האינטרס הציבורי בהוראות המעבר

אחד מפסקי הדין היותר חשובים שניתנו בשנים האחרונות בתחום דיני מקרקעין ומשפט חוקתי ומינהלי גם יחד, הידוע בכינויו "בג"ץ הקשת הדמוקרטית המזרחית", בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, אשר במסגרתו בית המשפט העליון ביטל שלוש החלטות חשובות של מינהל מקרקעי ישראל שנגעו בהפשרת קרקע חקלאית, קרי החלטות 717, 727, 737.

יחד עם ביטול החלטות אלו, בית המשפט העליון קבע, כי בהתחשב בעובדה ששלוש ההחלטות נוגעות לעסקאות רבות שנעשו על בסיסן, ייקבעו על-ידי מועצת מקרקעי ישראל הוראות מעבר אשר לפיהן יוחלט אלו עסקאות לא יוכלו לצאת אל הפועל בשל בטלות ההחלטות, ואלו עסקאות יוכלו להגיע לכלל מימוש.

בעקבות פסק הדין הקשת המזרחית, מועצת מקרקעי ישראל קיבלה את החלטה 972, אשר קבעה "הוראות מעבר" ביחס לכל אחת מן ההחלטות הנ"ל שבוטלו בבג"ץ. החלטה 927 קבעה הוראת מעבר בנוגע להחלטה 737 (הרחבות היישובים) לפי נוסח הבא: "החלטה 737 תוסיף לחול על יישובים אם עד ליום 15.11.01 התקיים בהם אחד מאלה: 1. קיימת תוכנית מאושרת ותקפה, וכן החלו עבודות התשתית והפיתוח והחלה הפניית מועמדים. 2. קיימת תוכנית מאושרת ותקפה, וכן קיים הסכם תקף עם קבלן".

כנהוג במקומותינו, גם על החלטה 972 הוגש בג"ץ (1093/02 קיבוץ כפר עזר אגודה להתיישבות חקלאית) ובו נקבע, כי החלטה 972 איננה חורגת ממתחם הסבירות והיא נתקבלה כדין וחוקית. אשר על כן, לעניין החלטה 737 המועד הקובע הינו 15.11.01, ועד אז צריך שתהיה תוכנית מאושרת.

לאחרונה בית המשפט העליון נדרש ליישום, הלכה למעשה, של הוראות מעבר אלו הקבועות בהחלטה 972, באשר נטען שם, כי אי עמידה בזמנים נגרם בשל עיכובים ומחדלים של מינהל מקרקעי ישראל, ועל כן אין להאשים בשל כך את העותרת.

העניין היה בבג"ץ 9910/04 בית יצחק שער חפר אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ נגד מינהל מקרקעי ישראל, בפני הרכב של השופטים ד. בייניש, ע. ארבל, ס. ג'ובראן.

בעניין בית יצחק, המושב החל בהליכי תכנון מקדמיים עוד בשנת 1997. בשנת 1998 התוכנית אושרה בוועדת פרוגרמות של משרד החקלאות. התוכנית הוגשה לראשונה לאישור המינהל כבעל המקרקעין בדצמבר שנת 2000. המושב נדרש לבצע תיקונים ע"י מח' התכנון של מחוז מרכז של המינהל ובמהלך מרץ 2001 הוגשה גירסה מתוקנת של התוכנית למינהל. התוכנית הוחזרה למושב עם דרישה לתיקונים נוספים וזה הגיש תוכנית מתוקנת וביום 18.6.01 אדריכל המחוז של מינהל מקרקעי ישראל אישר את התוכנית. דא עקא, שמשרדי מינהל במחוז מרכז (למי שזוכר) היו סגורים בשל בעיות בטיחות בבנין מיום 24.6.01 ועד ליום 1.9.01.

המושב טען, כי בשל הסחבת במינהל וסגירת המשרדים, לא הספיק להביא את התוכנית לאישור הוועדה המחוזית, ורק ביום 3.2.02 התוכנית קבלה תוקף.

המינהל מצדו טען, כי לא היתה כל סחבת בבדיקה ואישור התוכניות, ולפי גירסת המינהל, חרף העובדה שמשרדי המחוז היו סגורים, האישור של המינהל לתוכנית נמסר למושב ועל כן המינהל עמד בזמנים.

השופטת בייניש, אשר כתבה את פסק הדין ויתר השופטים הסכימו עמה, דחתה את העתירה בקובעה, כי לא נראה שאי עמידה בזמנים ע" המושב (עד 15.11.01) נבע ממחדלים של מינהל מקרקעי ישראל.

השופטת בייניש קובעת: "בבואנו להכריע בשאלה שלפנינו, נשווה לנגד עינינו את השיקולים המבטאים את האינטרסים המתנגשים הרלוונטיים, כפי שהעמידם בית משפט זה בדונו בבג"ץ כפר עזה, בשאלת סבירותן של הוראות המעבר שנקבעו לגבי החלטות שבוטלו בבג"ץ הקשת. בפסק דינו הנ"ל עמד בית המשפט זה על קיומם של שני אינטרסים מתנגשים ביחס להוראות מעבר. האחד, אינטרס ההסתמכות של המעורבים בעסקאות, אשר נעשו מתוך ציפייה לזכות בהטבות הגלומות בהחלטות שבוטלו; והשני, האינטרס הציבורי בקיומן של מספר מצומצם, ככל הניתן, של עסקאות, אשר מהווה הקצאה בלתי סבירה של משאבי הציבור".

בעניין הוראת מעבר, השופטת בייניש קובעת, כי הוראות מעבר, מעצם טיבן, הינן הוראות כלליות ואין זה מעשי לתת מענה למורכבות ולנסיבות הספציפיות של כל עיסקה ועיסקה. בית המשפט העליון, בשעתו, בפסק הדין בעניין כפר עזה, מתייחס לאותם מקרים בהם יש הצדקה לחרוג מהוראות המעבר, וזאת כשאישור התוכנית עוכב מנימוקים התלויים במינהל עצמו בקובעו: "כך למשל, יתכן שאי עמידתה של עיסקה מסוימת במועדים הנקובים בהוראות המעבר להשלמתה, תהא תוצאה של עיכוב והתמשכות ההליכים מנימוקים התלויים במינהל עצמו. נסיבות כאלה תצדקנה, ולעיתים אף תחייבנה, בדיקה מחודשת של המשך תחולת הוראות המעבר, על אף העיסקה הנדונה, אף אם חלפו המועדים הנקובים בהוראות מעבר".

השופטת בייניש, בבודקה את פרקי הזמנים הנדונים, מגיעה למסקנה שאין בעיכובים אלו משום חריג, אשר מצדיק לחרוג מהמועד הקבוע בנוגע להחלטה 972. כמו כן השופטת בייניש דחתה את הטענה של המושב, לפיה עוד לפני המועד הקבוע העביר את הרשימה של המועמדים והחל את עבודת הפיתוח.

השופטת בייניש קובעת, כי הפניית מועמדים לא יכולה לשמש בבסיס לטענת הסתמכות, כי בטרם אישור התוכנית המינהל לא היה רשאי להקצות מגרשים ולהתקשר עם מועמדים. לכן, השופטת בייניש קובעת, כי אינטרס ההסתמכות של המושב לא נפגע, ואינטרס זה אינו בעל עוצמה רבה, המצדיק לחרוג מהמועד הקבוע בהחלטה 972 קרי 15.11.01. מכאן, שבכדי לחרוג מכללים שנקבעו בהוראות מעבר, יש צורך בהסתמכות מובהקת ובעלת עצמה רבה יותר. בהעדר אינטרס הסתמכות, משקלו של אינטרס הציבורי הוא שיכריע את הכף.

הכותב הוא ממשרד בלטר, גוט, אלוני.