הצג המהיר ביותר במערב

אם מחיר הצגים קשור לתחרות המתגברת של יצרנים שונים, גודלם קשור גם להתפתחות טכנית. עקב האכילס של צגי LCD שטוחים גדולים הוא מהירותם, או זמן רענון התצוגה. ספק אם ישהו מסוגל להבחין באלפית שנייה פחות או יותר, אבל בצבעים שנמרחים ובתנועה מטושטשת ניתן להבחין. שיפור מהירות התצוגה בצגים השטוחים יכול לאפשר את הגדלת מימדיהם, וכן לאפשר שימושי משחקים וווידאו. ייתכן שיום אחד, יוכלו צגים שטוחים גם להתחרות בצגי הפלסמה בתחום הבידור הביתי.

כל קיצור של אלפית שנייה בזמן הרענון של הפיקסלים שמרכיבים את התמונה בצג LCD נחשב בשוק זה לפריצת דרך. בחודש האחרון הגיעו לארץ כמה צגי 19" בעלי מהירות רענון נמוכה ביותר. החלוצה היתה קבוצת חיון, המייבאת את צגי סמסונג, שהודיעה לפני חודשיים כי הקדימה את כל מתחרותיה והצליחה להוריד את זמן הרענון בצג 19" (מדגם סמסונג סינקמסטר 913N) ל-8 אלפיות השנייה. בסוף השבוע שעבר הגיע גם דגם מתחרה של LG הקוריאנית, גם הוא בעל מהירות רענון של לפחות 8 אלפיות השנייה. אומניטק, המייבאת את צגי ויוסוניק, הכריזה על צג 19" (מדגם ויוסוניק VX912) שבו הורדה מהירות הרענון של הפיסקסלים מ-16 ל-12 אלפיות שנייה, ובימים אלה על צג נוסף (שלא הספיק להגיע לסקירה זו) במהירות רענון של 8 אלפיות השנייה.

הכצעקתה? הנתונים הנומינליים שמפרסמות החברות מבוססים על מבחנים שהן עצמן עורכות, ובתנאים שלא תמיד זהים לתנאי השטח. במבחנים עצמאיים שנערכו בחו"ל, נמצא כי בפועל, מהירות תגובה נומינלית של 8 אלפיות שנייה היא בעצם 20 אלפיות בתנאי שימוש רגילים. מצד שני, נמצא באותו מבחן, זהו שיפור יחסית למהירות צגי הדור הקודם, שהיתה בפועל 30 אלפיות שנייה, ולא 12 כמו שכתוב במפרט. עם זאת, יש המוצאים גם את הצגים בעלי מהירות 12 אלפיות שנייה כראויים לשימוש אינטנסיבי, כולל משחקים.

גמיש ודק גזרה

הצג של סמסונג מרשים, כבר ממבט ראשון, בבהירותו ובגמישות האקרובטית שלו. הצג הזה מסתובב על צירו, ובעזרת תוכנה מסופקת יכול להציג תצוגה לגובה, במקום לרוחב. יש הרבה היגיון בתצוגה לגובה: אנו רגילים לדפי נייר A4, הגבוהים יותר משהם רחבים. מעצבים גרפיים יעריכו במיוחד את היכולת הזו של הצג, וכמוהם מנהלים שישמחו להוכחה כה מוחשית וכה נראית למרחוק של מעמדם הארגוני הבכיר.

הצג של LG מעוצב עוד יותר. הוא דק גיזרה מאוד (לאחר שספק הכוח הוצא אל יחידה חיצונית), וצבעיו המהממים הם כרום בוהק ולבן. הלבן שולט בצידו האחורי של הצג, רעיון מרעיש לכשעצמו שמועם מעט רק בידי לוגו היצרן המוטבע שם בגודל בלתי סביר. הצג של LG מתקפל ומסתובב ברמה של רובוטריק, כמעט נוגע בשולחן הכתיבה אם רוצים, מסתובב בסלטה לאחור ומגיע עם מתקן לתלייה על הקיר. במקום כפתורים יש לו אזורי מגע עתידניים 0 ומפסק ההפעלה הראשי אף מגיב למגע בזוהר כחלחל. כל הצגים מלווים בתוכנה ובהתקנים מתאימים, אבל התקליטורים של LG נערכו בהקפדה גדולה יותר.

בהשוואה לעיצוב המלוטש של סמסונג ושל LG, צג ה-19 אינץ' של ויוסוניק נראה מגושם. עיצובו פחות מוקפד, מסגרת הפלסטיק החיצונית עבה יותר, והרגל המרובעת דורשת יותר מקום חניה. הדגם החדש, שהיצרן הודיע על בואו בימים אלה, יהיה מהיר יותר, מעוצב יותר, מסתובב יותר - ויעלה 3,650 שקל. אבל בכל השאר הוא סיפק אותי בהחלט. התמיכה שלו למחשב בעל חלונות 98 שעליו ניסיתי את הצג היתה טובה יותר מרעהו הקוריאני (ואולי זו דווקא עדות להיותו שייך לדור הקודם). בכל הנוגע לבהירות בין הצגים השונים, נדמה לי שהצלחתי להבחין בהבדל דק, אבל לרגע אחד לא נתקלתי בבעיה.

מי צריך את זה בכלל?

אבל, רגע אחד. האם באמת צריך צג כה גדול? השאלה הזאת נשאלה בעבר על צגי ה-17 אינץ', ועוד לפני כן לגבי צגי ה-15 אינץ'. התשובה היא שעם כל גידול בגודל הצגים, מה שנראה ביום הראשון כמו שטח מיותר - משרה כבר אחרי שבוע תחושה טבעית, כאילו מאז ומעולם עבדנו על צג כה גדול. התחושה שיש לי יותר מדי מקום על הצג החזיקה מעמד אך שעות ספורות, ונמוגה כשהרחקתי אותו לקצה השולחן. לראשונה יכולתי לשקוע בכורסה שלי כשהמקלדת בחיקי במקום על השולחן, ולהישען אחורה במרחק של כמטר מהצג. לפתע, התקשיתי להבין איך התרגלתי - עד היום - להציץ בצג, כשאני כפוף מעל המקלדת כפועל ייצור הכפוף מעל המחרטה. ולכן, התשובה שלי לשאלה מה היה כל כך רע ב-17 אינץ' היא: 17 אינץ'? כן, אני זוכר שהיו פעם צגים כאלה. *