החוזה בין המדינה לארגון מגדלי תפוחי האדמה יעבור לדיון נוסף בעליון

בהחלטה שהתקבלה ערב החג, על-ידי השופט מישאל חשין, הוא נענה לארגון מגדלי הירקות והעניק להם זכות לדיון נוסף בדרכי פירושו של חוזה שבין המדינה לארגון מגדלי הירקות. הדיון יעסוק בנסיבות חתימתו של החוזה וראיות על אותן נסיבות, התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של החוזה ופירושו של החוזה האמור.

במידה ותתקבל החלטה התומכת בעמדת ארגון מגדלי הירקות, יברר בית המשפט העליון האם היה מותר למדינה לחזור בה מהתחייבותה בחוזה האמור.

ארגון מגדלי הירקות פנו לבתי המשפט השונים בעניין הסכם שנחתם בין המדינה לבין מגדלי הירקות, לפיו תשלם המדינה 1,700 שקל לדונם למגדלים עבור ביטול המכסות.

לקראת דיוני תקציב המדינה ל-1998 ולאחר שבוטלו המכסות באופן סופי, חזרה בה, לטענת הארגון, המדינה באופן צדדי מההסכם וסירבה לשלם למגדלים את המגיע להם.

הנושא הגיע לבית המשפט העליון ובינואר השנה קבעו שופטי העליון אליעזר ריבלין ואהרון ברק, נגד דעתו של אליהו מצא (בדימוס), כי מגדלי תפוחי האדמה לא יפוצו על ביטול המכסות וחשיפה לייבוא מהשטחים.

עם חתימת הסכם קהיר ב-1994, שהסדיר את הסחר בתוצרת חקלאית בין הצדדים, וקבע שלתוצרת של כל צד תהיה גישה חופשית לשווקי הצד השני.

מגדלי ירקות שונים פוצו, ולגבי תפוחי האדמה נקבע הסדר הדרגתי לפיו: שלוש שנים ייגזר הפיצוי מהתוצרת שתכנס בפועל מהאוטונומיה, ובשנה הרביעית תשולם יתרת הסכום עד לגובה מכסה של 1,700 שקל עבור כל דונם.

ב-1997 קבעה הממשלה, כי לא היה ייבוא תפוחי אדמה מהרשות ומגדלי תפוחי האדמה לא נפגעו מחשיפת הענף. על כך עתרו החקלאים לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט דחה את טענתם ומכאן הערעור לעליון. דעת המיעוט בעליון של אליהו מצא הייתה, כי אמנם ההסכם התגבש לכלל חוזה אך תכלית הפיצוי למעשה לא התקיימה.

את החקלאים מייצגים עוה"ד טוביה ארליך ודוד זילר. (דנ"א 2045/05).