קאם-בק על טיל

אם יתגשם חלומו של דב רביב, ייוצר בארץ בתוך כ-3 שנים משגר חדש ללוויינים אזרחיים, שיכניס את ישראל לראשונה לתחום החלל המסחרי. המשגר, המכונה "460-STAR", יתפוס, לאחר תחילת ייצורו הסידרתי, %40 משוק בהיקף כ-50 מיליארד דולר. הוא יימכר, על פי התוכניות, ב-10 השנים הראשונות ללקוחות זרים בהיקף כ-1.5 מיליארד דולר לשנה, ויביא ליצירת כ-3,000 מקומות עבודה בתעשיית החלל בארץ. לעומת חברות האיירוספייס הגדולות בעולם, כגון בואינג, לוקהיד-מרטין ואיירוספסיאל, המשקיעות 8-3 מיליארד דולר בפיתוח משגרים, יידרשו לפיתוח המשגר 200 מיליון דולר בלבד.

בצורה רשמית ידוע, כי לישראל יש שני משגרים-טילים: הטיל נגד טילים "חץ", והמשגר "שביט" שהעלה לחלל את שלושת הלוויינים הצבאיים "אופק". לפי פירסומים זרים - קיים טיל שלישי המכונה "יריחו", טיל קרקע-קרקע עליו מבוסס ה"שביט".

דב רביב, שעמד בראש הפרוייקטים הללו, הוא ממציאו של המשגר החדש. על פניה, התחזית היומרנית מעוררת נטייה לדחותה על הסף. בעלי חזון ופנטזיונרים בתחום יש בשפע. אבל רביב יודע כנראה משהו על פיתוח משגרים. את ה"חץ" לדוגמה, הוא פיתח כנגד המון מקטרגים במערכת הבטחון בארץ ובחו"ל, בתקציב של 158 מיליון דולר בלבד - בלי סנט אחד מהקצבה האמריקנית. את היעילות בתחום הבטחוני, שהוציאה לאור פרוייקטים ייחודיים בדיוק לפי התיכנון, הוא מפנה לגיבוש תחזית עיסקית-כלכלית.

במשרד צנוע בתל-אביב, בראש חברת M.S.T אותה הקים (MODULAR SPACE TRANSPORTATION), העוסקת בתיכנון משגרי לוויינים, מאמין רביב שהפרוייקט יקרום עור וגידים. לדבריו, קיימת תמיכה בתוכנית בקרב התעשיות וגם מגורמים ממשלתיים בכירים, אולם איש המפתח - שר האוצר, יעקב נאמן, עדיין לא הביע את דעתו. רביב חושף כאן את התוכנית, שעד כה היו רק שמועות על קיומה.

"50 מיליון דולר - זה כל מה שאני צריך להתנעת הפרוייקט", אומר רביב. "לאחר חמש שנות ניסיון להשיג מימון החלטתי, כי תרומת הפרוייקט לתעשיית החלל ולכלכלה מצדיקים לבקש סיוע מהמדינה. פרוייקטים כאלה מוכרים ונתמכים בעולם, ואין סיבה שממשלת ישראל תתייחס אחרת. זה מוצר עם מענה לדרישות הלקוחות ומחיר המהווה שליש ממחיר השוק. הוא פיתרון טוב וזול לבעיית שיגורי הלוויינים, שהעולם מתחבט בה כעשור, ושתהפוך למהותית עד כדי כך שתעכב התפתחות פרוייקטים מרכזיים בתקשורת מחוסר באמצעי שיגור".

רביב טוען, כי משגר בעל כושר נשיאה גדול ומחיר זול, יפתור את המצוקה. צריך מנועים טובים ומספר שלבים מועט. המשגר שלו יהיה בעל שני שלבים, יכולת לשגר מטען במשקל 25 טון למסלול נמוך בגובה 200 ק"מ, ו-12 טון למסלול אליפטי בגובה 36 אלף ק"מ. "אני מתעקש שהפרוייקט האזרחי יבוצע בארץ", אומר רביב. "את הפיתוח יבצעו מפעל מל"מ של התעשיה האווירית, שפיתח את המשגר 'שביט' ואת ה'חץ', והתעשייה הצבאית (תעש) שאחד מתחומי מומחיותה הוא תיכנון וייצור מיכלי דלק ומיבנים. יוקם מפעל חדש למתכת וליפוף ע"י תעש, ומפעל הרכבה שיופעל ע"י תע"א. המינהלת תורכב מיוצאי המפעלים, שאיתם עבדתי וביצעתי את פרוייקטי הטילים. המפעל יעסיק בתוך 6 שנים 2,000 עובדים, ואפילו ל-3,000 עובדים, כשקצב השיגורים יגיע ל-12 לשנה".

השיגורים יבוצעו, על פי התכנון, מבסיס "אלקנטארה" בברזיל, שממשלתה החליטה לפותחו לפעילות בינלאומית. הוא בקירבת קו המשווה ומאפשר שיגורים לכיוון מזרח ועד צפון. "זהו השוק הגדול בתחום", אומר רביב. "חברת יורו-קונסולט העריכה בדצמבר 1996, כי ב-10 השנים הבאות יהיה תקציב השיגורים בעולם 33.4 מיליארד דולר. נתוני החברה דורשים עידכון, מכיוון שחלה עלייה של %50 לפחות בצרכים.

"המשגר שלי יכול לשאת שני לוויינים מהגדולים בעולם, במשקל מירבי של 4,500 ק"ג לגובה רב, או 12 לוויינים ויותר לגובה נמוך, במשקל 18 טון. אני פונה ליותר מ-%90 מהשוק העולמי, כשתקציב השיגורים החזוי עומד על 50 מיליארד דולר, לתקופה של 10 שנים. עקב מחיר השיגור הנמוך, נכבוש %40 מהשוק. המשגרים ישונעו לברזיל, הלוויינים יורכבו וישוגרו בסמוך לקו המשווה".

נקודת תורפה אפשרית בתוכנית היא המנועים. רביב מתכנן להתקין שני מנועים רקטייםמתוצרת רוסיה, מונעים בדלק נוזלי. למרות הפתיחות ברוסיה לשיתופי פעולה מסחריים, קשה להתעלם מהאפשרות שאספקת המנועים לא תובטח. רביב טוען, כי יוכל לקבל מנועים בכל עת במסגרת מיזכר הבנות שיש לו עם 3 חברות רוסיות. אולם ההתקשרות עימן דורשת התייחסות לגורם הסיכון. "כדי להתכונן לסכנה שהאספקה לא תתנהל כמתוכנן", הוא אומר, "ארכוש מראש כמויות גדולות".

מזה זמן מה, מסתובב רביב בין משרדי הממשלה, גופים פיננסיים בארץ ובעולם ותעשיות בטחון בארץ ובחו"ל, ומנסה, ללא הצלחה בינתיים, למצוא משקיעים לתוכנית. ל"גלובס" נודע, כי פנה בין השאר ליצרנית המטוסים בואינג ולמשפחת סבן מהוליווד.

מהרגע שתוזרם ההשקעה הראשונית, יידרשו 34 חודשים לשיגור ראשון. במקרה תקלה, יהיה משגר שני מוכן לשיגור. לפיתוח הטיל, שיגור ניסיוני והקמת קו ייצור לשיגור של 12 טילים לשנה, דרושים פחות מ-200 מיליון דולר לתקופה של 4 שנים. רביב מתכנן להנפיק את החברה לגיוס 150 המיליונים הדרושים לשלב הבא.

"גיוס ההון מגורמים פרטיים ומוסדיים בארץ ובחו"ל לא הניב תוצאות", אומר רביב בצער, "ונשארה רק מדינת ישראל. כשיגיעו למסקנה שהדבר משרת אינטרסים של המדינה, יימצאו הדרכים וכלים שיאפשרו מימון. אני לא מבקש מענקים, אלא רק נגישות להון התחלתי. סירוב של המדינה יחרוץ את גורל הפרוייקט למוות.

"הסיבה לחוסר העניין היא שהטילים רחוקים מתודעת המשקיעים. הם אוהבים דברים מוחשיים כמו נדל"ן, מזון ומלונאות, ואם היי-טק - אז תקשורת ואינטרנט. למשגרים ולטילים יש מוניטין גרוע בקרב בנקי ההשקעות, בגלל כשלונות שהיו בעולם. קונצרן לוקהיד-מרטין הענקי נכשל בשיגור המשגר החדש ואריאן-ספייס המובילה סבלה מכשלונות רצופים בשיגור משגר חדש. אלה נתונים שלא מעודדים משקיעים. בניגוד לכשלונות הצלחנו בשיגור הראשון של 5 פרוייקטים רצופים - הישג עולמי נדיר.

"באחרונה הוגשה בארה"ב הצעת חוק למתן ערבויות מדינה לפיתוח משגרי לוויינים. ראוי שממשלת ישראל תאמץ כלי זה. ה'חץ' הוכיח, שאנחנו יכולים לבצע נגד כל הסיכויים. כעת אנו לבד על פסגת העולם ביירוט טילים בליסטיים. אני צופה שהתסריט יחזור על עצמו. הפרוייקט ייצר בתוך 6 שנים 3,000-2,000 מקומות עבודה; יבטיח קיום לתחום על בסיס כלכלי-מסחרי; ייצוא שנתי של 400-300 מיליון דולר, ויגביר הקשרים עם תעשיית החלל ובעולם.

"גלובס": ומה אם לא תזכה לסיוע ממשלתי?

רביב: "אין שום גוף חוץ מתע"א ותעש, שמסוגל לפתח מוצר זה בזמן ובכסף שהגדרתי. הייצור שונה. אפשר לייצר את המשגר בכל מקום. חשבתי להקים את קו הייצור בפלורידה ליד מרכז השיגורים קייפ-קנאבראל, ולבצע את השיגורים משם. לאחר שהחלטתי לשגר מברזיל, האופציה בוטלה. בסוף 1997 עלתה אופציה אחרת, להקמת המפעל בנמל רוסטוק בגרמניה, עם קבלת מענקים ותנאי מימון ארוכי טווח בתמורה ליצירת 2,000 מקומות עבודה. ההצעה עדיין בתוקף, וייתכן שתעלה שוב לדיון. אני מעדיף לעבוד בארץ ולפרנס עובדים מקומיים. יש לעשות זאת, גם אם התנאים הכלכליים פחות אטרקטיביים".

- פרוייקטים כאלה מבוצעים לרוב ע"י קונצרני ענק ומדינות בתקציבים גדולים בהרבה.

רביב: "הרעיון הוא של איש פרטי, אולם המימוש הוא באמצעות משאבים ממדינה. ההסבר למה אפשר לבצע פרוייקט בתקציב כזה, הוא סוד מקצועי וניהולי. עובדתית, קיים מסמך מסגרת ביני ובין החברות, שעומד במסגרות התקציביות שהצגתי, כולל רזרבות".

- מדוע חברות גדולות כבואינג או לוקהיד-מרטין לא מממשות את הרעיון?

רביב: "יש להן תרבות פיתוח אחרת, ובשום חברה לא ינהלו פרוייקט כזה בפחות מ-3 מיליארד דולר, במשך לפחות 6 שנים. שום חברה לא תשקיע אצלי כסף כדי לפתח משגר לוויינים בישראל, מכיוון שזה יגרום לפגיעה ביוקרתה. בפרוייקט ה'חץ' פיתחתי את הדגם הראשון ב-158 מיליון דולר בלבד, ופיתוח הדגם המבצעי יבוצע כנראה ב-500 מיליון דולר. לוקהיד-מרטין מפתח את הטיל 'תאאד' (הגירסה האמריקנית של טיל נגד טילים - ד.מ,) עד כה בהשקעה של מעל 3 מיליארד דולר, וצריך לציין שהפרוייקט נחל 7 כשלונות שיגור רצופים. התקציב המתוכנן לפיתוח עומד עתה על 8 מיליארד דולר".

רביב צופה עתיד פיננסי ורוד לפרוייקט. "ערך החברה לאחר השקעה של 50 מיליון דולר יהיה 250 מיליון דולר", הוא אומר, "וכאשר נצא להנפקה הוא יעלה למיליארד דולר. הגשתי, לפי בקשה, הצעה לחברת TELEDESIC, לשיגור 800 לווינים בהיקף של כ-4 מיליארד דולר, ולחברת מוטורולה לשיגור 500 לוויינים, בפחות מ-10 מיליארד דולר. אולם, בשל העובדה שהפרוייקט אינו ממומן, טרם נכנסנו למו"מ עסקי.

"בהמשך תפותח משפחת משגרים. הראשון יהיה בעל כושר ההרמה הגדול ביותר, ולשיגורים קלים יותר יענה ה-'100-STAR', בעל כושר הרמה של 6 טון לגובה נמוך. ניתן להכפיל את כושר ההרמה ל-50 טון. אין כאן יומרה. כבר הוכחנו שאנו יודעים לעשות הדברים טוב וזול מהאחרים".

הכניסה לשלבים המעשיים בפרוייקט תחייב הקמת מפעל חדש. לפעילות ייצור בקצב של 12 משגרים לשנה, יידרש מפעל בשטח של 45 אלף מ"ר, שיעסיק כאמור 3,000-2,000 עובדים. המיקום הנדרש - בקירבת נמל אשדוד, בשל הצורך להוביל את המשגרים בים לברזיל. מימדיו של המשגר ושיטות הייצור שלו, מחייבים שטחים גדולים שאינם בנמצא במערכי הייצור הקיימים. תהליך הגדרת הפרוגרמה למפעל הייצור תתבצע בתוך 6 חודשים מהתנעת הפרוייקט. בכפוף לזמינות התקציבים, יעמוד המפעל על כנו בתוך 3 שנים.

"גלובס": אתה אופטימי ומדבר על 12 שיגורים לשנה. ואם התחזיות לא יתממשו?

רביב: "ריווחיות הפרוייקט תהיה קטנה יותר, אך קיומו יהיה עדיין מוצדק. הייתי מציע לנסח את השאלה אחרת - כיצד נתמודד עם דרישת שוק של 24 שיגורים לשנה, וגם לכך יש לי תשובה טובה"