סרט גנגסטרים בבית המשפט

עו"ד דוד ראש היה בעל משרד לעריכת דין באשדוד. בכתב אישום שהוגש נגדו נטען, כי במשך שנתיים הוא פעל לסחוט באיומים מעו"ד אורי פיינטוך, אף הוא בעל משרד באשדוד, סכום של כמיליון דולר, בכסף או בנכסים. לאחר שאסף מידע ומסמכים על פעילותו של פיינטוך, טענה הפרקליטות, הוא איים עליו ועל משפחתו "בטענה כי יש בידו 'חומר' הקשור למקצועו, לעסקיו ולחייו הפרטיים, העלול לגרום לו, לחבריו וללקוחותיו נזק רב, הכולל חקירות משטרתיות, ראיונות עיתונאיים ותשלום מיסים רבים והוצאות רבות".

האיומים, כך נטען, נעשו בשיחות טלפון ובפגישות שיזם ראש. כך למשל, לאחת הפגישות עם פיינטוך הוא התייצב עם קלסר מסמכים, וטען שיש בו "מידע קשה מאוד", וכי במידה שישלם מיליון דולר הוא "יגמור את הסיפור".

פיינטוך ביקש שהות לחשוב על ההצעה, ובטרם השיב, התקשר חבר של ראש, ורמז לו "בעדינות" שעדיף "לפתור את הבעיה בשקט ולא שאנשים יתחילו לפטפט". בכל המגעים ביניהם, אמר ראש לפיינטוך כי הוא פועל למעשה תחת אילוץ, בשמו של אחר.

את השיחות והפגישות הבאות כבר הקליט פיינטוך, ובין היתר נשמע ראש אומר לו, כי יקבל הנחה אם ישלם את הסכום במזומן. כשהשיב לו, שאין לו מניין לגייס סכום כזה, אמר לו ראש כי "זה לא טוב", משום שהאיש העומד מאחוריו הוא "פקעת עצבים, לחוץ כמו טמפון, רותח מזעם", וכי הוא "משחק באש", ו"זה לא רק מסמכים שיש לו עליך", אלא הוא "מחזיק חצי מהמדינה הזו".

בינואר 2003 מסר ראש לפיינטוך מכתב איום, בו קבע את "המועד האחרון לתשלום", והוסיף: "אל תנסה אותי... יש לי פתיל קצר! אני עם חומר בעירה ביד וביד השנייה מצית". לאחר שהשניים תיאמו את מועד ומיקום מסירת הכסף, עצרו השוטרים את ראש במשרדו של פיינטוך, לאחר שקיבל לידיו מזוודה, ובה כביכול הכסף המיוחל. לשוטרים הסביר: "אני בשליחות תחת איומים, לא יכול להגיד בשם מי. אני בסך הכל קורבן בסיפור הזה".

ראש הואשם בבית משפט השלום בקריית גת בסחיטה באיומים ושימוש במסמך מזויף. תשובתו לשאלה כיצד הכיר את שולחיו העלומים, כאילו נלקחה מסרט גנגסטרים משובח. "באחד הערבים", סיפר ראש, "יצאתי מהמשרד לכיוון הרכב. ניגשו אליי שלושה גברים וביקשו לשוחח איתי בצד, במקום חשוך שלא רואים. מהר מאוד הבהירו לי, שהם מעוניינים שאבצע עבורם מספר שליחויות, וזה לא נושא בכלל למחלוקת". הוא הסביר, שלא יכול היה להתנגד וכי "אחד מהם אפילו הסיט את הז'קט והראה לי אקדח אמיתי. ברור שאני מתעסק עם עבריינים בכירים, ולא עבריני צעצוע או נרקומנים. ראיתי אותם יוצאים מרכב מרצדס ספורט כסוף, כל צורת הדיבור שלהם היתה כזאת, שברור לי שאני עומד בפני עבריינים מהליגה הבכירה, ואין הרבה מקום להתעסקות".

לדבריו, אותם גברים ידעו עליו ועל אשתו וילדיו פרטים רבים, ואיימו להרוג אותם. "הובהר לי חד-משמעית, שכאן לא מדובר באיזו בקשה או עבודה משפטית שאני מקבל בגינה שכר כלשהו". ראש טען, כי באותה פגישה דרשו האנשים שיוציא מידע מרשם החברות על חברה מסויימת ולא דובר על סחיטת עו"ד אחר. באמצעות סניגורו, עו"ד ד"ר שחר אלדר, הוא טען להגנת הכורח, הפוטרת אדם מאחריות פלילית "למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום, שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו ושאנוס היה לעשותו עקב כך".

השופט אבי זמיר דחה את גרסתו של ראש, וציין כי לעדותו היחידה לא נמצאו תימוכין. "מוזר ביותר הדבר", קבע, "שאותם אנשים עלומים טרחו קשות לאסוף אינפורמציה כה מפורטת, רק כדי להכשיר את הקרקע לצורך פניה לנאשם דווקא. מדוע לא עשו כך ישירות כלפי עו"ד פיינטוך? במיוחד תמוה, מדוע נזקקו אותם אנשים לפעילות פלילית כה חמורה כבר בשלב הראשון, רק על-מנת לבקש מהנאשם שישיג עבורם חומר ממרשם הפתוח לציבור, ברשם החברות".

זמיר הוסיף, כי האקדח בו נופפו לכאורה העבריינים צץ רק בעדותו של ראש בבית המשפט ולא הוזכר כלל בחקירתו במשטרה.

זמיר דחה את גרסתו של ראש, בעיקר משום שהיו לו "אינספור הזדמנויות לפנות למשטרה. הוא בחר שלא לעשות כן. שעה שיש בידי המאוים שהות ואפשרות פיזית להגיש את התלונה, חובה עליו לעשות כן. רכיב ה'אונס' איננו מתקיים, ומאויים לא ייכנס לגדרו של הסייג, אם קיימת בפניו האלטרנטיבה לטפל באיום שלא על דרך של היענות לו, אלא על דרך של פניה לרשויות, גם אם העומדים מולו הינם עבריינים אלימים ומסוכנים" (ת.פ. 483/04).