עו"ד פנחס רובין: "אשתי טוענת שאני מנהל חיי ביגמיה; היא הפילגש והמשפחה זה המשרד"

"עריכת הדין מלווה אותנו יומם ולילה, המחשבות טורדות אותנו בכל התיקים. אי אפשר, כמובן, להשוות בין השעבוד שלנו לבין מאסר בפועל של אדם כזה או אחר, אבל אין ספק שהחופש הוא מאיתנו והלאה. למרות שמדובר במקצוע חופשי, אתה משועבד אליו בצורה בלתי רגילה. יצר הניצחון מפעפע בנו, אנחנו חולמים על הדברים בלילה, מתעוררים איתם בבוקר וחוזרים לישון איתם.

"אני לא מוצא הבדל בין ימי כעורך דין צעיר לבין התקופה הנוכחית, בה אני כבר מספר רב של שנים במקצוע ובעל משרד. זה רק נהייה גרוע מיום ליום. המחשבות לא מפסיקות להטריד, העבודה לעולם לא נפסקת. בכל פעם שאני חושב לעצמי שיותר גרוע לא יכול להיות, אני מתפלא מחדש. יכול להיות גם גרוע יותר.

"אני בסך הכל מסודר, אבל "החיידק" הזה לא עוזב אותי. למה? כי זה מאוד מעניין. כשיש תיק מרשים, כזה או אחר, אתה שוב חש שהאדרנלין זורם לך בדם. בדיוק כמו בעבר. ההבדל הוא שכיום רשימת הלקוחות ארוכה יותר. אני עדיין הולך לישון כשלמרגלותיי נייר שיש בו רישומים קטנים וצפופים בכתב יד. כשאני עולה על יצועי הוא לצידי וכשאני מתעורר באמצע הלילה אני רושם לעצמי כל מיני נקודות, כדי שלא אשכח. מעניין לראות את הנייר שלי בבוקרו של יום. איך הוא נראה צפוף, לפעמים הכתב עקום, כי אני כותב הלום שינה.

"לכאורה, בחלוף השנים, זה אמור להיראות יותר טוב, אבל המציאות שונה בתכלית. מישהו ודאי מדמה לעצמו 'איזה יופי, הוא יכול עכשיו להתפנות, יש לו צוותים גדולים. הוא חוגג'. איזה חוגג. אני קורא כעת מסמכים פי שישים. זו המציאות. הייתי רוצה להוריד אותה בפאזה-שתיים אבל זה לא הולך. היצר.

"אין מה לעשות, אתה נגרר. אם אתה לוקח על עצמך משהו אז כבר יש לך אחריות. אני לא עושה את זה בגלל הקליינט, אלא בגלל המצפון המקצועי שלי. מישהו סומך עליי. אז מה, שאסובב את הגב? כשאני מחפש רציונליזציה אני מדמה את עצמי לרופא שלקח על עצמו לעשות ניתוח מסובך, השעה 19:00 והוא חייב ללכת ללמוד את הניתוח של יום המחר. האם הוא אומר: 'לא בא לי, אני צריך לצאת לסרט עם אשתי, אני לא אנתח מחר'? זה הרי לא ייתכן.

"אשתי טוענת שאני מנהל חיי ביגמיה. היא הפילגש והמשפחה זה המשרד. תזכור שחיי האהבה עם פילגש זה הרבה יותר מעניין מחיי האהבה עם אישה, אז כבר הרווחתי". *