כאן היא קיבוצניקית מבארי, שם - מלאך לחקלאים באפריקה

נורי, חקלאי מכפר קטן ליד העיירה בוטיג'רה באתיופיה, היה די סקפטי בהתחלה. באו "הישראלים האלה", נתנו לו זרעי עגבניות בחינם, אז הוא לקח, הנהן בנימוס בכל הביקורים של המדריכים החקלאיים, אבל לא ממש עקב אחר ההוראות. חלק מהשתילים מתו, אבל אלה מהם ששרדו את הטיפול הכושל הפתיעו את נורי: הם היו גדולים בהרבה מהשתילים ששתל מהזרעים שאותם קנה בשוק המקומי, והיו להם הרבה יותר פרחים.

אט-אט החשדנות הבסיסית של נורי לכל העניין הזה, עם המדריכים מישראל שבאים עם החקירות שלהם, "מה עשית?" ו"כמה השקית?", התפוגגה והפכה להתלהבות. כשנורי התחיל לטפל כראוי, החלקה עם הזרעים שקיבל הניבה יותר מפי חמישה יבול מהחלקות האחרות שלו. משני הדונמים שהקציב לעגבניות החדשות, הרוויח כ-2,000 דולרים רווח נקי לעונה - בעוד ההכנסה הממוצעת באתיופיה עומדת על 550 דולרים לשנה. השנה הוא כבר זרע שלושה דונמים כאלה, וככל הנראה הוציא את עצמו מהמעגל הרגיל שבו חי חקלאי קטן כמוהו באתיופיה, תמיד על גבול הרעב והעוני. חוץ מהשיפוץ שעשה לבית, הודיע גם שישלח את בנו הבכור לאוניברסיטה, כי הרווחה היחסית החדשה מאפשרת לוותר על זוג ידיים עובדות, עבור עתיד טוב יותר לילדים.

הסיפור של נורי הוא בתמצית סיפורה של פייר פלאנט (עולם הוגן), עמותה שהקימה ד"ר שושן הרן, שמטרתה לספק לחקלאים קטנים באפריקה זרעים איכותיים ככלי לשינוי חייהם. עמותה שכיום, בשנה הרביעית לקיומה, כבר יכולה להראות מספרים שמראים שמה שהיה מודל שבנוי על מקצועיות מלווה ב"לא מעט נאיביות" - הוכיח שהוא עובד. לצד ארבע חברות הזרעים ששותפות לפרויקט - לימגרן (בעלת הזרע), סינג'נטה, אנזה זאדן ואיסט-ווסט, הצטרפה לאחרונה כשותפה גם באייר, שמוכרת יותר מתחום התרופות, אבל חלק מפעילותה היא פיתוח זרעים.