שובו של האלברט

אלברט בגר, "Evolving Silence Vol: I". הוצאת Earsay's Jazz, האוזן השלישית. אלברט איילר, Spiritual Unity. הוצאת PI, יבוא: האוזן השלישית

אלברט בגר ידוע בנוף הג'אז המקומי כסקספוניסט בלתי מתפשר שהולך עם האמת שלו עד הסוף. נראה לי שהפעם האמת שלו הייתה נשמעת יותר טוב במחוזי ולא בעליון. כוונתי היא שהייתי מעדיף לשמוע את ההרכב הנהדר שמנגן כאן בג'אם חי בפני קהל ולא באולפן הקלטות.

בגר בחר בג'אז החופשי כביטוי ליצירתו, אך יש משהו מאוד מובנה ויציב באלתור שלו. הנה, כאן הוא נפגש עם שני "תותחי על" של הג'אז החופשי למפגש נהדר: וויליאם פרקר (באס) וחמיד דרייק (תופים). שלא תבינו אותי לא נכון, אפשר לשמוע את החוסר הסטריליות גם בהקלטת האולפן, אבל למה לא לתת ג'אם-סשן חופשי שישכנע אותנו שמדובר באירוע חד פעמי?

וויליאם פרקר וחמיד דרייק מהווים את אחת מחוליות הקצב הטובות בג'אז החופשי, והם מרבים להופיע ולהקליט יחד. פרקר למד אצל גדולי נגני הבאס של שנות ה-60, ווילבור ווייר, ריצ'רד דייוויס, וג'ימי ג'אריסון, שהיה נגן הבאס בהרכב של קולטריין. ממנו ספג פרקר את ההתנתקות מהתבנית הקצבית המסורתית ויצירת "אקלימי הצלילים" שמאפיינים את נגני הבאס בג'אז החופשי. דרייק לעומתו בא מרקע יותר אתני, עם מגוון השפעות מהודו ועד כוש לרבות אפרו-קובניות ורגאיי. בפברואר השנה באו השניים יחד עם נגן החצוצרה רוי קמפבל לפסטיבל הג'אז בתל-אביב. יוסי אקצ'וטי, מנהל חנות הג'אז באוזן השלישית והמפיק שלEarsay's היה זה שהגה את הרעיון להקליט את השניים יחד עם אלברט בעת שהותם כאן.

בגר פותח בקטע שכתב בשם "אמת עירומה", קטע קולטרייניסטי טיפוסי. משם הוא מוביל את השלישייה למסע מרתוני תוך הוא מפיק מהטנור שלו צלילים גבוהים שרק כלבי שנאוצר יכולים לשמוע. הקטע החותם נקרא "הגשם בא", גם אותו כתב בגר וגם הוא מזכיר מאוד את קולטריין, הן בקצב והן במוטיב הרגשני. פרקר מנגן כאן בנבל ציידים אפריקני ודרייק בתיפוף עדין ברקע.

שני קטעי דואו באלבום מאולתרים לגמרי; בראשון מנגן בגר בחליל צד יחד עם אזכורים מזרחיים בעוד פרקר מלווה אותו בקצב די אחיד. בקטע השני, הסוער במיוחד, בגר מנגן טנור יחד עם חמיד דרייק. זהו ג'אז במיטבו מלווה בנגיעות פולקלוריסטיות. מומלץ בחום לכל מי שרוצה לחוות חוויה מוסיקלית חד פעמית אותנטית בלי מקצה שיפורים. ובכל זאת, למה באולפן ולא על במה?

ועוד דיסק: להבדיל בין אלברט החי לאלברט שגופתו נמצאה צפה על ההאדסון לפני 35 שנה. אלברט איילר 1936-1970, מחלוצי הג'אז החופשי, היה ונשאר הסמן הרדיקלי ביותר בתולדות הג'אז המודרני. לאחרונה יצא אלבום מחווה למוסיקה של אלברט איילר, Spiritual Unity שמו. את האלבום מוביל הגיטריסט החשמלי מרק ריבוט ביחד עם רוי קמפבל המוזכר לעיל.

שניהם הופכים את הטרוף האיילריסטי ליותר מרוסן וידידותי לסביבה. מרק ריבוט הוא הגיטריסט הבולט ביותר במה שקרוי היום הג'אז הרדיקלי, והוא מתרגם את החוויה המוסיקלית של איילר בפריזמה מחושמלת של ג'ימי הנדריקס, ואכן יש הרבה מן המשותף בין איילר להנדריקס מלבד העובדה שהם מתו בסמיכות בנסיבות טראגיות.

משתתפים באלבום המתופף צ'אד טיילור ונגן הבאס הותיק הנרי גרויימס, שניגן בהרכב של איילר בשנות ה-60. ההרכב מנגן קטעים ידועים של איילר: "רוחות" "מלאכים" ה"אמת צועדת בסך" "פעמונים" עם כל הצבעוניות וההרמוניות. זה תמיד מתחיל עם ריבוט או קמפבל באיזו פרזה דרמטית, וכל ההרכב מצטרף באקסטזה, למרות שההרכב הזה כלל לא מנסה להגיע לרובד הדתי-רוחני אותו יצר איילר. דיסק מומלץ.

צרו איתנו קשר *5988