רמת בית הכרם: אושרה תוכנית חברת רובינשטיין למרכז מסחרי

אושרה תוכנית של חברת א.א רובינשטיין נכסי דיור מוגן להקמת מרכז מסחרי בשכונת רמת בית הכרם בירושלים. בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים דחה עתירה שהגישו תושבים שהתנגדו לתוכנית. התושבים ביקשו לקבוע, כי ההיתר לבניית המרכז המסחרי ניתן שלא כדין, כיוון שהכניסות, הפתחים ושטחי השירות נקבעו באופן שאינו תואם את הוראות התב"ע.

מדובר בתוכנית להקמת מרכז מסחרי בשטח של 2,300 מ"ר, במפלס אחד. המרכז המסחרי הוא חלק מתוכנית הכוללת שטחים המיועדים למגורים, משרדים ודיור מוגן בהיקף כולל של 24 אלף מ"ר. המתחם נמצא בין הרחובות שמואל בייט ואביזוהר וגפני. חברת א. א. רובינשטיין רכשה את הזכויות במגרש בסוף שנת 2001, וקידמה תוכנית להקמת דיור מוגן ואזורי מסחר.

החברה יזמה תב"ע חדשה לדיור מוגן, וביקשה, במטרה לחסוך זמן, להוציא היתר בנייה למרכז המסחרי שלא שונה ביחס לתוכנית המקורית. הוועדה המחוזית, לאחר מספר דיונים, החליטה לאשר את התוכנית.

המתנגדים, באמצעות עו"ד יורם בר-סלע, טענו לשורה של פגמים בהחלטת הוועדה המחוזית. כך למשל טענו, כי ההחלטה התקבלה כאשר שני חברי ועדה, נציג המינהל ונציג עיריית ירושלים, שהשתתפו בדיונים ובקבלת ההחלטה, היו במצב של ניגוד עניינים.

עוד טענו המתנגדים, כי התוכנית פוגעת בתושבי השכונה בכל הקשור בהגדלת נפחי תנועה. נטען בנוסף, כי אישור התוכנית מהווה סטייה ביחס לתוכנית המקורית. בית המשפט דחה את עיקר הטענות וקבע, כי החלטת הוועדה המחוזית היתה סבירה, מידתית, מקצועית ועניינית. הוועדה המחוזית רואה את התמונה בכללותה באופן המקיף והמקצועי ביותר בתכלית האובייקטיבית ובתכלית הסובייקטיבית שבבסיס התוכנית.

לעניין ניגוד העניינים, קבעה השופטת יהודית צור, כי גם אם קיים ניגוד עניינים מדובר בשני אינטרסים ציבוריים מוסדיים, ולא באינטרס ציבורי המתנגש עם אינטרס אישי. במצב שכזה, המשקל שיש לייחס לניגוד העניינים ככל שהוא קיים יהיה קטן ביותר, ואין בו בהכרח כדי לפסול השתתפות בדיוני הוועדה. החשש עליו הצביעו העותרים לעניין שיקול הדעת של נציג המינהל כחבר בוועדה המחוזית נראה רחוק וקלוש. חברותו של נציג המינהל בוועדה המחוזית מוסדרת מחוק התכנון והבנייה בהיותו מופקד על מרבית קרקעות המדינה.

צור קבעה, כי החלטת הוועדה המחוזית היא החלטה מקצועית, ואין בה כל סטייה או חריגה ממתחם הסבירות. התושבים לא הצביעו על פגיעה העשויה להיגרם כתוצאה מהקמת התוכנית.

בית המשפט קבע, כי היתר הבנייה שהוצא לחברת א. א. רובינשטיין לפני כשנתיים הוצא כחוק, וחברת רובינשטיין פעלה על-פי היתר בנייה לפי הפרשנות הסבירה ועל-פי התב"ע. אין כל הצדקה, קובעת צור, לשנות בדיעבד את התוכנית, לרבות את פתחי הכניסה למרכז המסחרי, כפי שנתבקש על-ידי התושבים. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות המתנגדים, שפנו במקביל להגשות העתירה גם לוועדת הערר, וזאת מבלי ליידע על כך את בית המשפט. העותרים חויבו בהוצאות משפט בסך 7,500 שקל. (עת"מ 1052/04).