אין לשלם חובות ארנונה השנויים במחלוקת

רשויות מקומיות מסוימות אינן מקבלות את קביעותיו המפורשות של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קבע, כי אין לפרש את פקודת העיריות כאילו היא מתירה גבייה של חובות ארנונה השנויים במחלוקת, ושוב ושוב הן מנסות לבצע הליכי גבייה מינהלים מכוח פקודת העיריות לגבי חובות שנויים במחלוקת. מהו הדין בעניין זה? במרבית חוקי המס ישנה הוראה הקובעת, כי רשות המס אינה רשאית לגבות חובות השנויים במחלוקת, ואשר הוגשו לגביהם השגה ו/או ערר כדין. אולם לגבי ארנונה המצב החוקי אינו ברור, כיוון שהגבייה המינהלית של חובות ארנונה מוסדרת בשני חיקוקים נפרדים שאין התאמה ביניהם.

בתחילה הוסדרה הגבייה המינהלית בפקודת העיריות בלבד. עד לתיקון בשנת 1968 קבע סעיף 300 לפקודת העיריות מפורשות, כי יש לשלם את המס השנוי במחלוקת. בשנת 1968 תוקן הסעיף והושמטה הסיפא הקובעת כי יש לשלם את הארנונה "אף אם הוגש ערר או ערעור על השומה ועדיין לא הוכרע". לכאורה יש בתיקון זה אינדיקציה ברורה לכוונתו של המחוקק להביא לשינוי המצב החוקי. אלא שלא כך פורש הדבר בפסיקה מחוזית ישנה. זו קבעה, כי על אף התיקון הסעיף עדיין קובע שיש לשלם את סכומי הארנונה השנויים במחלוקת.

בשנת 2000 חל מפנה בגבייה המינהלית של הארנונה: שר האוצר קבע, באכרזת המסים (גבייה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), התש"ס-2000, כי ארנונה ניתנת לגבייה מנהלית גם מכוח פקודת המסים (גבייה). מדובר בהליכי גבייה מקבילים, כאשר הרשות המקומית יכולה לכאורה לבחור, לפי שיקול דעתה, איזה הליך להפעיל.

אכרזה זו תוקנה בשנת 2002, ונקבע בה כדלקמן: "על אף האמור בסעיף 1 ובכל דין אחר, לגבי חובות לרשות המקומית, לא תוצא לאדם, לגבי הסכום השנוי במחלוקת, דרישה לפי סעיף 4 לפקודה, ולא יינקטו פעולות לפי הפקודה כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה, ערר וערעור לפי העניין (להלן: "הליכי ערעור"). ואם הגיש אדם הליכי ערעור או תובענה אחרת, כל עוד לא ניתן פס"ד סופי או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד". עולה מן האמור לעיל, כי לכאורה יש בידי הרשויות המקומיות שני כלים לגבייה מינהלית של חובות ארנונה. האחד אוסר במפורש לגבות חובות שנויים במחלוקת, והשני - ספק מתיר וספק אוסר. האומנם יכולות הרשויות המקומיות לבחור בהליכים מכוח פקודת העיריות, במקום בו אין באפשרותה להפעיל הליכים מכוח פקודת המסים, כיוון שהחוב שנוי במחלוקת?

לדעתנו אין לפרש את פקודת העיריות כאילו היא מתירה גבייה של חובות השנויים במחלוקת. אותם טעמים שהניעו את המחוקק לאסור גבייה של חובות שבמחלוקת מכוח פקודת המסים (גבייה) חלים גם לגבי פקודת העיריות. כך נקבע בבש"א 990/02 (חי') בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' מועצה אזורית זבולון.

הרשויות המקומיות משתמשות תדיר בנימוק שאי תשלום החובות שבמחלוקת עלול להביא לקריסתן הכלכלית. בנימוק זה אין ממש. שהרי ממה נפשך - אם תגבה הרשות המקומית את הכספים השנויים במחלוקת וייפסק כי סכומים אלו נגבו ביתר ויש להשיבם, מהיכן יבוא המקור המימוני שממנו תשיב הרשות המקומית את הכספים? האם הרשות לא תטען כי אין באפשרותה להשיב את מה שנגבה ביתר, כי הכסף כבר שימש אותה לכאורה לצרכיה השוטפים? האם גם במקרה כזה תטען הרשות המקומית כי ההשבה תגרום לקריסתה הכלכלית?

כל עוד אין הכרעה מפורשת של בית המשפט העליון בסוגיה זו, אנו צפויים להיתקל בהליכי גבייה המבוצעים לגבי חובות ארנונה הנתונים במחלוקת. אנו מציעים לנישומים לעמוד על זכותם ולהתנגד להליכים אלו.

הכותבים הם ממשרד עו"ד יצחק מיוחס ושות', המתמחה במיסוי מוניציפלי ומיסוי מקרקעין.