהל בכיר בדיסני ואמר, "אני לא מאמין שמייקל עשה לי דבר כזה", והבכיר, שהיה משוכנע שכל העניין מקורו בטעות, ביקש זמן לבדוק את הדברים. הוא התקשר לבדוק את הטענה עם אייזנר, שהכחיש את הדברים מכול וכול. עשר דקות מאוחר יותר התקשר ג'ובס, שכבר החזיק בידיו את תמצית העדות של אייזנר, והקריא אותה לבכיר.

"זו הייתה אחת ההתנגשויות, שגרמה לקרע בלתי ניתן לגישור. וכך, כאשר הגיע הזמן לחידוש החוזה עם פיקסר, ג'ובס הציע לדיסני הצעה שהוא ידע היטב, שהיא לא תוכל לקבלה. רוי דיסני, שהיה ביחסים מצוינים עם ג'ובס, התקשר אליו אחרי שהכול התמוטט, ואמר לו משהו בסגנון, 'כשהמכשפה הרעה תמות, נוכל לחזור לעבוד ביחד', וג'ובס הסכים.

רכישות חסרות היגיון כלכלי

סטיוארט גם הביע את דעתו, כי "כאשר אייזנר ילך, יש סיכויים טובים שראשי פיקסר יחדשו את החוזה שלהם עם דיסני. זאת, אם הם יידעו שיש בדיסני מנכ"ל שהם יכולים לעבוד איתו בשיתוף-פעולה".

אבל יותר מכול, הספר הזה הוא ניסיון לרדת לחקר אישיותו של אייזנר. סטיוארט כותב, כי "במהלך שני עשורי כהונתו, זהותו של אייזנר התמזגה לחלוטין עם זהות דיסני", והוא מביא כהוכחה את התעקשותו של אייזנר לשמש כמנחה התוכנית 'עולמו של וולט דיסני', למרות תוצאות מבישות במבחני מסך. סטיוארט מדגיש גם את "נטייתו של אייזנר לעוות, לקשט, או לשכוח את האמת".

סטיוארט מתאר את אייזנר כ"אינטליגנטי, מקסים ומצחיק, יצירתי, אימפולסיבי, יודע לקבל החלטות בן-רגע, מוכן לנסות דברים ולקחת סיכונים", אבל הוא לא שוכח לצייר גם תכונות אחרות שלו, כמו "ריכוזיות, חוסר יכולת להאציל סמכויות, כישלון בכל הקשור להערכת הישגי אחרים, שיסוי מנהלים זה בזה ועידוד תרבות של ריגול וחוסר אמון".

לטענת סטיוארט, בשורה של שגיאות ניהוליות וקריאטיביות קשות, דחה אייזנר הצלחות קופתיות ענקיות, כמו 'שר הטבעות', את סדרת הטלוויזיה המצליחה 'CSI', את סרטו של מייקל מור 'פרנהייט 9/11' ולהיטים נוספים. הוא הגדיר את 'מוצאים את נמו' ככישלון בטוח, והתערב ביד גסה בצילומי 'שודדי הקריביים: קללת הפנינה השחורה', משום שלא אהב את שיני הזהב של ג'וני דפ, וכעס על דרך הצגתו.

בנוסף, הוא גייס ואישר מינוי מנהלים יקרים והרסניים בזה אחר זה, ביצע רכישות חסרות היגיון כלכלי, כמו של רשת הטלוויזיה ABC ושל ערוץ פוקס פמילי, והמשיך להכתים את המותג עד אשר הופשט מתפקידו כיו"ר, במהלך הדחה שיושלם ביוני הקרוב, עם פרישתו גם מתפקיד המנכ"ל.

עד אז אייזנר יספיק כנראה להבריח גם את האחים ויינשטיין, את מנהלי מיראמקס. מיראמקס היא אחת מהחטיבות המצליחות של דיסני, שצפויה להגיע הערב (א') לטקס האוסקר עם 20 מועמדויות והחתומה על להיטים היסטריים כמו 'להרוג את ביל' וזוכי אוסקר, דוגמת 'שיקספיר מאוהב'.

על-פי המסורת בדיסני, כותב סטיוארט, נדרש מנהל בכיר חדש להתחפש לאחת מדמויות דיסני, ולשחק את התפקיד באחד מפארקי השעשועים של הרשת. אף אחד אינו יודע לאיזו דמות בחר להתחפש אייזנר עם מינויו, אבל סטיוארט מניח בספרו, כי אייזנר, שיכול היה למלא כל אחד מתפקידי הנבל הקלאסי, בחר בוודאי בדמות בעלת כתר. *