חוקר גבולות

זיו צויגהפט, דוקטורנט לביוכימיה במכון ויצמן, מאתגר את עצמו ביומיום ברמה השכלית, בשעות הפנאי מאתגר את גופו ברמה הפיזית, וגם מרצה על זה לקהל הרחב

"מדענים הם ספורטאים אולימפיים, כי היומיום של חוקר דורש ממנו תכונות שמתאימות לרץ למרחקים ארוכים: נחישות, התמדה ויכולת לתכנן כמה צעדים קדימה ולהגיב לבלתי צפוי שכל הזמן מתרחש. צריך גם לעבוד הרבה מהראש, כי בסוף אין בכלל חשיבות לכושר הגופני, כולם עייפים, תשושים ומגיעים לאפיסת כוחות. מי שמנצח הוא זה שלא הפסיק לרוץ והצליח לנוע בעזרת הראש לקו הסיום. אם תשאלי אותי מה יותר קשה, אז התשובה היא לעשות תואר במכון ויצמן".

מונולוג הפתיחה המבריק של זיו צויגהפט, קלח ממנו בעקבות השאלה אם יש דברים שמשיקים בין עבודתו כחוקר במכון ויצמן לבין התחביב המוזר שלו לרוץ למרחקים ארוכים. מאוד. ההקבלה שהוא יצר בין התחומים, שעל פניו כל קשר ביניהם הוא מקרי בהחלט, מוכיחה שהאיש נמצא כנראה במקום הנכון בחייו, וביכולותיו המנטליות הוא משתמש בצורה מושכלת עבור שני העיסוקים המרכזיים בעולמו. צויגהפט, (31), מוסיף שבמירוצי אולטרא אמנם גומאים מרחק עצום ורצים 30-20 שעות, אבל במדע, הפרויקטים הרבה יותר ארוכים ותובעניים, אז עדיף לרוץ.

את המחקר הנוכחי שלו הוא ממקד בשעון הביולוגי של הגוף, מנגנון מופלא שמתאם בין ההתנהגות, הפיזיולוגיה והזמן. נשמע מוכר? ברור, הבחירה הנקודתית הייתה מודעת ומכוונת לנושא שמשיק לתחום הספורט ובוחן אותו גם מהזווית המדעית. "בכל שעה ביממה באות לידי ביטוי תכונות אחרות של הגוף, ולכן כשאני רץ במשך 24 שעות ואני קשוב לשעון שלי ומבין אותו, אני יודע איך להתנהג עם הגוף מבחינה טקטית", הוא מסביר.

דוגמה? בבקשה. חלק ממירוצי האולטרא מתחילים בלילה, וצויגהפט שואף להגיע לקו הזינוק כשהגוף שלו "חושב" שזה בוקר. מה עושים? בימים שלפני המירוץ הוא הופך את השעון הביולוגי שלו ומתאים אותו לשעון תאילנד, למשל, ויוצר מעין ג'ט לג כפוי, ואז מתחיל לרוץ בלילה כשהגוף חושב "בוקר", ולכן ערני ומפוקס יותר.

המדע בשירות הפיזיולוגיה?

"כן. היכולת הגופנית שלנו משתנה במשך היממה ובעזרת תזונה וביוריתמוס אני יכול לתכנן אימונים ומירוצים ולהגיע אליהם בשיא".

הניתוב של הידע המדעי לטובת היכולת הפיזית, נעשה אצלו באופן טבעי, וזה יתרון גדול, שכן האיש הזה בוחר לעצמו אתגרים פיזיים בלתי נתפסים, ומצליח להתמודד איתם בצורה שגורמת לקהל שומעיו להרים גבה או שתיים. כשאני מבקשת שיספר על האתגרים הקשים שחווה, הוא משרטט, בלי לדעת, מעין משולש שמכיל את התנסויותיו עד כה. בקודקוד אחד נמצא המירוץ הכי ארוך שעשה, "הר לעמק", מירוץ שליחים שגמא לבד, 220 קילומטרים ב-26.5 שעות. בקודקוד השני נמצא המירוץ הכי קשה שעשה, סובב מונבלאן, 170 קילומטרים עם עלייה מצטברת של 10,000 מטרים, בקצת יותר מ-28 שעות, שזו גם התוצאה הישראלית הכי טובה מאז. ובשלישי, באופן מפתיע, ניצב מירוץ שהוא דווקא לא סיים, 130 קילומטרים בתוואי שטח מאוד קשה באיים הקנריים, שבו פתח חזק מדי ו-15 קילומטרים לפני הסיום הבין שזה עלול לעלות לו בבריאותו, אז חדל. למרות הקושי לוותר בשלב כה מתקדם, לטענתו הדבר לא השפיע עליו לרעה. הוא הבין שנפילות הן חלק מהחיים, והמשיך הלאה. "זה כמו במדע", הוא ממשיך להשוות, "יש לי ניסוי עכשיו שלא ממש עובד, אבל אני לא מפסיק, ואין ברירה אלא להמשיך לעבוד ולנסות".

צויגהפט עסק בעברו בטיפוס תחרותי, ופרש בעקבות שרשרת תאונות מצערות שפגעה בחבריו. "העדפתי לחיות, ולמרות שטיפוס זו האהבה הראשונה שלי, התברר לי שאני יותר טוב בריצה". כבר שש שנים הוא רץ, מונע מהמשפט האלמותי של ויקטור פרנקל "'אדם שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כל 'איך'". הוא מתאמן חמש פעמים בשבוע ויותר, לעיתים רץ למעבדה ברחובות (35 קילומטרים בשלוש שעות) וניצב בחזית העולמית בין טובי הרצים. הוא משתתף בתחרויות הכי גדולות ושומר על מיקומו בין 70-100 הספורטאים הטובים ביותר.

ייתכן שבקרוב תוקם נבחרת ישראל בתחום ריצות אולטרא, כי לדבריו, ריצות השטח הן הדבר הבא שמושך אליו קהילה מתעניינת. "עד עכשיו רצתי למען עצמי. אולי בקרוב אוכל לרוץ למען הדגל", הוא מבשר באופטימיות זהירה.

במשך השנים יצר ארגז כלים שמסייע לו לכבוש מטרות, ויש לו כמה טיפים. בראייתו ההוליסטית אימוני כוח וליבה חשובים לא פחות מאימוני ריצה, כי נדרש גוף חזק ובריא. הוא ממליץ לרוץ בשעות לא טריוויאליות כדי להכיר את הגוף מלפני ולפנים וכמובן ליהנות מזה, אבל גם למצוא עוד תחביב ליד.

הריצה לדבריו היא ספורט שדורש בגרות. בכל יום הוא משתדל ללמוד משהו חדש. דרך הריצה, הוא אומר, גילה את הקלפים החזקים ביותר שלו: יכולת מנטלית, תגובה שקולה לבלתי צפוי, עבודת צוות וכישורים חברתיים. "אני משחק עם הקלפים שיש לי, ומגיע להישגים עם מה שניתן לי", הוא מחדד. "אפשר להתמודד עם כל דבר ולהתגבר על כל מכשול - איש איש בדרכו, יכולותיו וכישוריו. כל אחד צריך סל כלים ותכונות, ועם עבודה קשה יגיע לאן שהוא רוצה. השמיים פתוחים, וזה היופי. צריך לדעת לגשת אליהם".

בינתיים, וכדי לממן את התחרויות, הוא מרצה בסלון "בית הבד" שבשרונה בתל אביב. בהרצאה הנושאת את השם "המסע הארוך מכולם" הוא מגולל את סיפורו האישי, וב"'ג'ט לג חברתי" הוא מדבר על השעון הביולוגי וכיצד הוא משפיע עלינו. "כל מי שחי בעידן המודרני יסבול מתפקוד לקוי של השעון הביולוגי, ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור כי הנוחות טובה לנו. צריך להבין את המנגנון ולשפר את תפקודו כדי שיסייע לנו בהתמודדות עם תופעות פיזיולוגיות".

ולפעילות הגופנית יש משמעות במערך הזה?

"זה נושא המחקר העדכני שלי, אני בודק את ההשפעה של תזמון הפעילות הגופנית כדי לחשוב אם נוכל להרוויח מזה משהו לצורך בריאותנו ואולי להציע טיפול. כרגע, איני יכול לשתף בממצאים, אבל אנחנו חושבים קדימה".

לפרטים ולמועדי הרצאות: www.zwighaft.com

רכיבה לאור ירח

במזג האוויר הנוכחי לא מפתיע שאירועי הספורט המעטים שמתרחשים מתבצעים בלילה. הערב, 4.8, מתקיים במועצה האזורית חוף השרון אירוע אופניים חווייתי ומושקע. רוכבי שטח משאר חלקי הארץ מוזמנים להצטרף בין 18:00 ל-22:30 בחניון חוות רונית. ב-18.8 מקיימת "נביעות" את טיול האופניים החודשי שלה, רכיבה לילית, לרגל יום האהבה החל למחרת. לפרטים: shvoong.co.il/events

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988