בנק ישראל עבר מרווח של 300 מיליון שקל בשנת 2003, להפסד של 800 מיליון שקל ב-2004, בפעילותו הכוללת מול הציבור והבנקים, משום שהכנסתיו קטנו בקצב מהיר יותר מאשר הוצאותיו.
מדו"ח בנק ישראל ל-2004 מתברר, כי המעבר להפסדים בא לאחר שלוש שנים של רווחים נאים, בסכום כולל של 2.9 מיליארד שקל. עם זאת, מאז 1996 היו מספר שנים גדול יותר שבהן נרשמו לבנק הפסדים. ההפסד הכולל לסוף 2004 נאמד ב-14 מיליארד שקל.
בבנק ישראל מציינים, כי חוסר האיזון המטבעי בין נכסי הבנק להתחייבויותיו, שינויי שער בין השקל לדולר, ובין המטבע האמריקני למטבעות האחרים, והבדלים בתוואי הריבית בין ישראל למשקים האחרים בחו"ל, יכולים לחולל שינוים במאזן הבנק ושינוים משמעותיים בדו"ח הרווח וההפסד.
ההפסדים ב-2004 נובעים מקיטון מהיר יותר בהכנסות מאשר בהוצאות. הכנסות הבנק מהשקעת יתרות המט"ח קטנו בשל הפרשי שער ורווחי הון שליליים, בעקבות עליית הריבית בארה"ב. מנגד, הירידה בהוצאות הבנק, בין השאר בשל הוזלת הריבית בארץ, היתה קטנה יותר.
93% מנכסי בנק ישראל הם במט"ח, או צמודים למט"ח, ואילו רוב ההתחייבויות - שקליות. בבנק ישראל מציינים בסיפוק, כי מאז 1997 הוא לא מתערב במסחר במטבע חוץ, ושער החליפין נקבע על-ידי כוחות השוק.
לפני 1997 נאלץ בנק ישראל לרכוש מהציבור 16 מיליארד דולר, כדי להגן על שער החליפין. בנק ישראל נאלץ גם לספוג את השקלים שהוזרמו למשק באותה עת. כתוצאה מכך, יתרות המט"ח של הבנק, שעמדו עד אז על 7 מיליארד דולר, צמחו לשיא של יותר מ-26 מיליארד שקל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
