השבוע נעסוק במלחמה עסיסית שמתחילה להיחשף בחוצות ירושלים ובסיטי של תל-אביב. מלחמה על כסף גדול, כוח וקשרים, שכרוכה בהרבה מאוד אגו. מדובר במלחמה על משרת הממונה על ההגבלים העסקיים. הממונה הנוכחי, דרור שטרום, עוזב בסוף אוגוסט. שר המסחר והתעשייה, אהוד אולמרט, עוד לא מצא לו יורש. לא בוער לו. להפך: שיתרוצצו המועמדים לפניו. שילחשו אנשי העסקים את שמות מועמדיהם באוזניו. מה בוער?
שורה זוהרת של עורכי-דין הוזכרה כמועמדת לתפקיד, ביניהם עו"ד רובי בכר, עו"ד יוסי לוי, עו"ד צבי אגמון (שעוד יוזכר בהמשך) ועו"ד ניב זקלר, מי שהיה היועץ המשפטי של רשות ההגבלים. אבל דבר אחד ברור: אף לא אחד מהאנשים הללו התכוון באמת להציג את מועמדותו לתפקיד. האזכור היה פיקטיבי. עיקר תפקידו לאפשר סיבוב יחסי-ציבור בתקשורת. החברים עשו את הכותרות וחזרו משועשעים הביתה. ממש כמו השר אולמרט.
איך קרה שמה שחשבנו ל"ירושה הנוצצת של שטרום" היה לסחבה כזו? איך קורה שעל התפקיד הזה מתחרות רק שתי עורכות-דין צעירות, מיכל הלפרין ומיכל עבאדי, ושופטת שלום אחת, מיכל אגמון-גונן?
זה מחייב הבנה של יתרונות ומגבלות התפקיד. הממונה על ההגבלים נהנה ממעמד חריג בתעשייה הישראלית: הוא מעורב בכל המיזוגים החשובים במשק, קרוב לעסקות ולאנשים הכי חזקים בשוק. אין עוד בעל-תפקיד שנהנה מסמכויות כשלו - לחקור, להעמיד לדין ואפילו לשפוט - ומעמדו, נדמה, רק הולך ומתחזק.
זהו תפקיד נכסף, שמהווה קרש-קפיצה לעולם העסקים. תראו, נוהגים לומר, איזו קריירה מפוארת עשה יורם טורבוביץ' לאחר שסיים את כהונתו בתפקיד. תראו איזה הון עשה בתיווך בעסקת אי.די.בי. אחרים יגידו שגורלו ה"אזרחי" של טורבוביץ' סימל פעם את יתרונות התפקיד, אבל עתה הוא מצביע על חולשתו: רק אחרי הפרישה מגלים ש"קר שם בחוץ". אז טורבוביץ' עשה הון בעסקת אי.די.בי, אבל זהו שיא המסלול בעבורו. תראו, הם אומרים, מה קרה ליורשו, דודי תדמור: הוא צנח ממשרת הממונה לצמרת משרדו של רם כספי, אבל עזב את הפירמה, ועכשיו מזיע על הנחת התשתית למשרד עצמאי.
מיכל 1: התנהלות בעייתית
במירוץ על התואר "המועמדת השנויה במחלוקת" למשרת הממונה זוכה בקלות השופטת מיכל אגמון-גונן. השופטת נחשבת לידידה אישית של תדמור, שאף הציג אותה לשר אולמרט בפגישה שזימן בקשר לכך. האווירה הייתה טובה. מצב-הרוח לבבי. תסמכו על אולמרט שנהנה מהפגישה עם השניים. וגם הם, מותר להניח, יצאו בחיוך.
אבל במהלך הימים האחרונים מנהלים אישים אחדים קמפיין נגד בחירת אגמון-גונן לתפקיד. מדובר באנשי עסקים, בעורכי-דין ובאנשי תקשורת, שמפעילים "קמפיינים נגטיביים" נגד המועמדות הזו. הטענות חוזרות על עצמן, ונוגעות להתנהלותה האישית של אגמון-גונן בתפקידים הקודמים שמילאה במערכת המשפט: פעם היא הייתה מתמחה של הנשיא אהרן ברק וגם חביבתו. אחר-כך מונתה לרשמת בית-המשפט העליון, והובילה מטעמו את "הרפורמה" של מחשוב בתי-המשפט. היה בזה צ'אנס גדול לעורכת-הדין הצעירה, אלא שהיא הסתכסכה עם מנהל בתי-המשפט דאז, השופט דן ארבל, ועם רבים מעוזריו.
תקופה קצרה אחר-כך מונתה אגמון-גונן לשופטת שלום בירושלים. אז פסקה נגד המדינה בתביעה שהגישו מתדיינים שנפגעו בשל תקלת מחשב במערכת המשפט. אגמון אומנם הצטיירה כ"מגינת האזרח הקטן", אבל קוממה עליה רבים במערכת המשפט, הגם שבית-המשפט המחוזי הפך את החלטתה. כך גם נקטע המסלול המהיר של הקריירה שבנתה. למחוזי היא לא עלתה.
דבר אחד טוב בכל זאת יצא לה מהסיפור הטכנולוגי: איש המחשבים שהקים עמה את המערכת, חיים גונן, היה לבעלה השני, לאחר שהתגרשה מעורך-הדין הירושלמי צבי אגמון - שותפו-לשעבר של השופט העליון מישאל חשין במשרד עורכי-דין, ומי שנחשב לעורך-הדין המוביל בייצוג מול רשות ההגבלים. יש מי שאומרים, כי אם אגמון-גונן תיבחר לרשות ההגבלים, ייפגע משרדו של אגמון, שיתקשה לייצג קליינטים מולה.
מיכל 2: בעיה בסמכותיות
המועמדת השנייה לניהול הרשות, מיכל הלפרין, היא היועצת המשפטית של רשות ההגבלים. במובנים רבים, הלפרין היא היפוכה המוחלט של אגמון-גונן: היא למדה משפטים בירושלים ונחשבה לסטודנטית מופנמת ונחבאת אל הכלים. מאז עברה "מהפך תדמיתי" ופצחה בקריירה זוהרת. היא הייתה מתמחה של השופט העליון גבריאל בך, ומאוחר יותר שותפה במשרד עורכי-הדין ארדינסט בן-נתן ושות', משם המשיכה למשרתה הנוכחית. בדרך נישאה לבנו של איש העסקים הירושלמי דני הלפרין.
הלפרין צעירה יחסית לאגמון-גונן, אבל היא משפטנית טובה, אם כי לא מספיק סמכותית. על זה, אומרים עורכי-דין הנושאים ונותנים עמה, היא מחפה בקורטוב של אגרסיביות. עם זאת, בשבוע שעבר, בראיון מקיף ל-G, טען מאיר גלבוע, עד לאחרונה ראש מחלקת החקירות של רשות ההגבלים, שהלפרין נמנעת יתר על המידה מהעמדה לדין בעבירות הגבלים עסקיים.
לפני כשנה הופיעה הלפרין ביום עיון של רשות ההגבלים. במהלך הרצאתה נכנס לאולם השר אולמרט. היא הפסיקה את דבריה באמרה: "אולי השר ממהר ומעוניין לשאת את דבריו עתה".
לאולמרט דווקא היה זמן. הלפרין המשיכה בהרצאתה, הוא דיבר אחר-כך. כך למדו עורכי-הדין החיצוניים שיעור חשוב על הדימוי העצמי ועל עצמאותה של היועצת המשפטית של רשות ההגבלים.
מיכל 3: המחנה הלא-נכון
המועמדת השלישית היא סמנכ"ל משרד הבריאות, עו"ד מיכל עבאדי, עד לאחרונה מנהלת נכסים מ.י. למיכל הזו יש יתרון מצוין על-פני שתי "המיכליות" האחרות: פרט להיותה עורכת-דין מקצועית, היא ליכודניקית ומקורבת למרכז הליכוד. לכאורה, מועמדת שהיא חלומו של כל "שר ליכודניק ממנה": אולמרט יכול לתת ל"שתי המיכליות הראשונות" להתקוטט ביניהן, ואז למנות מישהי שתביא לו סחורה במרכז הליכוד - אחרי הכול, בשנה הבאה הולכים לבחירות, ומעמדו במרכז לא מזהיר. אז הנה, עבאדי נראית לכאורה כמו פתרון אידיאלי.
אבל אין כנראה נשים מושלמות. עבאדי מזוהה כבר שנים עם בנימין נתניהו, במחנה ההפוך לאולמרט. אולמרט לעולם לא ימנה חברה ממחנה נתניהו. אבל בהחלט אפשרי שנגלה לפתע כי עבאדי כבר לא כל-כך במחנה נתניהו.
בשורה התחתונה, יש כאן מסר חשוב לעורכי-דין ליכודניקים עם השפעה במרכז: תפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים פתוח.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
