סמכות ומועדים בתקיפת חיובי אגרות והיטלים

בפס"ד שניתן לאחרונה על-ידי בית המשפט העליון, עשה ביהמ"ש מהפכה גדולה בכל הקשור לסמכויות בקשר לתקיפת חיובי אגרות והיטלי פיתוח. במקרה שלפנינו, הגישו המשיבים (להלן: "בלונדר"), בקשה לקבלת היתר בנייה. לצורך קבלת ההיתר נדרשו לשלם היטל בגין סלילת כבישים ומדרכות, אגרת הנחת צנרת והיטל ביוב. המשיבים לא שילמו את האגרות וההיטלים הנ"ל, וכשנה וארבעה חודשים לאחר שקיבלו את דרישת התשלום הגישו תביעה אזרחית (בדרך של המרצה) לבית המשפט המחוזי, בבקשה כי בית המשפט יצהיר שהודעת החיוב ניתנה שלא כדין.

המבקשת, המועצה המקומית פרדסיה (להלן: "המועצה"), טענה בתשובתה, כי יש לסלק את התובענה על הסף מאחר ולא הוגשה לערכאה המתאימה (חוסר סמכות עניינית), וכן הוגשה באיחור (דחייה מחמת שיהוי). לגרסת המועצה היה על בלונדר להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת ללא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים מיום קבלת הודעת החיוב (בנוגע לחיוב עבור סלילת כבישים תיעול והנחת צנרת מים). בנוגע לחיוב בהיטל הביוב, היה על בלונדר להגיש ערר לוועדת הערר לענייני ביוב תוך 30 ימים מיום קבלת הודעת החיוב.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המועצה בנוגע להיטל ביוב, ודחה את הבקשה בנוגע לחיובים האחרים. בערעור שהוגש על-ידי המועצה לבית המשפט העליון, הערעור שלפנינו, קבע בית המשפט הלכה חדשה, על פיה כדי לתקוף חיובי אגרות והיטלי פיתוח על הנישום לפנות תוך 45 יום מיום קבלת הודעת החיוב בעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים (למעט היטל ביוב לגביו נקבע הסדר ספציפי בחוק הביוב כמפורט לעיל).

בית המשפט הסתמך בהחלטתו זו על חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, שם נקבע בסע' 5(1) לחוק, כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון בעתירה נגד החלטה של רשות בעניין המצוי בתוספת. ובסע' 8 (א) לתוספת נכללה החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה בה.

על-פי החוק הנ"ל (ובתקנות שהותקנו מכוחו), על החלטה של רשות מקומית יש לפנות בעתירה ללא שיהוי ולא יאוחר מ-45 יום מיום מתן החלטת הרשות.

בית המשפט העליון סבר, כי גם הודעת חיוב באגרות והיטלי פיתוח היא החלטה כנ"ל של רשות מקומית. לפיכך, המועד להגשת העתירה הוא 45 יום לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

קביעה זו מהווה שינוי, לכאורה, בגישה שהיתה נהוגה עד כה, לפיה בעניין אגרות והיטלי פיתוח ניתן להגיש תביעה אזרחית רגילה ללא מגבלת מועדים קשיחה, וניתן במקרים מסוימים להגישה אף בגבול תקופת ההתיישנות (7 שנים).

יוצא אפוא, שנישום (בדר"כ יזם) הרוצה לתקוף את דרישת התשלום בנושא אגרות והיטלי פיתוח, חייב ללא כל שיהוי לפנות לערכאות שמא לא יעמוד בסד הזמנים הקצר והקשיח שנקבע כאמור.

החלטה זו היא בעייתית, ויתכן אף לומר שזוהי "תקנה שהציבור אינו יכול לעמוד בה". קשה לצפות מנישום לערוך את כל הבדיקות הנדרשות בזמן כה קצר, בדיקות הדורשות ניתוחים מעמיקים הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי.

החלטה זו של בית המשפט עלולה להביא לגל של תביעות, שיתכן ולא היו מוגשות, אך ורק כדי לעמוד במועדים הקבועים בחוק. ראוי לציין שבית המשפט העיר בהערת אגב: "יודגש כי אין עסקינן במקרה בו הסכום הנדרש שולם לרשות המנהלית והמשלם עותר להשבתו". העיר ולא הוסיף.

לא ברור מאמירה זו, האם כל פסק הדין דן רק במקרה של תקיפת הודעת החיוב טרם ביצוע התשלום, או שהוא חל גם על מקרים בהם שולם החיוב.

ניתן להבחין במבוכה שיצר פסק דין בלונדר, בפסק דין שניתן זמן קצר לאחר מכן על-ידי בית משפט השלום בפתח תקוה (בעניין סימונס נ' עיריית כפר-סבא). שם החליט בית משפט השלום, בהסתמכו על פס"ד בלונדר, שאין בסמכותו לדון בתביעת השבה של אגרות והיטלי פיתוח, והעביר את התיק לביהמ"ש לעניינים מנהליים. ביהמ"ש הנכבד אמר כי "החלוקה במקרה בו אדם ששילם את ההיטלים, שכן נזקק לקבל את היתר הבנייה, ישמע עניינו בביהמ"ש האזרחי, ואדם אשר לא אצה לו הדרך לקבל את היתר הבנייה, ופונה לביהמ"ש, ידון עניינו בביהמ"ש לעניינים מנהליים, כאשר דנים באותם סוגיות זהות - אינה סבירה בעיני ואף אינה רצויה, שכן צריכה להיות אחידות".

כאמור, בימ"ש השלום העביר לביהמ"ש לעניינים מינהליים, בקובעו שזהו ביהמ"ש המוסמך. השאלה הנשאלת היא, האם העברת התיק לבימ"ש לעניינים מנהליים מחייבת את המסקנה של אי עמידה בזמנים הדרושים של 45 יום, גם לגבי תביעות השבה?

דעתם של כותבי מאמר זה היא שפס"ד בלונדר אינו סוף פסוק לעניין הסמכויות ולוח הזמנים לתביעות, ולו רק משום שלא ראוי להגביל תביעת השבה בעניין אגרות והיטלי פיתוח בסד זמנים כה קצר.

לדעתנו, פרשנות ראויה של פסה"ד העליון בעניין בלונדר צריכה להיות בהתאם.

אף כי לדעתנו ניתן יהיה לתבוע תביעות השבה גם לאחר 45 יום, נראה שעדיף יהיה ליזם להזדרז ולהגיש עתירה מנהלית ולו כדי לשמור על הזכויות ולשריין אותן.

הכותב הוא חבר ועדת המיסוי של לשכת עורכי הדין; הכותבים הם ממשרד עו"ד יצחק מיוחס ושות', המתמחה במיסוי מוניציפלי.