מו"לים

בימים אלה הודח מיכאל הנדלזלץ מתפקידו כעורך מוסף הספרים של עיתון "הארץ", תפקיד שאותו מילא דווקא בהצלחה סבירה. הדבר הטוב ביותר במוסף היה טורו האישי של הנדלזלץ, שהיה מעין "דבר העורך". הטור היה כתוב בחן רב, בתבונה, מתוך אהבה אמיתית לספרים. מה שאי אפשר לומר על כתיבתו של הנדלזלץ כמבקר התיאטרון של העיתון.

אם מישהו ב"הארץ" הגיע למסקנה, כי צריך להדיח את הנדלזלץ מאחד משני התפקידים, לעניות דעתי זה היה צריך להיות מתפקיד מבקר התיאטרון. על-פי הדיווחים בתקשורת, נאמר להנדלזלץ כי הסיבה להדחתו מהספרים היא הצורך בריענון המוסף לאחר שהיה בתפקיד במשך 12 שנה. בעיני זה מוזר, כי את ביקורת התיאטרון עושה הנדלזלץ כבר עשרות שנים. אז או שזו אינה הסיבה האמיתית, או שמישהו ב"הארץ" לקה בשיקול דעתו.

אנושי מדי

אחת הבעיות של הנדלזלץ כמבקר תיאטרון היא, שהוא היה לטעמי אנושי מדי, ולאו דווקא במובן החיובי של המילה. אדם שלפעמים אינו שוכח ואינו סולח. במהלך השנים הוא צבר חשבונות עם שחקנים, עם במאים ועם מנהלים, ופעמים רבות טענו כלפיו, כי כתיבתו על התיאטרון נגועה באינטרסים אישיים כאלה ואחרים.

אולם מעבר לכך, והדברים אמורים לא רק לגבי הנדלזלץ, אם יש מקום שבו הרעננות מתבקשת, זה תחום התיאטרון. כמה הצגות יכול אדם לראות עד שחושיו מתקהים? ומדוע צריכים קוראי עיתון לקבל במשך שנים רבות ביקורות מאדם אחד. הרי ביקורת, בשורה התחתונה, היא בעיקרה גם עניין של טעם, וכך מקבל קהל הקוראים של עיתון טעם אחד מתוך שלל הטעמים האפשריים.

הדבר הזה לא קיים, לדוגמה, בביקורת ספרים. בתחום הספרים אין מבקר אחד, אלא יש עורך המזמין ביקורות מאנשים שונים, על-פי תחומי התמחותם. אם הספר, לדוגמה, הוא על נושא מדעי, יבקר אותו בדרך-כלל איש מדע, או מישהו הקרוב לתחום. בתיאטרון זה לא כך. יש מבקרים המצהירים בגלוי, כי הם אינם אוהבים סוג מסוים של הצגות, ולמרות זאת הם כותבים עליהן, כאשר מטבע הדברים הם מגיעים אל ההצגה עם דעה מוקדמת שלילית. זה נכון לגבי רוב המבקרים, וזה נכון גם במקרה של הנדלזלץ. אם ב"הארץ" רוצים להמשיך להעסיק את הנדלזלץ בעיתון, נכון יותר היה להחזיר אותו למוסף הספרים, וליטול ממנו את ביקורת התיאטרון. נראה לי, כי זה יהיה לטובת קוראי העיתון וגם לטובת אוהבי התיאטרון.