קואליציה נגד בראל

גורלו של מנכ"ל רשות השידור, יוסף בראל, כבר הוכרע בסוף השבוע האחרון. שני העיתונים הגדולים, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" הצטרפו לקמפיין שדחק בראש הממשלה לפטרו. הקמפיין הזה מנוהל באופן הפוך לקמפיין הזעיר, שהרימו במקביל חבריו של הרמטכ"ל יעלון. מקסימום לחץ ציבורי ומקסימום רעש. ההיפוך המושלם של חגיגת הפרידה שעורכים הצנחנים לרמטכ"ל.

לקמפיין למען הדחתו של בראל שותפים שורה ארוכה של ארגונים, בהם חברתיים, בהם יוצרים - במאים ותסריטאים - וגם מנהיגי אגודת העיתונאים בירושלים. הבמאים דורון צברי ואורי ענבר מכינים עכשיו סרט המנציח את הקמפיין הזה, ובעצם את גורלה של רשות השידור בכלל. מדובר בסרט באורך מלא.

אתמול, למשל, הגיעו עם המצלמות לחגיגות המימונה המרכזיות במזכרת בתיה. אצל רפי סוויסה תפסו את שר התשתיות, בנימין בן-אליעזר, שהבטיח לא לתמוך בבראל. מתן וילנאי הבטיח (בטלפון) שיצביע נגדו. מאוחר יותר ביקרו במימונה של משפחת ערוסי בבית דגן. לשם הגיעו גם השרים סילבן שלום וצחי הנגבי, וחברי הכנסת רוני בר-און וגילה גמליאל. שני השרים, שלום והנגבי, סירבו לדבר עם צברי וענבר. לכאורה, מדובר בתגובה צפויה. אבל צברי וענבר מנציחים את התגובות הללו בסרט הארוך שהם מצלמים. בעוד חודשים אחדים ואולי גם שנים, ג'ו בראל כבר לא יהיה ברשות השידור. אבל שלום והנגבי יופיעו על המסך של צברי בתפקיד של כבשים-פוליטיות חששניות.

וגם כבל בעניין

חבר הכנסת איתן כבל הולך עם היוצרים בכל הכוח. הבוקר סיפר לרפי רשף, "גלי צה"ל", על האופן שבו ניסה בראל "לשחד" אותו, כלשונו. כבל הולך עם היוצרים על קרב שהוא גדול יותר מהקרב על ראשו של בראל. ח"כ כבל משתף איתם פעולה בעיצוב וניסוח הצעת חוק חדש לרשות השידור.

עמדת המוצא היא, שעם בראל או בלעדיו- הרשות הזו הרוסה. הכי טוב לבנות פלטפורמה חדשה לרשות שידור ציבורית בישראל. כלומר, לנסח את החוק מחדש, לסגור את הרשות השנייה ולהקים חדשה תחתיה.

* האם כבל עושה בחוכמה כשהוא הולך עם היוצרים לקרב הזה?

כן ולא. מצד אחד הוא נהנה מיחסים אינטימיים עם העיתונאים ההולכים עמו לקרב הזה. מצד שני, כמה מאיתנו מאמינים שתעשיית התקשורת תיתן ידה להקמתו של שידור ציבורי רלבנטי בישראל? כך או כך דבר אחד ברור: לח"כ כבל מובטח תפקיד ראשי בסרט המתעד את גסיסתו של השידור הציבורי בארץ.

מחפשים מימון

הערוץ הראשון יקרין בערב יום השואה פגישה שערך בין סר ניקולאס ווינטן לניצולי שואה, שמילט בשעתו מאירופה לאנגליה. בהם הוגו מרום, שהיה טייס הניסוי של התעשייה האווירית; המגיש הפופולרי של הטלוויזיה הקנדית, ג'ון שלזינגר, והסופרת האנגליה וורה גיסינג. המפגש נולד ביוזמת הערוץ.

אבל הערוץ לא הצליח לממן את כרטיס הטיסה והאירוח של האיש בן ה-96 בישראל. על כן יצאה ההפקה לתור אחר ספונסרים ותרומות.

אל-על - מה טבעי יותר מלבקש מחברת התעופה שתטיס את האיש תמורת אזכור נאות בתכנית הטלוויזיה המרכזית של יום השואה. באל-על בדקו את הדברים, בחנו, שקלו וענו, שישמחו להטיס את האיש במחלקת תיירים.

* אבל מדובר באיש בן 96.

מחלקת השיווק של אל-על: אנחנו לא יכולים להטיסו בביזנס.

* ואם נשלם את ההפרש?

אל-על: "אי-אפשר, כי זה לא על פי הנהלים".

אל על היא עכשיו חברה מופרטת. על כן הלכו המפיקים לרשות שדות התעופה, וביקשו, התחננו ולחצו, שיסייעו במימון כרטיס הטיסה. אבל רשות שדות התעופה לא הצליחה להרים את האתגר.

החליטו המפיקים ללכת על קשרים אישיים. עדית זלצר, אחותו של איש העסקים שלי פדרמן, עבדה פעם כעורכת בערוץ הראשון. התקשרו אליה. זה היה עניין של שעות עד ששלי פדרמן הודיע, כי יתרום 3,600 דולר למען הבאתו של סר ניקולס הקשיש ובתו ברברה. למשפחת פדרמן אין קשר ישיר למוראות השואה, אבל הם אירחו אותו השבוע בארץ ברוחב לב.