אשראי וחמציצים ברשויות המקומיות

מצוקת האשראי של הרשויות המקומיות אינה יורדת מסדר היום, ויש לחשוש שלא תרד גם כשיינתן להן אשראי. להפך. את האשראי החדש, ואת הישן, צריך יהיה לפרוע. בריבית. מרוב דיונים בין האוצר, משרד הפנים, מרכז השלטון המקומי והרשויות עצמן, אף אחד אינו מתפנה לשאול את שאלת היסוד: למה בכלל זקוקות הרשויות המקומיות לאשראי?

אשראי ניתן בדרך כלל לגורמים שיהיו מסוגלים לכסות בעתיד את הוצאותיהם הנעשות בהווה. כשאדם קונה דירה במשכנתא, הוא מחליט מראש להקצות חלק מהכנסתו העתידית לפירעון המשכנתא. כשמפעל תעשייתי קונה ציוד, חומרים ודלק באשראי, הוא מקווה לפרוע את החוב כשימכור את הסחורה. הממשלה יכולה ללוות כסף בלי בעיות. היא יכולה לפרוע את החוב במסים חדשים או בשיעורים חדשים של המסים הישנים, ואפילו במלוות חובה כדי לפרוע הלוואות שניתנו לה מרצון.

הרשויות המקומיות אינן דומות למשפחות, למפעלים העסקיים ולממשלה. הרשויות המקומיות אינן יכולות לצפות להכנסות עתידיות שתכסינה הוצאות מיידיות. אם הן מתנהלות כהלכה, הן יודעות בראשית השנה כמה יהיה עליהן להוציא לחינוך, לחברות, לתברואה, לסתימת חורים בכבישים, לתאורת הרחובות וכמובן, לשכר העובדים. הן יודעות בראשית השנה גם כמה כסף תכניס הארנונה וכמה תכניס אגרת הביוב וכמה תיתן הממשלה - כשמדובר ברשויות הזכאיות למענק. כל הרשויות יודעות גם כמה תיתן הממשלה לכיסוי חלקה במימון השירותים הממלכתיים, חינוך למשל.

בעבר לא חשבו רבות מן הרשויות המקומיות שאיזון ההוצאות וההכנסות בתוך השנה השוטפת חל עליהן. רבות מהרשויות גם לא חשבו שאיזון ההוצאות וההכנסות לאורך זמן צריך לעניין אותן. מבחינתן, נהגו בתבונה כי תמיד אפשר היה לפנות לממשלה, להציג בפניה את הגרעונות ולהשיג להם כיסוי. חלק מהכיסוי ניתן במענקים מיוחדים - אפילו לרשויות שתושביהן אמידים והעסקים החייבים בארנונה מרובים. חלק ניתן בדרך המבטיחה גרעונות גדולים עוד יותר: אשראי נושא ריבית.

כדי להבין מדוע צדקו הרשויות כשצפצפו על האיזון, די לפתוח באקראי את אחת מחוברות התקציב של משרד הפנים, לא חשוב מאיזו שנה כי הדברים חוזרים מדי שנה בדיוק, רק הסכומים משתנים. מי ששלף במקרה את חוברת התקציב לשנת 2002 קרא, בין השאר: "במהלך שנת 1997 הגיעו משרדי הפנים והאוצר לסיכום בדבר שינוי כללי הפעולה בתחום הרשויות המקומיות, אשר אמור להסדיר את הבעיות התקציביות המתמשכות... במסגרת הסיכום התבצעו במהלך השנים 1998-2001 הסדרי הבראה לרשויות המקומיות. המשך המימוש יתקיים גם בשנת 2002... נקבע כי משרד הפנים יקבל תוספת תקציב בהיקף של מיליארד שקלים על פני שלוש שנות תקציב... יתוגבר מענק האיזון בהיקף 160 מיליון שקל ב-1998 ותוספת של 160 מיליון שקל בשנת 1999. לסכומים אלה התווספו עוד מיליארד שקל לתוכניות ההבראה...".

לכאורה נדרשו הרשויות לגבות מסים ולחסוך בהוצאות. למעשה ידעו שאיש אינו מתעניין אפילו בדו"חות שמגישים באורח סדיר רואי חשבון שהממשלה מינתה כדי לדעת באופן שוטף איך מבזבזות הרשויות את הכסף. דו"חות רואי החשבון הונחו תמיד על המדף העליון בכוננית השר, שאפילו לא טרח לעיין בהם, כדי שלא יעלה לו לחץ הדם. מי שכן טרח לעיין בדו"חות השוטפים של רואי החשבון יודע שהרבה רשויות נהגו לשלם שכר מוגזם, בין השאר לעובדים מיותרים. הוא יודע שהרשויות שכחו לגבות ארנונה ואגרות מים וביוב, בין השאר מעסקני הרשויות ומעובדי הרשויות. הוא יודע גם על בזבוזים ושחיתויות בעבודות הפיתוח ובעבודות הקבלנים המשרתים את הרשויות.

ולבסוף, מי שמכיר את המצב בארץ יודע שרבות מן הרשויות חולשות על יישובים עניים שאי-אפשר לאזן בהן את התקציב בלי סיוע ממשלתי גדול מלכתחילה, ובלי מינוי חשב מלווה שיבטיח מלכתחילה שהסיוע ישמש למטרות חיוניות בלבד.

מאחר שעד לפני שנה אף אחד לא התעניין באיזון שוטף של תקציבי הרשויות המקומיות, הגענו עד הלום. כלומר, עד לוויכוח הנוכחי על האשראי לרשויות המקומיות שפשטו למעשה את הרגל. יתכן שהאשראי יושג לבסוף, אם מבנק אחד ואם מכמה בנקים צדיקים היודעים את נפש בהמתם, ומאמינים כי שולמן ישלם לבסוף, כמו תמיד.

ואמנם, ממשלה שאינה קיימת, בקואליציה שאינה קיימת ובתקציב שאינו קיים, לא תשב על המדוכה ולא תנסח את הנוסחה הגואלת. ומהי הנוסחה הזאת? הנוסחה שתקבע לפי בדיקה אובייקטיבית אילו יישובים יכולים להתנהל בעצמם, ואילו יישובים זקוקים דרך קבע לתמיכה ממשלתית - ובאיזה היקף, כאשר ההיקף תלוי בכוחן האמיתי לגבות מסים מן התושבים והעסקים ובפיקוח צמוד שימנע את בזבוז הכסף, המצוי בצמצום.

אז לא יישבו על המדוכה. מה כן יעשו? ימצאו פיתרון זמני-נצחי לבעיית האשראי, ויבטיחו צבירה מחודשת של גרעונות חדשים, נוסף על הישנים. כך יובטחו משברים חדשים, שביתות חדשות ושליחת עובדים ישנים וחדשים לשדה, לאסוף חמציצים לבישול המרק.