סוחמי חוזר. זמנית

אשתו מבקשת שאתקשר שוב מאוחר יותר. השעה רבע לארבע אחר הצהריים, וד"ר אברהם סוחמי ישן. לא מדגדג לך בין האצבעות לשוב ולפתח איזה מוצר חדש, שאלתי אותו כשהתעורר. סוחמי, מייסד אלסינט, שנמלט מישראל בשנת 1985, לאחר שאלסינט נקלעה למשבר והרשות לניירות ערך ומס הכנסה פתחו נגדו בחקירה. "אני יודע שאני יכול לעשות את זה", השיב. "היו לי רעיונות, הגשתי פטנטים שנרשמו ואושרו בארה"ב, אבל אני לא רוצה לעושת את זה. אני רוצה לעשות משהו אחר, ולישון כל יום בין שתיים לארבע".

14 שנה נבצר מסוחמי לחזור לישראל. החקירה שהתנהלה נגדו גרמה לו לחשוש שאם יגיע לא יוכל לצאת כרצונו. הוא בחר לא להגיע. ילדיו גרים בישראל. עצוב מכל, אמו היתה בשנים האחרונות חולה מאוד. היא לא יכלה לבוא לבקרו בביתו החדש בעמק הסיליקון. הוא לא יכול היה לראותה. לפני 3 חודשים הגיע לראשונה לישראל, עקב פטירתה. "לדאבוני לא הספקתי לראותה בחיים", הוא אומר. החלק האופטימי הוא העובדה שבקרוב יוכל לצאת ולבוא כרצונו, שכן, מסתמן סיום השגת הסדר בנושא ההאשמות נגדו.

רגע שמח, אמרתי. סוחמי, בטון רועם, נוזף משהו, טון של מרצה שקורא תלמיד לסדר, משיב: "את מכניסה לי מילים לפה. אני לא אמרתי שזה רגע של שמחה".

ההסדר המשפטי המתגבש יאפשר לו לסגור מעגל. במידה מסוימת, המעגל כבר החל להיסגר בביקורו האחרון. ביקור, בו גילה ישראל אחרת. "ישראל השתנתה מאוד", הוא אומר, "ביקרתי בהרבה מפעלי היי-טק. חלקם הוקמו על ידי יוצאי אלסינט. ההבדל בין המדינה היום לבין ישראל שעזבתי הוא עצום".

אתה סבור, כמו המגזין ביזנסוויק למשל, שישראל הפכה לעמק סיליקון מספר 2?

"שמעתי כבר כל כך הרבה אנשים חוזרים על המספר המטופש הזה. יש 100 מקומות בעולם שקוראים לעצמם סיליקון ואלי מספר 2. ישראל מתקדמת מאוד בנושאי טכנולוגיה וקומוניקציה, וברור שאם משווים את ההתקדמות בישראל לצרפת אז ישראל הרבה יותר מתקדמת. אבל למה להידמות למספר 2, במקום להיות פשוט משהו אחר? ישראל היא משהו אחר. יש הרבה יתרונות לעמק הסיליקון, לרבות גודלו, שאין לישראל. הבעייה של כל אלה שמתיימרים להיות מספר 2 היא שאין להם את העומק והגודל של עמק הסיליקון".

ראית מנטליות אחרת? ההיי-טק היום, נגיד, יותר מטריאליסטי מאידיאליסטי?

"אני לא חושב שהאווירה בארץ מטריאליסטית. לעשות כסף זה מעניין, אבל אצל כולם הכוח הדוחף הוא האמביציה לעשות משהו יותר טוב מהשני. ראיתי את זה אצל הרבה אנשים קטנים. סליחה; אנשים גדולים בחברות קטנות. ההבדל בתקופה מתבטא בעיקר בכך שעכשיו אנחנו בעידן המידע".

בביקורו בישראל פגש סוחמי חבר ותיק, פרופסור באוניברסיטת תל אביב. החבר הציע שיעביר קורס בתחום ההיי-טק באוניברסיטה. סוחמי קרא לקורס שלו "ניבוי הצלחה של חברת סטרט-אפ בעידן המידע" (בשנים האחרונות עסק סוחמי בכתיבת ספר בנושא, אשר עומד לצאת לאור בקרוב בארה"ב). הקורס התקבל לתכנית הלימודים של סמסטר ב', אלא שלהפתעתו הרבה נמלכו ראשי הפקולטה בדעתם. "אמרו לי שהקורס יותר מדי תיאורטי", הוא מפרט את הנימוק שקיבל. כשיגיע לארץ, יבדוק אפשרות להעביר את הקורס במוסד אקדמי אחר. "חשבתי על תל אביב כי יש לי בית בתל אביב וזה נוח, אבל אין מניעה שאעביר את הקורס במקום אחר".

בינתיים, על אף הכוונה ללמד סמסטר, סוחמי לא תיכנן ולא מתכוון לחזור לארץ לצמיתות. "אני גר בארה"ב", הוא אומר. "בתי עומדת ללדת בעוד כחודשיים את נכדי השני. אני אבוא כמובן ללידה ומתכנן לשהות בארץ, אבל הבית נשאר בארה"ב".

עצוב קצת שסוחמי כבר לא מסוגל לראות בישראל את ביתו ועל עולם ההיי-טק הישראלי הוא משקיף מן הצד, לאחר שסלל את הדרך לאלפי יזמים. הוא הקים את אלסינט בסוף שנות ה-60, כשהנסיון היחיד שעמד לרשותו היה דוקטורט בפיזיקה שימושית מהטכניון. אדם כריזמטי, טיפוס של יזם, שהצליח להפוך את אלסינט, על אף חוסר הנסיון השיווקי והניהולי, לחברה עולמית מובילה בתחום מיכשור רפואי הנשען על פיזיקה גרעינית. תחת הנהגתו, היתה אלסינט לחברה הישראלית הראשונה שהונפקה בבורסה של ניו יורק, שלימדה משקיעים כמו דן טולקובסקי ודיסקונט שאפשר לעשות פה הרבה כסף מהיי-טק.

בתחילת 1983 הציג סוחמי תוכנית חומש אמביציוזית, שיעדה היה להגיע למחזור מכירות של כ-800 מיליון דולר ב-1989. התוכנית כללה פיתוח שורה ארוכה של מוצרים חדשים והרחבה ניכרת של מערכות השיווק, תוך רכישת חברות זרות. אלסינט הגיעה ב-85 למחזור מכירות של 150 מיליון דולר, אך ספגה הפסדים כבדים. סוחמי אמר שהוא לוקח על עצמו את האחריות האסטרטגית, מסיק מסקנות אישיות ומתפטר מתפקידו כיו"ר הדירקטוריון. הרשות לניירות ערך פתחה נגדו בחקירה, כשהיא בודקת חשדות לפרסום דו"חות מזוייפים, דיווחים כוזבים בתשקיפים ומכירת מניות לגופים מוסדיים, בתקופת השפל, מבלי לדווח על המצב האמיתי של החברה שעמדה אז בפני התמוטטות. כחצי שנה לאחר מכן, עזב את ישראל עזיבה רועמת, מתוקשרת, והעתיק את מושבו לעמק הסיליקון. במשך השנים התנהלו מגעים לחזרתו. הוא אמר שיסכים לבוא לישראל לאחר שיובטח לו כי אין כוונה לעכבו, רק לגבות ממנו עדות. ההבטחה לא ניתנה, והוא המשיך לחכות.

פגשתי את סוחמי לראשונה לפני שנתיים ומחצה בראיון נדיר שהסכים להעניק לגלובס יחד עם אפי ארזי, מייסד סאיטקס. היו ביניהם נקודות דמיון רבות, בהיות שניהם חלוצי התעשייה בארץ, אשר נאלצו לוותר על הנהגת החברה שהקימו, לאחר שהחברה נקלעה למשבר. אבל היו גם הבדלים גדולים. ארזי העביר אז בדיוק את שרביט הניהול באפי, הסטרט-אפ השני שלו, לדן אבידע, והקים סטרט-אפ חדש, אימידיה, שנראה כהבטחה גדולה, כמו קודמיו (בינתיים כלום לא קרה). סוחמי, לעומתו, הגדיר עצמו כפנסיונר ועסק בכתיבת ספר, הרחק מעין הזרקורים שארזי מחפש וניעור לאורם לחיים. "למזלי, איני צריך לדאוג מבחינה כלכלית, והאמביציות שלי עכשיו הן אינטלקטואליות", סיפר על שגרת יומו. "זאת אומרת, אני באמת מוטרד בבעיות חשיבתיות פילוסופיות. כלליות מאוד".

הראיון התקיים אז בביתו של ארזי בסן פרנסיסקו, בשכונת פאר, המשקיפה על נוף מרהיב של המפרץ וגשר הזהב. ארזי היה קצת זחוח, מאושר מחייו. מנצח בפעם השלישית. סוחמי היה מאופק. היו בביוגרפיה שלו פרקים לא סגורים. נושאים שלא רצה לדבר עליהם, עניינים שהסבו לו כאב רב.

כששאלתי על המקום שתופשת אלסינט בחייו, והתעניינתי אם הוא עדיין מתעדכן בנעשה בחברה, השיב: "המנהל הנוכחי של אלסינט וגם המנהל הקודם גדלו תחתיי. עם שניהם אני לא בקשר. שניהם שונים ממני מהרבה בחינות. בנוסף, הסביבה בה הם מתמודדים והמגבלות המוטלות עליהם על ידי מועצת המנהלים, שונות. אני לא מתערב. כל מה שאני יכול להגיד זה: המשחק שלהם עכשיו. הם יכולים להחליט מה שהם רוצים. ביום שעזבתי את אלסינט סגרתי פרק בחיים. אני מסתכל על זה כעל פרשה שלקחה 17 שנה מחיי. זהו. אדם חי 120 שנה, לא יותר, צריך לעשות הרבה דברים. אין דרך חזרה".

שאלתי את סוחמי אם חושב היום שהיה עושה דברים אחרת. "הייתי עושה הרבה דברים אחרת", השיב, "אבל אף פעם לא השקעתי בכך אנרגיה. אסור לשחק ב'אילו'. החיים הם ONE WAY. אתה חותך ומסתכל קדימה"