ביהמ"ש העליון: לא ניתן לבנות למגורים ב"אדמות אבו-קישק" של רמות השבים

בכך, תמו הדיונים המשפטיים המתייחסים ל"אדמות אבו-קישק" של היישוב, בסכסוך בין רמות השבים למינהל ביחס לאפשרויות הבנייה על השטח.

השטח הועבר לאנשי רמות השבים ב-1951, לאחר שהמדינה הפקיעה מ-21 המשפחות שהתיישבו על השטח את האדמות שקנו, היום בלב כפר-סבא, לצורך בנייה למגורים.

כפיצוי קיבלו אנשי רמות השבים את האדמות האמורות, אשר היו שייכות לאבו-קישק לפני מלחמת השחרור. האדמות הופקעו והועברו למספר יישובים ובכלל זה לרמות השבים.

רמות השבים טענה בסכסוך, כי בחוזה החכירה עם המינהל מ-1991 נכתב כי מטרות החכירה הן בין השאר, הקמת יחידות מגורים, בניגוד לחוזים ישנים שבהם נאמר, כי החכירה היא לצורכי חקלאות.

ב-1997 התברר, כי קיימת על האיזור תב"ע בתוקף, המאפשרת לבנות באדמות אלה שתי יחידות דיור, על כל 10 דונם. משמעות הדבר בנייה של 200 וילות באיזור.

המינהל סירב לחתום על תוכניות הבנייה, בטענה כי לא ניתן להקים על השטח מבני מגורים. בית המשפט המחוזי בת"א, אשר דן בנושא, קיבל את עמדת המינהל וקבע כי לא ניתן לבנות בתים למגורים על השטח.

לדבריו, המינהל הגדיר את שטח המריבה כחלקה ב' של המושב, שטח המוגדר כחקלאי בלבד.

השופטת אסתר חיות במחוזי, קבעה כי הסעיף אשר קבע הקמת יחידות מגורים על השטח, הוא תוצאה של מחדל ורשלנות המינהל אשר לא הקפיד על ניסוח חוזה המשבצת עם רמות השבים וחתם עימה על חוזים סטנדרטיים מבלי שטרח לתקנן ולהתאימם למקרה זה.

רמות השבים ערערה לעליון. השופטים בעליון קבעו, כי אין מקום להתערב בפסק דין המחוזי וכי אין טעות בפסק הדין שניתן. לטענתם, אילו בית המשפט המחוזי הסיק מסקנה אחרת, כי אז הדבר היה מביא לכך שרמות השבים היתה עושה עושר ולא במשפט, על חשבון הקופה הציבורית.

השופטים דחו את הערעור וחייבו את רמות השבים ב-50 אלף שקל הוצאות משפט למינהל ועוד 10 אלף שקל לקק"ל.

(ע.א 2621/03)