אין השוואת תעריף סתם על דרך ההיקש

השופט, ד"ר עודד מודריק, נעתר לעתירתה של הלן אייזן, נגד החלטת ועדת הערר, לחייב את דירתה שבקומת קרקע בבניין בארנונה בשל המרתף שהוסף מתחת לדירה, על פי התעריף של מרתף בווילה למגורים, דהיינו, שטח המרתף יחויב ב-75% משטחו בלבד. המערערת בקשה לחייב את המרתף לפי התעריף של דירת מגורים, שהוא, לדבריה, כמחצית מהתעריף של מרתף בווילה.

השופט הורה לעירייה להחזיר לעותרת את גביית היתר בגין החיוב בארנונה של שטח המרתף על פי תעריף וילה ולא על פי תעריף של שטח מגורים.

ועדת הערר ציינה בהחלטתה, כי מתקין צו הארנונה לא שת ליבו כנראה לאפשרות, שייבנה מרתף בבית מגורים רגיל, שאינו חלק מהרכוש המשותף, ולכן לא הגדיר תעריף או שיטת חישוב של התעריף למרתף בבית מגורים. מכאן סברה הוועדה, כי החלטת העירייה לחייב את המערערת בתעריף של מרתף בווילה היא סבירה, הגיונית וצודקת.

השופט קבע, כי גישת ועדת הערר אינה מקובלת עליו, וכי העובדה שאין הסדר לתעריף מיוחד למרתף בבית דירות אינה אומרת שניתן על דרך היקש להשוות את התעריף לזה של מרתף בווילה. עם זאת הוסיף, כי אין מקום לפטור מכל תשלומי הארנונה בגין המרתף בשל כך שאין הסדר לתעריף מיוחד עבורו, ולדעתו, בהיעדר הסדר, נחשב המרתף לחלק מהבניין הכלול בתוך יחידת הבניין הספציפית. יש לערוך את תחשיב הארנונה עבור הדירה ולהתייחס אל המרתף כחלק משטח המגורים על פי התעריף של שטח המגורים (עמ"נ 116/05).