'עושק המיעוט' או 'עריצות המיעוט'

הגם שעילת "עושק המיעוט" "יובאה" לארץ מן הדין האנגלי כבר בראשית שנות השמונים, ונקבעה בחוק הישראלי, נדמה כי רק בשנים האחרונות החל להיעשות שימוש גובר והולך באותו ביטוי קסם מעורפל המאפשר לבעל מניות המיעוט בחברה לגרור את בעל השליטה לבית המשפט ולחייבו לענות לטענות שונות בדבר פגיעה במיעוט. מחד, הכירו אומנם חוקי היסוד ובתי המשפט בזכות הקניין של בעל מניות הרוב לעשות בחברה שבבעלותו כרצונו, אך מנגד, שמו לו כסייג שלא לנצל זכות זו עד כדי "עושק המיעוט". לכאורה, נוסחה ראויה המאזנת בין שני עברי המתרס. אלא, שהמושג הכללי "עושק המיעוט" או "קיפוח המיעוט" אינו מסוים דיו, וכתוצאה מכך מתעוררת אי ודאות רבה בדיון המשפטי, אשר לעיתים מנוצלת לרעה.

כך, לאחרונה, בצד טענות מוצדקות, נעשה שימוש גובר והולך בעילה אמורפית זו ככלי להגשת תביעה וליצירת לחץ כלכלי ופסיכולוגי על בעלי מניות הרוב מתוך מטרה להשיג או לקדם מהלכים עסקיים שאינם בהכרח שייכים לעולם המשפט. מאחר שהסעד העיקרי בחוק מאפשר למיעוט לבקש מבית המשפט צו שיורה לבעל השליטה "המקפח" לרכוש את המניות שבידי המיעוט, יכולה להיות מוגשת תביעה זו לשם קידום רצונו של המיעוט לכפות על בעל השליטה לממש את אחזקותיו בחברה, ובמחיר שלא תמיד יהיה נוח לבעל השליטה. מהלך מעין זה יכול אף לתאום את האג'נדה המקורית של בעל מניות המיעוט, אשר, בדרך כלל, רוכש מניות אלה לשם השאת רווחים ולא לשם ניהול אסטרטגי של החברה.

לכן, ולאור האינטרס בדבר ודאות עסקית ומשפטית, קיימת חשיבות מרובה לכך שכבר בעת הכנסת שותף כבעל מניות מיעוט יוגדר היטב מערך הזכויות והחובות שבניהול החברה. הגם שבדרך כלל מטרתו העיקרית של בעל השליטה היא להכניס שותף אשר יישא בחלקו בנטל המימון ותפעול החברה ותו לא, אין להתייחס להסכם המכירה באופן חד ממדי שכזה. יש לגבש כבר מלכתחילה את דרכי ניהול החברה ומערך הזכויות והחובות בה או לכל הפחות את העיקרים שבהם. ההסכמות צריכות כמובן להתאים לפעילות העסקית של החברה ולמאפייניה המיוחדים, אך בוודאי רצוי שבהסכם תופיע התייחסות, בין היתר, לשאלה מי יאשר התקשרויות בעסקאות החיוניות לתפקוד החברה, מי יאשר התרחבות של פעילות החברה לתחומים חדשים, מי יצהיר על חלוקת רווחים, מימוש נכסי החברה בעת הצורך, ועוד. לעניינים אלה, ראוי שלא להסתפק בכללי "ברירת המחדל" הקבועים בחוק, ויש לעגן את הסוגיות בהסכם הרכישה, כך שתושג גם מודעות מלאה של בעל מניות המיעוט לאופי החברה אליה הוא נכנס כשותף ולדרך בה חברה זו מתנהלת.

כניסה לשותפות ב"עיניים פקוחות", מהווה גורם מנטרל ראשון במעלה של כל ניסיון מצד המיעוט לצעוק 'חמס' כאשר הדבר יהיה לו נוח וישרת את מטרותיו בעתיד. כך, כל עוד החברה מנוהלת על פי אמות המידה שנקבעו בהסכם הרכישה, ושלהם התחייב המיעוט, סיכוייו להצליח בטענות לפגיעה בו בשל דרך ניהול זו הינם קלושים. אמת, ייתכן שאף לאחר עיגון האמור בהסכם יימצא מי שיעיז ליזום הליך משפטי חסר סיכוי כנגד בעלי השליטה, אך אז צפוי הוא להיתקל בשאט נפשו של בית המשפט שאולץ לדון בסוגיות אשר התובע היה מודע אליהן והסכים להן מלכתחילה.

רק פסיקת בית המשפט לאורך השנים תיצוק תוכן באותו מושג מעורפל של "קיפוח המיעוט", ולבינתיים, טוב יעשה בעל חברה המוכר חלק ממניותיו לקבוצת מיעוט, אם יגדיר את דרכי ניהול החברה ומערך הזכויות והחובות של בעלי מניותיה כבר בהסכם הרכישה. *

הכותב הוא ממשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'