הדון האחרון

באותו זמן, בחדר-העבודה שבביתו בירושלים, השלים זאב בר-סלע, בלשן וחוקר ספרות, את כתיבת ספרו, המוכיח, לדבריו, כי הקריירה הספרותית של שולוחוב הייתה בעצם ההונאה הגדולה ביותר בתולדות הספרות העולמית. לפי בר-סלע, שולוחוב, שחתום על יצירת-הענק "הדון השקט", גנב את היצירה מסופר קזאחי מוכשר. גנב ממש, אלפי דפים כתובים. וברוסיה הסובייטית, כמו ברוסיה הסובייטית, בעליה האמיתי של היצירה נרצח על-ידי השלטונות, ובתהילת העולם זכה הגנב. הנה עלילה לספר מרתק באמת.

הצוללות הסובייטיות נסוגו

מיכאיל שולוחוב הצעיר וחסר ההשכלה הפך ב-1928 לסנסציה ספרותית, כאשר פרסם את הכרך הראשון של יצירת-הענק הספרותית "הדון השקט", והוא רק בן 25. שלושה כרכים נוספים של היצירה יצאו לאור בין 1929 ל-1940. ה"דון" הציב את הסופר, שהיה בלתי-מוכר לחלוטין קודם לכן, בשורה הראשונה של הסופרים הסובייטים.

בספר מתוארת הטרגדיה ההיסטורית של הקוזאקים, כפי שהיא משתקפת בגורלו של גיבור הרומן, גריגורי מיליחוב, על רקע מלחמת-העולם הראשונה ומלחמת-האזרחים באזור נהר הדון. "הדון השקט" הוכר כיצירת-מופת ספרותית מיד עם פרסומו. הוא הוגדר כיצירה עשירה, בעלת תנופה אפית גדולה של אמן ראשון במעלה. מחברו הושווה עם טולסטוי הגדול. בארץ, תרגם את היצירה לעברית המשורר אברהם שלונסקי. "הדון השקט" הוא היצירה הנקראת והמוערכת ביותר של הספרות הסובייטית, וההערכה היא שעד 1980 נדפסו כמעט 80 מיליון עותקים שלה, ב-84 שפות.

אבל משום-מה, שולוחוב המעיט לפרסם לאחר מכן. רק כמה יצירות בודדות פרי עטו ראו אור, והן היו נחותות להדהים בהשוואה ל"הדון". משנות ה-50 ועד מותו ב-1984 לא פרסם שולוחוב כמעט דבר בעל משמעות. זה לא הפריע לקריירה הפוליטית שלו לפרוח. הסופר אהוב המשטר הקומוניסטי זכה ב-1941 בפרס סטאלין, ב-1960 בפרס לנין, וב-1965 בפרס נובל - והוכרז כסופר הסובייטי החשוב ביותר.

לאורך השנים הופצו שמועות עקשניות, שלפיהן הפרס היוקרתי הושג לא רק ממניעים ספרותיים טהורים, אלה גם בזכות הסכם סודי בין ברית-המועצות לשבדיה, שבו התחייבה ברית-המועצות, בתמורה להענקת הפרס, שצוללות שלה לא יחדרו לתחומי המים הטריטוריאליים של שבדיה.

שולוחוב העריץ את המשטר הקומוניסטי, שהחזיר לו אהבה. הוא הפך לסופר בעל העוצמה הפוליטית הגדולה ביותר בברית-המועצות, וב-1961 אף הפך לחבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. הוא הצטרף לניקיטה חרושצ'וב בכמה ממסעותיו במערב, כדוברה של הספרות והתרבות הסובייטית.

הסופר שלא קרא ספרים

לאורך השנים התעוררו ויכוחים חריפים סביב מידת האותנטיות של "הדון השקט". ב-1974, למשל, התפרסם בצרפת ספר, עם הקדמה של הגולה הרוסי המפורסם אלכסנדר סולז'ניצין, שבו הואשם שולוחוב בגניבת כתב-היד מהסופר הקוזאקי הידוע פיודור קריוקוב, שמת ב-1920. שולוחוב נמנע לחלוטין מלהשיב להאשמות נגדו, ובסופו של דבר לא נמצא להן אימות.

כעת טוען בר-סלע כי הוא יכול להוכיח באופן ודאי שייחוס כתיבת "הדון השקט" לשולוחוב הוא ההונאה הגדולה ביותר בתולדות הספרות העולמית. "כבר ב-1982 התחלתי להתעסק בבעיית שולוחוב, משום שזו הבעיה הגדולה והמסובכת ביותר בספרות הרוסית, שאין לה אח ורע בעולם", אומר בר-סלע, כשהוא נשאל על המוטיבציה שלו לצאת למסע הכמעט-בלתי-אפשרי לאיתור המחבר המקורי. "תחשוב על זה, הספר הגדול והחשוב ביותר של הספרות הסובייטית המודרנית נכתב לכאורה בידי מישהו שלא הבין בספרות ולא התעניין בה".

למה בכלל חשדו בשולוחוב שהוא אינו המחבר האמיתי?

"מהרגע שבו הרומן יצא לאור חשדו שהוא גנוב, על-סמך כמה דברים פשוטים: ברומן מתוארת מלחמת-העולם הראשונה בפרטי-פרטים, שאותם יכול לתאר רק מי שחווה אותה על בשרו. שולוחוב היה בן 9 כשפרצה המלחמה, והוא כתב זמן קצר אחרי שהסתיימה. ואז לא היו עדיין מסמכים או ספרים בספריות, שבהם יכול היה למצוא את הפרטים שאותם תיאר בדייקנות כזו".

סופרים טובים יכולים להציג גם מציאות שהם לא חוו בצורה משכנעת לחלוטין.

"אולי, אבל לא בצורה שתשכנע גם את אלו שחוו את הדברים על בשרם, כפי שעשה ספרו של שולוחוב. אבל מה שהפתיע את כולם במיוחד, היה הרמה הספרותית הגבוהה להדהים. הרי לפני כן הוא פרסם קובץ עם סיפורים דומים מאוד, אך ברמה ספרותית ירודה ביותר, וקומוניסטיים לחלוטין.

"ושולוחוב היה אדם חסר כל השכלה, שכתב בשגיאות כתיב. הוא לא היה מסוגל לנהל שיחות אינטליגנטיות. זה עומד בניגוד לכל היגיון, שאדם כזה, ללא השכלה וניסיון בכתיבה, יחבר בגיל כל-כך צעיר יצירת-מופת ענקית כזאת".

בוא נדבר על דיג

בר-סלע אינו הראשון שמבקש לחשוף את התרמית. ועדת חקירה מטעם השלטון הסובייטי ביקשה כבר ב-1929 להזים את השמועות, שהלכו וצברו תנופה. "ועדת החקירה כביכול 'בדקה' את הנושא", אומר בר-סלע. "היא דרשה משולוחוב להציג את כתב-היד, והוא הציג אותו. אבל אתה יודע מה הוא באמת עשה שם? הוא פשוט העתיק את הספר שיצא לאור בכתב-ידו, זה הכול. כל מה שהצליחו להוכיח זה שהוא כתב את אותם הדפים בכתב-היד שלו.

"אבל דווקא הדפים האלה מוכיחים שלא הוא המחבר, פשוט משום שאין שם שום תהליך של עבודה, מחיקות, תוספות של גרסאות או כל דבר אחר, שמראה שהמחבר שינה את דעתו, התלבט, דברים כאלה. אין בדפים האלה שום חומר שאינו נמצא בספר כפי שפורסם. זה הופך את שולוחוב לסופר היחיד בהיסטוריה שכתב יצירת-מופת בלי שום שינויים במהלך הכתיבה".

פרט לכך, אומר בר-סלע, הוא קרא את הספר בעיון ו"מצאתי בו סתירות פנימיות מדהימות. ניתוח הראה שמי שכתב אותו הושפע רק מיצירות שנכתבו לפני 1914, כששולוחוב היה בן 9, וכאילו המחבר היה מישהו שכלל לא חי בברית-המועצות".

שולוחוב בכלל היה מסוגל לכתוב ספר כזה?

"לא. האיש היה חסר כל ידע והבנה בענייני ספרות. נערכו עמו עשרות רעיונות, אבל בכל פעם שהשיחה הגיעה לענייני ספרות ותרבות, והוא נשאל על ספריו, הוא תמיד סירב להגיד אפילו מילה אחת. העיתונאים תמיד הסבירו שזהו נושא כל-כך עמוק, שהוא לא רוצה לדבר עליו. לעומת זאת, הוא תמיד היה מוכן לדבר על דיג. זה נושא שעניין אותו מאוד. וגם כך, כל המראיינים שהגיעו אליו עברו מסננת של המשטרה החשאית. הם לא שאלו שאלות קשות מדי".

קונספירציה שיצאה משליטה

בשלב הזה, בר-סלע החל לחפש את המחבר האמיתי. "ניסיתי למצוא את הביוגרפיה של המחבר האפשרי, ואת הדור הספרותי שאליו הוא היה שייך", הוא משחזר. "מצאתי רק מועמד אחד, וזה לא היה פיודור קריוקוב, שסולז'ניצין ואחרים חשבו שהוא המחבר".

מי זה היה?

"מצאתי מישהו שהתאים לחלוטין לכל התנאים שקבעתי. הפסבדונים שלו היה ויקטור סוסקי, ושמו האמיתי וניאמין קראסנושקין, קזאחי במוצאו. הוא נולד ב-1890 ונרצח בידי הקומוניסטים בינואר 1920. והאיש הזה, ב-1910, הפך לעיתונאי מאוד ידוע באזור של חבל הדון, והוא היה אנטי בולשביק מובהק. הוא תמך בצבא הלבן, אויב הקומוניסטים. הבולשביקים עצרו ורצחו אותו, מאחר שהוא היה אחד העיתונאים המובילים של הלבנים.

"מצאתי שקראסנושקין כתב ופרסם המון, לפחות 1,200 פרסומים, אבל בעיקר פיליטונים, מסות וידיעות עיתונאיות. לכן לא שמו אליו לב בעבר, משום שחיפשו יוצרים מובהקים בתחום הספרות היפה. ובכל השנים האחרונות של חייו הוא כתב בסתר את הרומן".

ולך יש הוכחות לכך שהוא כתב את "הדון השקט"?

"בהחלט, אני יכול להגיד את זה בוודאות. אחרי שהגעתי למסקנה שהוא המחבר, נסעתי לרוסיה וסרקתי שם ספריות וארכיונים בחיפוש אחר כל בדל נייר שהוא אי-פעם כתב. קראתי את כל 1,200 הפרסומים שלו בכתבי-עת שונים, וגם ניירות שונים שלא פורסמו, עד שמצאתי את החומרים שמקשרים אותו עם כתיבת 'הדון השקט'.

"מצאתי בין כתביו את הטיוטות הראשונות של כמה פרקים ברומן, שפורסמו בעיתונים ב-1911 וב-1912, תחת הפסבדונים שלו. במהלך הסריקה מצאתי עוד קרוב ל-200 פריטים - מאמרים, רשימות וסיפורים - שקשורים קשר ברור והדוק מאוד לתוכני 'הדון השקט' - בסגנון, במילים, בגישה. ברור שהם נכתבו בידי אותו המחבר, ושימשו כהכנה".

אבל שולוחוב כתב גם יצירות ספרותיות אחרות, אחרי "הדון השקט".

"הניתוח שלי מראה שגם כל אחד מהרומנים האחרים שלו נכתבו בידי מישהו אחר. ניתוח סגנוני של הרומן האחרון שלו, "הם לחמו בעד המולדת", למשל, מוכיח שאת הספר כתב סופר אחר, אנדרי פלטונוב, שמת ב-1950. לדעתי, שולוחוב שילם לו בעבור כתב-היד".

אז כל יצירתו הספרותית של שולוחוב הייתה הונאה אחת גדולה.

"אני משער שמה שקרה הוא שבתחילת שנות ה-20, מבחינה תרבותית, המהפכה הקומוניסטית נכשלה לגמרי. כל הציפיות היו שהפרולטריון המשוחרר יצמיח מתוכו יצירות-מופת, שיעמידו בצל את כל מה שהיה קודם לכן.

"ואז מישהו במשטרה החשאית החליט כנראה ששולוחוב, שהיה קשור אליהם בצורה הדוקה מ-1923, יהפוך לסופר סובייטי גדול. הם עשו זאת על-ידי שימוש בכתב-היד של רומן אנטי-קומוניסטי במקור, שהיה ברשותו של קראסנושקין. אחרת, אי-אפשר להסביר כיצד מישהו חסר השכלה כמו שולוחוב, אפילו אם גנב את כתב-היד, יכול היה להבין מה זה".

שולוחוב היה בובה של המשטר?

"לדעתי, לא הוא יזם את העניין, אלא מישהו מהמשטרה החשאית, שבחר בו בתור המחבר של כתב-יד, שכבר היה בידי המשטרה החשאית, אחרי שרצחו את המחבר המקורי. הם בחרו בשולוחוב גם מפני שהיה קשור אל הקוזאקים וגר באזור שבו מתרחש הסיפור - מה שהופך את הצגתו כמחבר לאמינה יותר. אני משער שהם נקטו צעד זה רק כצעד זמני, עד שיקום סופר סובייטי גדול באמת.

"אבל כשהספר יצא לאור, רמתו הייתה כה גבוהה, עד ששום דבר אחר בספרות הסובייטית לא השתווה לו. ושולוחוב הפך באופן כמעט אקראי לחלוטין לסופר גדול. ומכיוון שכל שאר הסופרים הרוסים הטובים נשארו בעקשנות אנטי-קומוניסטיים ואנטי-ממשלתיים, הם נשארו תקועים עם שולוחוב הזייפן הנוכל".

מזימה של סוכן ציוני-אמריקני

בר-סלע, שעלה לארץ מרוסיה ב-1973, הוא בעלה של המסאית הרוסייה הידועה מיה קגנסיה. באמצע יוני עתיד להתפרסם ברוסיה ספרו "הבור הספרותי", שיעסוק בחייו של שולוחוב. פרסום ראשוני של הממצאים בעיתונות הרוסית הביא כבר להתקפות ארסיות על בר-סלע מצד חוקרי שולוחוב שונים ברוסיה. הם טענו שבר-סלע הוא סוכן ציוני וחלק מהתוכנית הציונית-אמריקנית להשמדת רוסיה, לא פחות.

תגיד, מה היה המניע שלך כל השנים האלה, להשקיע מאמץ כל-כך אדיר בסריקה של 1,200 כתבים?

"עשיתי את זה ראשית משום שאני מדען, וזוהי הבעיה המסובכת ביותר בעולם הספרות הרוסית; ושנית משום ששולוחוב היה תמונת-ראי של המשטר הסובייטי. הוא ואנשים כמוהו רדפו בעיתונות ומחוצה לה אחרי כל סופר שהעז לכתוב משהו שלא מצא-חן בעיני המשטר. אני רואה במחקר שלי מעין סגירת חשבות אישית, בשמי ובשמם של כל הסופרים שהמשטר הסובייטי ויצורים שלו, כמו שולוחוב, הרסו את חייהם".

בר-סלע אינו מתכוון לוותר על הפרויקט. בימים אלה הוא עמל על ספר-ההמשך, שבו יציג את ההוכחות הספרותיות והבלשניות שבידיו, לכך ש"הדון השקט" הוא טקסט גנוב. "אני עובד עכשיו על הספר, שבו אוכיח בצורה פרטנית מי הכותב האמיתי של הספר", אומר בר-סלע, "על-ידי השוואה עם הטקסטים שגיליתי. ואני חד-משמעי: שולוחוב לא רק שלא חיבר את הספר, אלא שכמה ראיונות שנערכו עמו מוכיחים שהוא אפילו לא קרא אותו".