למה התפטר אילן שגב?

היורשת, ענת קינן, נכנסה לתפקידה תקופה קצרה לאחר מכן. תשעה חודשים לאחר מכן הודיע יו"ר הבנק, אילן שגב, על פרישה מהבנק.

ימים אחדים לפני הודעת הפרישה של שגב פירסם הבנק, שבשליטת דיסקונט, אזהרת רווח. מיד לאחר ההודעה פורסמו הדו"חות הכספיים השנתיים, שבישרו על הפסד גדול יחסית של 35 מיליון שקל. וזאת, לאחר שנים ארוכות של רווחיות - 27 מיליון שקל ב-2003, 42 מיליון שקל ב-2002, 34 מילוין שקל ב-2001 ו-62 מיליון שקל ב-2000.

סמיכות האירועים מעלה את הסברה, כי שגב פרש בגלל ההפסד, או נכון יותר בגלל החלטת קינן לבצע הפרשות עתק, שהובילו בסופו של דבר להפסד.

הפרשות לחובות מסופקים הן לא מדע מדויק. שני בנקאים יכולים לתת שתי הערכות שונות לחלוטין לגבי ההפרשה הנדרשת לאותה הלוואה מסוימת, שמובטחת בנכס ספציפי. האינטרס של קינן לבצע הפרשות גדולות יותר הוא ברור ואף מקובל עם כניסת מנכ"ל חדש לתפקיד - מה שמכונה בעגה המקצועית "ניקוי אורוות". ואולם, שגב כבר שבע שנים חבר בדירקטוריון הבנק, כשחמש מתוכן בתפקיד יו"ר, בוודאי הסתייג מההפרשות.

"מה שונה עתה מלפני רבעון או שניים, פרט לעובדה שהמנכ"ל התחלף?" בוודאי שאל שגב את עצמו. אין איזושהי החרפה משמעותית במצב הנדל"ן, שהרי המיתון בו לא העמיק. להפך, הרי המשק בתנופה ובצמיחה, והחזאים מנבאים טובות גם לענף הנדל"ן.

התכתשות על גובה הפרשות, על רקע רצון של מנכ"ל חדש לבצע "ניקוי אורוות", כבר גרמה בעבר לפרישות של בכירים בבנקים. המפורסם הוא המקרה של מנכ"ל בנק המזרחי, אלי יונס, שביצע עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל בבנק הפועלים, שבו כיהן בעבר, הפרשות עתק. דירקטוריון הפועלים, בראשות שלמה נחמה, לא ראה עין בעין את ההפרשות של יונס, דבר שיצר חילוקי דעות שהובילו בסופו של דבר, בין היתר, לפרישת יונס.

סברה נוספת לפרישת שגב, עליה מדברים בקבוצת דיסקונט, היא אי-אהדה הדדית בין שגב לראשי דיסקונט. חזרה קצרה להיסטוריה מעלה, כי שגב, שהיה משנה למנכ"ל בנק דיסקונט, האיש הכי בכיר בבנק אחרי המנכ"ל, ראה עצמו מועמד לרשת את דוד גרנות, שפרש בשנת 2001. ואולם, יו"ר בנק דיסקונט, אריה מינטקביץ, לא חשב כמוהו והעדיף לחפש בחוץ מנכ"ל אחר. ואכן, במארס 2001 מונה למנכ"ל בנק דיסקונט גיורא עופר, שהובא מבנק לאומי, מינוי שהביא את שגב לפרוש מהבנק באוגוסט 2001 עם בטן מלאה על הדיסקונטאים.

בבנק מדברים על כך ששגב וההנהלה החדשה של דיסקונט לא ממש בילו ב"ירח דבש" במשך כל השנים, אך שגב שרד ואילו עתה נמאס לו, ואולי נמאס לדיסקונטאים, והפרישה התבקשה.

מאז הפרישה התחלפו מרבית חברי ההנהלה ומילאו את הבנק בכוחות חדשים, ושגב, שנחשב לאחד מן הגוורדיה הישנה, יוחלף בנציג מהגוורדיה החדשה - ראובן שפיגל. כך שגב, פרט לתפקיד של דירקטור בכ.א.ל, חברת כרטיס האשראי שבשליטת בנק דיסקונט, מתנתק מעברו הדיסקונטאי.

כך או כך, שגב מסרב לדבר ולנמק את פרישתו. למקורביו הוא נותן להבין, כי הפרישה היתה מתוכננת אחרי שבע שנים ארוכות, וכי מטרתה פינוי זמן לעסקי הייעוץ הניהולי בהם הוא מתמקד. על העיתוי אומרים מכיוונו של שגב, שהוא צירוף מקרים בלבד, ואכן יכול לעורר כל מיני ספקולציות, אך אין בהם ממש, למרות שיתכן כי ההפרשות הן מוגזמות.

על היחסים עם בנק דיסקונט קשה להוציא משגב משהו רע. אבל עובדה היא, כי שגב פרש, הבנק מפסיד וסימני השאלה נותרים בעינם ובאין תשובות - הן הופכות לסימני קריאה. *