ממצאיו של פוליגרף מחייבים אפילו אין בהם אמת

שופט היושב בדין צריך להכריע הכרעות שיפוטיות בשלוש רמות: ראשית, מה הדין, שנית, מה העובדות ושלישית, האם העובדות שהוכחו כעובדות אמיתיות, נכנסות לגדרו של הדין.

אך עיקר המלאכה של השופטים היא הניסיון הבלתי פוסק להגיע לחקר האמת של העובדות. מה התרומה של הטכנולוגיה המודרנית בנושא זה?

היעלה על הדעת כי מאז שלמה המלך, אשר בשבתו על כס המשפט ידע על נקלה לאתר ולקבוע מי האם הדוברת אמת - לא חלה שום התקדמות? האם מכונת האמת היא הפתרון? האם מכונת האמת יכולה להיות פתרון?

בין המערערת, סולפרד בע"מ, לבין המשיבה עמישי בע"מ נחתם הסכם שכירות. המערער הנוסף מנחם וסקולקה הוא מנהלה של סולפרד בע"מ ובעל מניות עיקרי בה. המשיב השני עמישי לאור הוא המשיב, הוא מנהלה של עמישי בע"מ ובעל מניות עיקרי בה, והינו ערב להתחייבויותיה על פי הסכם השכירות.

בין בעלי הדין התגלעו סכסוכים שונים בקשר עם הסכם השכירות. התביעות ההדדיות בין הצדדים התבררו, על פי הסכם בוררות בין הצדדים, בפני הבוררת שרה פריש (שופטת בדימוס).

בשלב השמעת הראיות הגיעו בעלי הדין להסכמה דיונית. על פי הסכמה זו, ייבדקו המערער והמשיב בדיקת פוליגרף לגבי שאלה עובדתית, אשר היתה במחלוקת בין הצדדים. השאלה היא, מתי נהרסו מדרגות מסויימות אשר הובילו מהמושכר אל מקום החניה. בעוד המערער טען שהמדרגות נהרסו בחודשים הראשונים של שנת 1989, טען המשיב כי השתמש במדרגות אלה עד 1991 ורק אז נהרסו.

על פי המוסכם, אם תתקבל תשובה ברורה וחד משמעית על פיה גירסת האחד מהשניים היא הנכונה, התוצאה תהיה שתביעתו שלו תתקבל ותביעתו של יריבו תידחה.

בדיקת הפוליגרף נערכה על פי המוסכם, והמומחה, ישעיהו הורביץ, קבע בחוות דעתו שהמשיב עמישי לאור דובר אמת ואילו המערער דובר שקר.

המערערים, אשר תוצאות בדיקות הפוליגרף היו בעוכריהם, פנו לבית המשפט המחוזי וביקשו סעד, על פיו יוצהר שההסכם הדיוני בין בעלי הדין בדבר בדיקת הפוליגרף הינו בטל או כי יש לבטלו. זאת, על יסוד הנימוקים הבאים:

א. טעות עובדתית בכריתת החוזה. הטענה היא, שבעת שהגיעו להסכם הדיוני לא ידעו המערערים שבדיקת הפוליגרף אינה בדיקה מהימנה ורק על סמך טעות בעניין זה, אשר הבוררת תרמה לה בדבריה במהלך הבוררות, הסכימו לבדיקת הפוליגרף כמכרעת בסכסוך שלהם עם המשיבים. המערערים מבססים את טענת הטעות על חוות דעתו של פרופסור בן שחר, אליו פנה המערער לאחר שנודעו לו תוצאות בדיקות הפוליגרף. חוות דעת זו הוגשה לבית המשפט, כשמוסכם על הצדדים שהמסקנות שבחוות דעת זו שנויות במחלוקת.

ב. החוזה נוגד את תקנת הציבור. על פי טענה זו, בדיקת פוליגרף כמוה כהטלת מטבע. אשר על כן, מסירת ההכרעה במחלוקות בין הצדדים לתוצאות בדיקת פוליגרף נוגדת את תקנת הציבור והיא בטלה, בהסתמך על הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. ג') טענה נוספת של המערערים היא, שאין זה מתקבל על הדעת שגורל כל המחלוקות בין הצדדים יוכרע - כמוסכם בהסכם הדיוני - על פי תוצאות בדיקת הפוליגרף המתייחסת למחלוקת עובדתית אחת בלבד.

בית המשפט המחוזי דחה את כל טענות המערערים ואת התובענה. על כך הוגש ערעור ע"א 4027/97 לבית המשפט העליון ופסק בו השופט אור ביום 27.7.98.

בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענת הטעות מצד המערער. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בפני הבוררת, המערער הוא שהציע את בדיקת הפוליגרף והוא זה שביקש שתוצאותיה יכריעו בגורל הבוררות כולה. להבדיל מהמשיב, שלא היה לו כל ניסיון בבדיקת פוליגרף, המערער נבדק בעבר בדיקה כזו. הוא ידע, איפוא, על אופן הבדיקה. הוא ידע שמדובר במכונה שבודקת בדיקות פיזיולוגיות, כאשר הבודק מפרש את התגובות הפיזיולוגיות.

לכך יש להוסיף, שהמערערים היו מיוצגים במהלך הבוררות, כולל בעת כריתת ההסכם הדיוני, על ידי עורכת דין. בנסיבות אלה, הנחה מתבקשת היא שהמערער ידע את מה שבוודאי ידעה עורכת דינו, דהיינו שבדיקת פוליגרף אינה ראיה קבילה בהליכים משפטיים, אך, עם זאת, נעשה בה שימוש לצרכי חקירה, וכן להכרעה במחלוקות על יסוד הסכמה בין הצדדים. כן ידע את מה שבוודאי ידעה עורכת דינו, שבתי המשפט קבעו בעבר כי הסכם, על פיו בדיקת פוליגרף תכריע בגורל מחלוקת בין צדדים לה, מחייב את הצדדים (ראו ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446; ע"א 166/84 בר אילן נ' בן כנען, תקדין עליון 86(4) 114 וכן ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות שער ציון נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ, תקדין עליון 94(3) 1918).

אין תימה שבנסיבות אלה לא האמין בית המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) לטענת הטעות שבפי המערער, וקבע כי לא היתה כל טעות מצד המערערים בהסכמים לבדיקת הפוליגרף כמכריעה בסכסוך. בעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כל התנהגותם של המערערים לאחר שנודעו להם תוצאות בדיקות הפוליגרף לא היתה אלא ניסיון להתחמק מההסכמה אליה הגיעו ומתוצאותיה.

לא נמצא גם יסוד לטענה, שכאילו על סמך דברים שאמרה הבוררת בדבר הסיכוי הרב לגילוי האמת באמצעות בדיקת הפוליגרף הסכימו המערערים לבדיקה. עיון בפרוטוקול הדיון של הבוררות מגלה, שלא רק היוזמה לבדיקה כזו באה מצד המערער, אלא שבעלי הדין הגיעו להסכמה בעניין זה עוד לפני שהבוררות אמרה מה שאמרה על סיכויי גילוי האמת באמצעות בדיקת פוליגרף.

יתר על כן, הבוררת הדגישה שהיא מיוזמתה אינה מפנה לבדיקת פוליגרף, וכן שתוצאות בדיקת פוליגרף אינן משמשות ראיה, אלא בהסכמת הצדדים. עוד הדגישה, שלאחר ההסכמה והבדיקה, אין זכות חזרה מההסכמה.

מאחר והמערערים ייחסו לבוררת שהיא אחראית לטעותם בעת שהסכימו לבדיקת הפוליגרף, מן הראוי להדגיש שהבוררת לא גילתה התלהבות לקיום הבדיקה, והיא אף הבהירה לבעלי הדין מפורשות את הסיכון שהם נוטלים על עצמם.

על סמך כל האמור, נפסק כי אין להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי שלא היתה כל טעות מצד המערערים, בהסכימם לתלות את ההכרעה בסכסוך בתוצאות בדיקת הפוליגרף.

אפילו היתה טעות מצד המערערים, מדובר בטעות חד צדדית שלהם, וכפי שנימק וביאר השופט זפט, בנסיבות המקרה לא היה רואה לבטל את החוזה על פי שיקול הדעת המוקנה לו בסעיף 14(ב) לחוק החוזים.

גם טענת המערערים שההסכמה נוגדת את תקנת הציבור, דינה להידחות. שאלת מהימנותה של בדיקת הפוליגרף, ומידת מהימנותה, שנויים במחלוקת בין המלומדים והמומחים, והדברים ידועים. על רקע זה, אין לראות בבדיקה כאמור לצורך הכרעה בסכסוך כמעין הטלת מטבע, ואין לראותה כנוגדת את תקנת הציבור. אכן, טענה זו נדחתה בדעת הרוב בע"א 61/84 הנ"ל, וכפי שאומר בית המשפט בע"א 166/84 הנ"ל:

"משהסכימו הצדדים כי הדין ייחתך על פי בדיקת הפוליגרף הרי הם קשורים להסכמתם זו";

ובע"א 1742/90 הנ"ל;

"בדיקת פוליגרף יכולה על פי המוסכם בין בעלי הדין לשמש כראיה מכרעת במשפט אזרחי".

בדרך כלל מתעוררות שאלות עובדתיות לא מעטות במהלך התדיינות בין צדדים. העברה להכרעת בדיקת פוליגרף של כל השאלות אינה מעשית. לפיכך, פרקטיקה מקובלת היא שמועברת להכרעת הבדיקה שאלה אחת או שאלות מספר, אשר על פי תוצאות הבדיקה שלהן מוכרעת המחלוקת בין הצדדים. כך נהגו הצדדים במקרה זה, כשלסברת שניהם שאלת מועד הריסת המדרגות הינה אבן בוחן הולמת ומכרעת לבחינת מהימנות הגירסה של כל אחד מבעלי הדין לאורך כל הדרך.

על רקע זה, לא נמצא פסול המצדיק התערבות בכך שהצדדים מיקדו את שאלת המהימנות ואת ההכרעה בסכסוך שביניהם בשאלת מועד הריסת המדרגות.

המערערים חוייבו לשלם למשיבים הוצאות הערעור לאחר שערעורם נדחה