מה מגדלים במשרד של השר ישראל כץ? בעיקר מינויים פוליטיים למקורבים מהליכוד

אם היה כאן פרס לשחקן משנה, אין ספק שהוא היה מוענק למיכאל איילון, מי שהיה יועצו של כץ. הוא התערב בצורה בלתי תקינה במינויים במשרד וברשות לפיתוח חקלאי, והביא לקליטת עובדים המקורבים פוליטית לכץ במשרות פטורות ממכרז או כ"ממלאי מקום". כפרס על נאמנותו, קיבל איילון - כפי שנחשף ב"גלובס" - את ראשות מועצת הצמחים. והדובדבן שבקצפת הוא נאמנותו של איילון לאחיו.

איילון שימש כמנכ"ל המועצה עוד לפני שהמינהלה הזמנית שלה מינתה אותו. ועדת רביבי פסלה את המינוי בשל זיקתו הפוליטית, ואז התחכמה המינהלה הזמנית ומינתה אותו ל"יו"ר צוות ההקמה של המועצה בסמכויות מנכ"ל", ואף אישרה רטרואקטיבית את פעולותיו בתקופת הביניים, עד שוועדת רביבי נכנעה ואישרה את מינויו למנכ"ל זמני. כפי שפורסם ב"גלובס" בשבוע שעבר, מינוי זה כבר פקע, ולכן שבה המינהלה ומינתה אותו ליו"ר צוות ההקמה.

איילון לא ביזבז זמן. הוא מינה שלושה עובדים חדשים במועצה, להם יש זיקה פוליטית לכץ, ל"מנהל אגף גידולי שדה ובתי צמיחה", למנכ"ל חברת מפעלים לייצוא הדרים בנמלים ולעוזרת לו-עצמו.

איילון גם יזם הקמת "מרכז להכשרת חקלאים" בשיתוף עם הגן הבוטני בירושלים. נכון שמשרד החקלאות ומועצת הצמחים לא דנו בנחיצותו של מרכז זה, אבל איילון ודאי ידע על מה הוא מדבר: ככלות הכל, אחיו יצחק הוא מנהל הגן. המועצה העבירה לגן 140 אלף שקל, ולאחר מכן - עוד 175 אלף שקל לתמיכה בפסטיבל פרחים (פי תשעה מאשר בשנת 2003). למנהל המרכז מונה מקורב אחר לכץ.

מינוי אחר של כץ: מרדכי הלפרין, שהיה מועמד מטעם הליכוד לכנסת, מונה לממונה על הארגון מחדש במועצת הלול. לבקשתו של הלפרין, נעשתה ההתקשרות דרך חברה שבבעלות בני משפחתו. למרות שהיועץ המשפטי של המועצה קבע שניתן לעבוד כך רק בנסיבות מיוחדות ומספר חודשים בלבד, ההתקשרות נמשכה שנה וחצי ובלא כל נימוק. הלפרין מינה מקורבים לו לתפקידים במועצה, ללא מכרז ובניגוד לנהלים.

מנכ"ל משרד החקלאות, יוסי ישי, לא טמן את ידו בצלחת והיה מעורב בשורה של מינויים פוליטיים. הוא ניסה להתערב במינוי היועץ המשפטי למשרד, ניסיון שנבלם רק בהתערבות לשכת היועץ המשפטי לממשלה. חבר במרכז הליכוד מונה למנהל תחום תשומות עבודה בענפי החקלאות, בכסות רשמית כוזבת של עבודה בשירותים להגנת הצומח. ישי גם נתן את ידו למינוי דוברת בפועל למשרד, למרות שנפסלה בידי נציבות שירות המדינה.

כץ התערב אישית במינויו של מנהל תחום הביטחון במשרד, והביא לכך שבפני ועדת המינויים היה מועמד אחד בלבד, חבר במרכז הליכוד. הנימוק של כץ כפי שציטטה אותו ועדת המינויים: אפליה מתקנת לבני מיעוטים.

הגירסה של כץ: רק הצעתי, הוועדה היתה חופשית להחליט, מדובר בקצין במילואים העומד בתנאי הסף. המבקר אומר שאינו מכריע בין הגרסאות, ובכל מקרה ברור שלא היה זה הליך בחירה תקין. סופו של הסיפור: הקב"ט התפטר לאחר שנחשד בעבירות משמעתיות.

חזרה למרדכי איילון. ביולי 2003 הוא הביא למינויה של עו"ד בטי גהוורי לעוזרת למנכ"ל המשרד. בעלה של גהוורי חבר במרכז הליכוד ושימש באותה עת כיועץ לשר הביטחון, שאול מופז. האבסורד: משרת המנכ"ל כלל לא היתה מאוישת באותה עת, אבל המנכ"ל-הלא-קיים כנראה היה זקוק לעוזרת כדי למלא את תפקידו. סמנכ"לית המשרד למינהל לא פעלה כדי למנוע מינוי זה ואת יתר המינויים הפוליטיים.

כץ ומקורביו לא בחלו גם בקטנות. במאי-דצמבר קלטה הרשות לפיתוח חקלאי 24 עובדים זמניים, אך בניגוד לעבר - לא הסתייעה בחברות כוח אדם לאיתור העובדים. 11 מבין ה-24 היו חברי מרכז הליכוד. עובד נוסף היה פעיל בליכוד, ועוד ארבעה - בניהם של חברי מרכז.

הדו"ח מצביע גם על מינוי רואה חשבון למועצת הלול, העסקת חוקרים פרטיים בידי המועצה, יועץ משפטי למועצת הצמחים, יועץ ביטוח למועצה זו, משרד פרסום ויועץ ארגוני למועצת הצמחים - כולם בהליכים לא תקינים. הזוכים המאושרים קיבלו מאות אלפי שקלים במצטבר.