לא לצופים עדינים

ג'ון כריסי, סוכן סי.איי.איי לשעבר, שתיין, מדוכא, וחסר חיים מגיע למקסיקו בתפקיד שומר הראש של ילדת עשירים קטנה ומתוקה (דאקוטה פנינג). הסרט מספר איך הקשר ביניהם מחזיר לכריסי את החשק לחיות ומפיח בו אהבה. כשהילדה נחטפת (היא חייבת להיחטף, אם לא - אין סרט), כריסי יוצא למסע נקמה אלים, מדמם ואכזרי.

סרט מותח, אנרגטי ומלהיב, אך אינו מומלץ לנשמות עדינות. הבמאי טוני סקוט לא מהסס להראות כמויות מטרידות של אלימות. הגיבור, שאנחנו מזדהים עמו, אינו אלא סדיסט מטורף, אפילו אם המטרה שלו היא לתפוס את הפושעים. במיטב המסורת של סרטי הפשע האיטלקי, הסרט שואל שאלות בקשר ליצר האלים שלנו, "האנשים הטובים". מהדורת שני הדיסקים כוללת בונוסים רבים, אך כולם מספרים את אותו הדבר - כיצד נעשה הסרט. אין תוספות יצירתיות במיוחד. טוני סקוט ("אהבה בשחקים") מספר שמבחינה סגנונית, קיבל השראה מהסרט הברזילאי "עיר האלוהים". בין היתר, הבונוסים חושפים את השימוש במצלמה עם ידית, דומה לזו בה השתמשו בראשית ימי הקולנוע, כדי לייצר אפקט של מהירות משתנה.

כיף, לא הרבה יותר מזה

"ווימבלדון", ריצ'רד לונקריין, בריטניה, 2004

באחת מהתוספות בדי.וי.די. של "ווימבלדון", מסביר הבמאי ריצ'רד לונקריין שמה ששכנע את מפיקי הסרט לקחת אותו לעבודה היה זה שהוא אמר להם שבכוונתו להשתמש בטכניקות צילום של פרסומות כדי לצלם את משחקי הטניס שבסרט.

"ווימבלדון" הנו ערבוב בין קומדיה רומנטית, סרט ספורט, ופרסומת לכדורי טניס (אלא שרוב כדורי הטניס אינם נמצאים שם באמת, אלא עשויים באנימציה ממוחשבת). "ווימבלדון" מספר על פיטר קולט (פול בטאני), שחקנן טניס כושל על סף פרישה שמזדמן לו להשתתף בתחרות ווימבלדון. במסגרת התחרות הוא מכיר את ליזי בראדבורי, שחקנית טניס אמריקאית צעירה, חצופה, סקסית, ובלתי מנוצחת (קירסטן דאנסט). סיפור האהבה ביניהם יתפתח במקביל לתחרות ובאמצעות הומור בריטי, רומנטיקה אמריקאית, וכדורים וירטואליים קולט ינסה להשיג את הבחורה ואת התהילה. התפקיד במקור היה מיועד ליו גראנט, אך בהיותו מבוגר מדי לא התאים לתפקיד. בטאני עושה תפקיד מצוין והכימיה בינו לבין דאנסט מפתיעה וסוחבת את הסרט קדימה. סרט כיפי ביותר.

בזכות המשחק המופלא

"למצוא את ארץ לעולם לא", מרק פורסטר, ארה"ב, 2004

"למצוא את ארץ לעולם לא" היא מלודרמה בכיכובו של ג'וני דפ, שעוסקת בחייו של ג'יימס ברי, מחבר "פיטר פן". מה שגורם לסרט לעבוד יותר מכל הוא המשחק המאופק והמופלא של צוות השחקנים. למרות הרגשנות והשימוש הבוטה במוזיקה ובמניפולציות שונות הסרט מצליח לרגש עמוקות.

ג'וני דפ בחר בחוכמה שלא לשחזר את המשחק הגרנדיוזי של "שודדי הקריביים" אלא לבטא הכול דרך העיניים, התנועות הקטנות של הפה ועיצוב השיער. ראדה מיטשל בתפקיד אשתו ממשיכה להוכיח שהיא שחקנית יוצאת מן הכלל שלא זקוקה להתפתלויות מלודרמטיות כדי להביע רגשות. קייט וינסלט מגלמת את קייט וינסלט והיא לא צריכה יותר מזה. הליהוק כל כך נבון, שלמרות שרוב הסרט מאוכלס בילדים, הם אינם מצליחים לגנוב את ההצגה. מפתיע לראות את מארק פורסטר ("מונסטר בול"), שסרטיו הקודמים היו קודרים, מחוספסים ובועטים, עושה סרט מלא רוך, תמימות שמסור באופן מוחלט לעולם הפנטזיה והדמיון. הסרט מתמקד בקשר שנוצר בין ברי לבניה של שכנה אלמנה (וינסלט). הקשר אתם נותן לברי השראה לכתיבת "פיטר פן". פורסטר מראה יותר עניין במערכת היחסים מאשר בתהליך היצירה, וכך מציל את הסרט מלהיות "על תהליך יצירה" והופך אותו למלודרמה אנושית ומרגשת. הדי.וי.די. כולל סרטוני "מאחורי הקלעים", סצנות שהורדו בעריכה ופספוסים חמודים.