פרק ב' ברנסנס הקפיטליזם האיטלקי: נס בנקאי במילאנו

קשה היה למצוא יום מתאים יותר להכריז בו על המהפך, שינער את הבנקאות האיטלקית מתרדמתה הנמשכת מימי מלחמת העולם השנייה.

אתמול, היה יום ראשון החמישי של תקופת הלנט (40 ימי תענית וצום לפני חג הפסחא), בו קוראים הכמרים בכל איטליה את בשורת תחייתו המופלאה של לזרוס הקדוש. אתמול גם התכנסו במקביל, מועצות המנהלים של שני הבנקים הגדולים באיטליה, כדי לדון בשני מיזוגים. אם המיזוגים האלה ימומשו, הם יסמנו את תחייתו המופלאה של העולם הפיננסי האיטלקי.

אוניקרדיטו איטליאנו, הבנק בעל השווי הבורסאי הגבוה במדינה, הציע להתאחד עם בנקה קומרצ'יאלה איטליאנו באמצעות החלפת מניות צולבת, שתיצור קבוצה בנקאית שנכסיה נאמדים בכ-283 מיליארד דולר. בנק סאן פאולו, הבנק בעל הנכסים הרבים ביותר במדינה, הציע לרכוש את בנקה די רומא, במיזוג שייצור קבוצה עם נכסים שיסתכמו בכ-311 מיליארד. המיזוג ישים קץ להגמוניה רבת שנים של אצולת הממון ממילאנו בעולם הפיננסים האיטלקי.

ה"מועדון האריסטוקרטי" ממילנו, מכונה Salotto Buono, (החברה הגבוהה), וחבריו התרגלו לסגור באפלולית טרקליניהם עסקאות משפחתיות, ולהחליף ביניהם אחזקות בנכסים פרטיים וממלכתיים.

בראש המועדון עמד עד עתה אנריקה קוצ'יה, בעליו של מדיובנקה, בנק חשאי ורב השפעה, שאיגד סביבו חבורת אצילים. קוצ'יה בן ה-92, נחשב ל"סנדק הבנקאות האיטלקית", ולמרות שכל אחד מהבנקים המתמזגים (מלבד סן פאולו) החזיק בכ-%8 במדיובנקה, היה זה הסנדק הקשיש שמשך עד כה בחוטי השליטה, בהתאם לאינטרסים של "אגף האצילים".

אולם, בסוף השבוע האחרון, הופרה שלוותו של הטרקלין האריסטוקרטי, והוא התמלא גיצים ולהט כמו בר במערב הפרוע. מדיובנקה הוותיק, הפך בעצמו מטרה נוחה להשתלטות.

בנקאי נרגש אחד אמר, כי הצעתם המתוזמנת לאותו סופשבוע, של שני הבנקים הגדולים במדינה, שמה קץ "לימי הביניים של הבנקאות האיטלקית", וכי עולם העסקים האיטלקי מתאים את עצמו לעולם המודרני של האירו, הגלובליזציה, ואחזקות צולבות.

יתכן שתיאור זה מופרז במקצת, אך הסערה בעולם העסקים האיטלקי ניכרת לעין. הצעת ההשתלטות המחוצפת של אוליבטי (53 מיליארד דולר) על טלקום איטליה, יריבתה הגדולה ממנה, בישרה את השינוי המעמיק המתרקם בדפוסי התרבות התאגידית באיטליה. בדיעבד, זה היה רק האנטיפסטי בארוחה האיטלקית הזאת.

יש לצפות כי נציגי העולם הישן לא יוותרו בקלות על מאחזיהם. אנריקה קוצ'יה הקשיש, ומנכ"לו השנוי במחלוקת, וינצ'נזו מרנגי, צפויים לקבץ סביבם את שארית תומכיהם, לקרב מאסף. אולם השפעתם הולכת ודועכת, ותומכיהם המסורתיים מקרב אצולת הממון, ובראשם משפחת אניילי, השולטת בפיאט, עורקים למחנה הגלובליזציה והמיזוגים.

עריקתה של פיאט אינה כה מפתיעה, על רקע התבטאות יו"ר פיאט, ג'ובני אניילי, שהודה בראשונה בשבוע שעבר, כי "פיאט קטנה מדי בקנה מידה עולמי". פירוש ההכרזה הוא שעליה למצוא שותף בינלאומי, כדי לשרוד בענף הרכב העובר גלובליזציה והתייעלות.

אולי יש בכך גם איתות, שמעבר לעולם הסודי של מדיובנקה, יש גורמים אובייקטיביים נוספים, שדרבנו את גל המיזוגים במערכת הבנקאית ורה-אירגון תעשייתי נרחב: הצטרפותה של איטליה לגל הראשון של האירו, תוכנית ההפרטה האיטלקית, וגלובליזציה פיננסית.

יתר על כן, הבנק האיטלקי המרכזי החל לגלות סימני דאגה לעתיד המערכת הבנקאית החשופה להשתלטות זרה. בנקים זרים רבים פוזלים זה מכבר לעבר נתחי הפיקדונות בבנקי איטליה, הנמצאת במקום השני, אחרי יפאן, בשיעורי החיסכון הלאומיים. הבנקים שלה קטנים יחסית בקנה מידה עולמי, ומשמשים מטרה נוחה להשתלטות.

הגדלת אחזקותיהם של בנקים דוגמת דויטשה בנק, שהגדיל את שליטתו בבנקה קומרצ'יאלה איטליה (BCI), וקרדיט אגריקול הצרפתי שהוא בעל עניין בולט בבנקה אינטזה, בנוסף לרכישת %8 מבנקה-די רומא ע"י ABN Amro ההולנדי, זיכתה את התעוררותו האגרסיבית של ענף הבנקאות, בברכת הדרך של הנגיד האיטלקי. כקתולי אדוק הוא יודע שתחיית המתים אפשרית, וניסים חוזרים על עצמם