"בדיון הנוסף בפרשת שבס העיד על עצמו בית המשפט, שמבקש הוא להגדיר הפרת אמונים ע"י פעולה במצב של ניגוד עניינים באופן יותר מדויק, כדי לאפשר שימוש בהוראה זו במלחמה נגד השחיתות. אך בסופו של היום, ההלכה שיצאה מתחת ידיו היא אף יותר עמומה מזו שקדמה לה". כך אומרת שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר, בנימה ביקורתית כלפי חבריה לשעבר בעליון.
השופטת דורנר עומדת על הקושי שבעבירת המירמה והפרת אמונים. "ההתנהגות האסורה היא בעלת רקמה פתוחה, עבירת מסגרת שגבולותיה לא ברורים והיא אינה בנויה על יסודות ממוקדים. האיסור הפלילי הוא עמום וביהמ"ש נדרש להלך על חבל דק, על-מנת להבדיל בין איסור פלילי לבין התנהגות לא פלילית, העשויה להיות גם לא אתית".
בעבר, אומרת דורנר, נדרשה מודעות של הנאשם לפגיעה בטוהר המידות ובאמון הציבור שגורם המעשה כדי שיורשע בהפרת אמונים. בדיון הנוסף בוטל הצורך במודעות זו, ולדעתה הדבר מרחיב "בצורה בלתי ראויה את ההתנהגות האסורה, שממילא הגדרתה היתה עמומה. בדומה, גם ביטול הדרישה לסטייה מן השורה בפעולה בניגוד עניינים, המשליכה כמובן גם על היסוד הנפשי, הגדילה את העמימות". לכן, לדבריה, "יש לחזור למחוקק ועליו להגדיר את העבירה בצורה ברורה כיאות לעבירה פלילית".
"עבירה מאוד בעייתית"
עו"ד יגאל ארנון, שהיה סניגורם של דרעי ונאשמים אחרים בעבירות צווארון לבן, אומר כי אם היו מבקשים ממנו לנסח מחדש את עבירת הפרת האמונים, לא היה מצליח. "אני יודע שזה בעייתי, אבל גם החוק הפלילי אינו פרפקטי. זו לא עבירה של רצח, גניבה או תקיפה, שם הכל ברור".
השופט (בדימוס) דן ארבל סבור, כי עבירת הפרת האמונים היא מאוד בעייתית. "זו עבירת סל שאפשר להכניס אליה הרבה מאוד דברים. אני חושב שהגיע הזמן שהמחוקק יגדיר אותה או יוציא אותה בכלל מספר החוקים, למרות שאני לא ממליץ על זה. היא צריכה להישאר, אבל צריך להושיב צוות משפטנים במשרד המשפטים שיגדיר אותה בצורה הרבה יותר ברורה ויש היום הנחיות בפסיקה שמאפשרות לתקן את החוק ולהביאו לרמת בהירות והגדרה ברורה יותר". ארבל מזכיר, כי "חוק לא ברור זה דבר רע מאוד למשפט הפלילי".
עו"ד נבות תל-צור אומר, כי העובדה שמדובר באיש ציבור יכולה אף להשפיע על תוצאת המשפט מבחינת יישום הנורמות ופרשנות הדין הפלילי, כפי שהתרחש בפרשת שבס, כאשר השופט טירקל החליט לצרף את דעתו לדעת הרוב ולהרשיע את שבס בהפרת אמונים.
טירקל כתב בהחלטתו: "אכן, בזמן שניתן פסק הדין בפרשת גרוסמן, לפני כ-23 שנים, נטתה דעתי לכך שיש לנקוט פירוש המצמצם את היקף פרישתה של עבירת הפרת האמונים; לפיכך הצעתי - והיתה זאת דעת מיעוט - לזכות את המערער באותה פרשה. למרבה הצער, הזמנים אינם כשהיו, החברה הישראלית איננה כשהיתה, ועלינו לדקדק היטב ולהיזהר מאד במידותיהם ובאורחותיהם של עובדי הציבור, אף יותר מבעבר".
"קביעה כזו", אומר עו"ד תל-צור, "מנוגדת לחלוטין לעקרונות היסוד של המשפט הפלילי, ואף מנוגדת להוראת סעיף 5(א) לחוק העונשין, שאוסר מכל וכל החלה רטרואקטיבית של החמרה בדין על נאשם, לא היתה ניתנת לגבי נאשם רגיל, שאיננו איש ציבור". *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.