הנקראות ביותר

איל הנדל"ן היהודי: "במשפחה שלי לא דיברו על דבר מלבד כסף"

G באחד על אחד מסחרר עם וינסנט צ'נגוויז, אחד המוחות הפיננסיים החריפים בבריטניה, החולש על נכסים במיליארדי ליש"ט, ששם את ישראל חזק על מפת ההשקעות שלו

וינסנט צ'נגוויז / צילום: christopher ratcliffe
וינסנט צ'נגוויז / צילום: christopher ratcliffe

איל הנדל"ן הבריטי-יהודי וינסנט צ'נגוויז אוהב לשחק. הוא אוהב יאכטות, סירות מירוץ ומכוניות אקזוטיות, אבל יותר מכול הוא אוהב לשחק בכסף. הוא כבר בן 60, ואמנם מעיד על עצמו שאחרי שנים רבות של עיסוק בתחום, הוא צמצם מאוד את תחביבו להמר על שינויים בשערי מטבעות ("היה לילה אחד באוגוסט 2007 שהפסדתי בו 80 מיליון דולר, אבל בסיכום השנה הייתי מאוזן"); אולם מדי פעם נקרית בדרכו הזדמנות שהוא לא מוכן לפספס. צ'נגוויז אולי אינו חסיד נלהב של דונלד טראמפ, אבל מכיוון שהוא מאוד לא אוהב את הקו הפייסני של הילארי קלינטון כלפי איראן - המדינה שבה גדל ושממנה נמלטה משפחתו לאחר ההפיכה האסלאמית של 1979 - הוא הימר לפני כחודש על לא פחות מ-100 אלף ליש"ט על כך שב-8 בנובמבר ייבחר טראמפ להיות זה שיאייש את הבית הלבן בארבע השנים הבאות.

האווירה סביב השולחן הגדול בחדר הישיבות שמשקיף להייד פארק משועשעת, וצ'נגוויז לא נשמע לחוץ במיוחד מהאפשרות שהמועמד כתום הכרבולת יפסיד ושהכסף ירד לטמיון. "אני חושב שאם הוא ינצח וישמע על זה שהימרתי בעדו, זה יהיה נחמד. זה אולי יסדר לי הזמנה לבית הלבן", הוא צוחק וחוזר לנשנש את ארוחת הצהריים הצנועה שהתקין השף שהוא מעסיק.

צ'נגוויז בשיאו באזורים שבהם רוב בני האדם חשים אי נוחות עמוקה. קצת כמו ניאו, גיבור סדרת סרטי המטריקס, הוא רואה רבדים נסתרים במציאות היומיומית. בעוד שהאדם הרגיל רואה מטלות כמו לקיחת משכנתה או תכנון פנסיוני כמשימות מעיקות במקרה הטוב או כעיסוקים מטילי אימה במקרה הרע, צ'נגוויז רואה בתחומים הללו כר פורה ואינסופי להזדמנויות עסקיות.

כשמתבוננים בו בריכוז, אפשר כמעט לשמוע את גלגלי השיניים של מוחו מחשבים במהירות סדרות ארוכות של מספרים: שינויים מזעריים בשערים של ריביות, אפשרויות למימון מחודש של הלוואות, תועלות עתידיות של הנפקות אגרות חוב. 95% מהונו מגיע מאימפריית הנדל"ן הענקית שלו, אבל עושה רושם שעיקר האנרגיה שלו מוקדשת ליצירה של מכשירים פיננסיים מורכבים. קשה לעקוב אחר המספרים שצ'נגוויז מפציץ בהם את בן שיחו ולהבין מיד את משמעות הגרפים שהוא מצייר, אבל את מה שהוא עושה ניתן לדמות לאיתור של סדקים פיננסיים צרים, שהסתננות מוצלחת דרכם משאירה בידו הון עצום.

את הפגישה הראשונה שלנו צ'נגוויז מתחיל בסקירה פרטנית של מכשיר פיננסי חדשני שהוא הגה, ושהוא מנסה לשווק בימים אלו לבנקים ולחברות ביטוח גדולות: אגרות חוב לטווח ארוך מאוד - עד שנת 2100 - בסך 1.5 מיליארד ליש"ט. מי מעוניין ברכישת אגרות חוב עם מועד פירעון כה רחוק? חישבו, למשל, על חברות ביטוח או בנקים שמנהלים פנסיות בסכומים אסטרונומיים לבני אדם שתוחלת החיים שלהם רק הולכת ומתארכת. אחרי שאני מעיר שרק קוראים בודדים היו מצליחים לרדת לסוף דעתו, הוא אמנם מודה בהשלמה, שאפילו אנשי כספים ממולחים לא תמיד מבינים את המודלים המורכבים שלו, אבל אחרי הפוגה לא ארוכה, הוא חוזר לעולם המספרים.

מודל מורכב אחר שמרגש אותו מאוד בשנים האחרונות, ושגם אותו הוא מסביר בפרטי פרטים, נועד לשוק רכש הגומלין (offset). על מה בעצם מדובר? כשחברות זרות זוכות במכרזים גדולים בלא מעט מדינות בעולם, הן מתחייבות לבצע בתמורה רכש גומלין של מוצרים מתוצרת אותה מדינה. מגוון המוצרים הוא אמנם אינסופי, אולם מדינות רבות מעודדות רכש גומלין של מוצרים "סביבתיים" או טכנולוגיות מסוימות כמו ציוד רפואי, והן מוכנות לתת לחברות שיבחרו בהם הנחות מפליגות.

צ'נגוויז, שזה זמן משקיע בחברות בתחום הקלינטק והציוד הרפואי, מעוניין להיות זה שייקח על עצמו את ההתחייבות לרכש הגומלין ויוציא אותה אל הפועל, תמורת עמלה יפה ובאמצעות שורה ארוכה של חברות הקלינטק, שבהן הוא השקיע במשך השנים. מימוש מלא של המודל יאפשר לו לגזור קופון כפול: לחזק עם כל עסקה את כוחו של האקו-סיסטם הפיננסי שלו בתחום הקלינטק, ובו-בזמן להניח את היסודות לעסקות הבאות בענף הצומח במהירות בעשור האחרון.

1% מכל זכויות החכירה בממלכה

צ'נגוויז הוא אשף במספרים, אולם מופע הקוסמות הפיננסית שלו מהווה כאמור לא יותר מ-5% מהפעילות הכלכלית של "קונצנזוס ביזנס גרופ". חלקו הארי מורכב מנדל"ן, ובשוק הבריטי מדובר במודל שמיטיב עם אהבתו של צ'נגוויז למספרים. הבעלות על נדל"ן במדינה מתחלקת, בין היתר, לזכות החכירה על הנכס (Freehold) ולנכס מוחכר (Leasehold). המשמעות היא שלכל נכס יש שני בעלי בית: אחד מהם מחזיק בזכות ההחכרה, בעוד שהשני שוכר אותו מהראשון לתקופה ארוכה. צ'נגוויז מצדו רוכש באינטנסיביות מאז 1990 זכויות חכירה בנכסים מכל הסוגים, ונכון לעכשיו הוא מחזיק במאות אלפים מהם - כ-1% מכל זכויות החכירה בממלכה.

החיבור שלו לנדל"ן הגיע אחרי הלימודים ולאחר שכבר החל לעבוד בתחום הפיננסי. אביו שלח אותו ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת מקגיל שבקנדה ולאחר מכן בבוסטון ובניו יורק, וצ'נגוויז נזכר שהוא רצה לעבוד בכל תחום שיכניס לו כסף, אפילו כדילר בקזינו בלאס וגאס. בסופו של דבר, הוא השתלב בקזינו של שוק ההון כסוחר מט"ח ומכשירים פיננסיים בפרודנשל באך ובשירסון-ליהמן. שם, כסוחר מט"ח בכיר, הוא מספר, החל להתעניין בתחום הנדל"ן, שבו גם עסק אחיו הצעיר רוברט.

"הבנתי שבתיאוריה אפשר לקנות בניין ב-10 מיליון ליש"ט ושתזרים המזומנים שלו יהיה שווה 12 או 15 מיליון ליש"ט, ואז עשינו את העסקה האמיתית הראשונה שלנו", הוא מספר. "קנינו בניין ב-8 מיליון ולווינו 13 מיליון. זו הייתה העסקה הראשונה וברגע שעשינו את זה, זה הפך למכונה. בעסקה השנייה המסמכים הגיעו אליי במשאיות. לא ידעתי אפילו מה יש שם והפכנו את זה לפרויקט 'תגלית' - לגלות מה יש לנו שם. זה לקח בסביבות שנה ואז פיתחתי מודל פיננסי שאף אחד לא הבין, אבל סיפק תזרים מזומנים טוב. כיום, יחד עם אחי יש לנו נדל"ן מכל הסוגים בשווי של כ-4 מיליארד ליש"ט". (כ-19 מיליארד שקלים).

חגיגת הרכישות הגדולה נמשכה שנים ועד 2007 צ'נגוויז הגיע למצב שבו הוא רוכש 70% מכל הנכסים החדשים שנבנו בממלכה. ההון גדל והלך, אבל לצדו גם החוב. יום לפני שהשווקים החלו לקרוס, ביולי 2007, היו לקבוצה התחייבויות בסך 11 מיליארד ליש"ט שהתחלקו בינו לבין אחיו. עסקות מתוכננות בוטלו וצ'נגוויז היה צריך לבצע התאמות במבנה עסקיו כדי להחזיק את הראש מעל המים בעת שהמים סביבו סערו. הוא אמנם הצליח לשרוד את הטלטלה בהצלחה, אולם שנתיים וחצי לאחר שהמשבר היכה במלוא העוצמה במערכת הבנקאית, גלי ההדף הגיעו אליו בצורה שהוא לא יכול היה לצפות.

בוקר אחד במארס 2011 פשטו עשרות שוטרי היחידה לחקירות הונאה חמורה (SFO) על בתיהם של האחים צ'נגוויז ועצרו אותם בחשד להונאה מורכבת שהביאה להתמוטטות בנק קאופטינג האיסלנדי. שני האחים שוחררו ממעצר עוד באותו יום וטענו מיד שהמידע שהוביל למעצר היה שקרי. הם שכרו את שירותיה של חברת המודיעין העסקי הישראלי בלק קיוב, הצליחו עם הזמן להוכיח את טענותיהם, ואז תבעו את ה-SFO, את קאופטינג ואת חברת ראיית החשבון גרנט ת'ורנטון שעל ממצאיה התבססו ההאשמות.

בעוד שמול ה-SFO הגיע צ'נגוויז לפשרה שבמסגרתה קיבל התנצלות ופיצויים בסך 3 מיליון ליש"ט, ההליך השני - שבמסגרתו תבע 2 מיליארד ליש"ט - נמשך כבר שנים. צ'נגוויז מנוע מלהתייחס לכל פרטי המגעים המשפטיים שמתנהלים בבתי המשפט ומאחורי הקלעים, אולם נראה שעצם המאבק בגרנט ת'ורנטון - בשר מבשרה של האליטה הבריטית הישנה - נוגע אצלו בעצבים חשופים.

"הם מחוברים מאוד", הוא מסכים לומר. "הם הממסד, ואני לא סומך על המערכת ב-100%. הייתה הטיה ודעה קדומה גם באיסלנד וגם בבריטניה, והם בחרו שני אנשים להאשים בבעיות שלהם. היינו השעירים לעזאזל שלהם".

מעבר להוצאות המשפטיות העצומות של האחים צ'נגוויז, ולכך שעל-פי עדותו הוא משקיע מדי יום לא פחות מחמש שעות בענייני התביעה - לפרשה הייתה גם השפעה על יחסיו עם אחיו. וינסנט אמנם אופטימי לגבי עתיד הקשר עם רוברט בן ה-56 לאחר שהסאגה המשפטית תגיע לסיומה, אבל על-פי הבעת פניו, נראה שהוא רחוק מלהיות אדיש כלפי המצב האישי ביניהם. נכון לעכשיו, השניים "מתקשרים, לא מדברים".

יאכטה, מכוניות ודוגמניות

צ'נגוויז (Tchenguiz) נולד ב-1956 בטהרן, כחמש שנים לאחר שהוריו הגיעו לאיראן מעיראק שאותה עזבו בכפייה. אביו, נצר למשפחת כדורי המפורסמת, התברג היטב בארצו החדשה. הוא היה סוחר תכשיטים שעבר עם השנים למסחר בתחומים אחרים. "הוא היה מהמר רציני ומאוד אהב נשים, ובהתחלה איש לא הסכים לתת לו את בתו, אבל סבא שלי ראה אותו והסכים לשידוך, כשבאותו הזמן הייתה לו חברה אחרת", הוא אומר ומתפוצץ מצחוק. כשווינסנט היה בן 12, אביו כבר היה אדם עשיר.

"במשפחה שלי לא דיברו על שום דבר מלבד כסף", הוא אומר. "השפה שבה אבא שלי דיבר הייתה כסף. אני זוכר שלקחתי את אבא שלי לניו יורק בפעם הראשונה לראות את סנטרל פארק. השאלה שלו הייתה כמה הפארק עולה. הוא לא רואה את היופי של הפארק אלא את המחיר שלו. הכול כסף. הבן שלי, שהוא בן 9, צייר אתמול ציורים וירד לרחוב כדי למכור אותם תמורת 4 ליש"ט לתמונה והתלונן שאיש לא קנה אותם, אבל לי זה הזכיר אותי כשהייתי ילד. היו לי ספרים שאימא שלי נתנה לי ואמרתי לעצמי שאני אמכור אותם, אבל הלקוח היחיד שהיה לי היה אחי, והוא לא רצה לקנות אותם ממני. ככה זה מתחיל".

בפגישה השנייה איתו, למחרת, הוא רצה להסביר את עצמו: "כשהייתי בן 8 או 10 הייתי נמוך ושמן ולא היה לי ביטחון עצמי בכלל. הייתי כלומניק בבית ספר והתחלתי לחשוב עם עצמי מה אני אמור לעשות. בהתחשב ברקע המשפחתי שלי, כשהגיע גיל הנעורים היה לי דחף טבעי לעשות כסף וניסיתי הרבה דרכים שונות: ממכירת בקבוקי קוקה-קולה ועד הימורים. שיחקתי פוקר והייתי ממש טוב. הייתי משחק בבית הספר ובמקומות אחרים, הרווחתי הרבה מאוד כסף והפכתי לסוג של בנקאי בבית ספר. הייתה לי קופסה של טישיו שבה הייתי שם פתקים שבהם הייתי כותב מי חייב לי וכמה, וכל התלמידים היו חייבים לי כסף. הבנתי שלעשות כסף עזר לי מבחינה חברתית, והתחלתי לזכות בתשומת לב. הבעיה הייתה עם בנות. רק אחרי שהיה לי ביטחון עצמי שנבע מזה שהייתי בעמדת כוח, בגיל 22 או 23, זה התחיל לקרות".

לצ'נגוויז יש בלונדון שם של בליין ושל פלייבוי. הוא מעולם לא התחתן, יש לו ילד בן 9 וילדה בת 13 ממערכות יחסים קודמות, ועד לפני כמה שנים היה תמיד נראה בציבור כשהוא מוקף בנשים צעירות ויפות. הוא אומר שמכיוון שהניח שנישואים לא יחזיקו מעמד זמן רב, הוא לא ראה טעם בגירושים שיעלו לו כסף רב. "אמרתי לעצמי שאני אחסוך לעצמי את כאב הראש. אחי התחתן והתגרש, אחותי התחתנה והתגרשה. ההורים שלי רצו שאני אתחתן, אבל זה כבר לא יקרה", הוא אומר בחיוך.

עם זאת, נראה שבשנים האחרונות הוא מתמתן. הוא אמנם יוצא לסיבובי מועדונים בג'יפ מרצדס AMG בצבע צהוב (ביומיום הוא מתנהל בבנטלי ובמרצדס קרוסאובר), אבל מאז שמכר את ביתו ועבר לדירה, הוא כבר לא מקיים מדי שבוע מסיבות פרועות שבהן מתחככים בני האליטה העסקית בדוגמניות מצודדות.

את החיים הטובים, לעומת זאת, הוא עדיין אוהב מאוד. היאכטה שבה הוא אירח מפורסמים כמו טומי הילפגר - "ויני וידי ויצ'י" שמה (באתי, ראיתי כבשתי) - תצא בשנה הקרובה לגמלאות ותוחלף ביאכטה גדולה יותר שנבנית עבורו בימים אלו, ושתאפשר לקיים על שלושת סיפוניה "שלוש מסיבות שונות בו בזמן". בנוסף, בימים אלו נבנות עבורו שתי סירות מירוץ אולטרא-מהירות, שבאחת מהן הוא מתכוון לנהוג בעצמו.

עם זאת, צ'נגוויז הוא גם וורקהוליק רציני. הוא מתחיל כל יום עבודה בצעדה בהייד פארק או בסיינט ג'יימס פארק כשלצדו צועדים מנהליו. כל יום בשבוע מוקדש להליכה עסקית שמתמקדת בחלק אחר של הביזנס. "מאז הסיפור ב-2011 אני עובד פי שניים יותר. פעם הייתי יוצא פעמיים-שלוש בשבוע. הייתי מגיע אחר כך למשרד, אבל כשיש לך הנגאובר, לוקח לך זמן להתאושש ממנו", הוא צוחק.

נכון לעכשיו, הוא עובד שבעה ימים בשבוע ולמעשה, השיחה הראשונה שלנו מתקיימת במשרדיו ביום ראשון, כלומר בסוף השבוע. צ'נגוויז, שלבוש בחולצת פולו קצרה בצבע בורדו ובמכנסי טריינינג, נראה נינוח מאוד, אולם נראה שלפחות חלק מעובדיו שיושבים איתנו בחדר היו מעדיפים לנוח או לבלות זמן עם משפחותיהם.

כשאני שואל את צ'נגוויז מדוע כה חשוב לו להמשיך ולפתח תחומי עיסוק חדשים, להרוויח עוד ועוד כסף ואולי גם להיכנס בשנה הבאה לרשימת 500 עשירי העולם של פורבס, הוא פורץ בצחוק. "מדוע אנחנו יהודים? זה בדנ"א שלנו. אנחנו לא יכולים לפרוש. זו הבעיה שלנו".

40 מיליון דולר מתחילת השנה

מתוך כלל עסקיו, שיעור פעילותו של צ'נגוויז בישראל אמנם זעיר, אולם הוא מתכוון להגביר אותה בצורה ניכרת. בעוד שב-14 השנים שחלפו מאז החל להשקיע פה, הוא הזרים כ-40 מיליון דולר לקרנות מקומיות או ישירות לחברות, מאז תחילת 2016 הוא כבר השקיע בישראל סכום דומה. בשנים הקרובות הוא מתכוון להעמיק את האחזקות ואת ההשקעות בשוק ההון הישראלי המלוות על-ידי סייבל השקעות.

צ'נגוויז אומר שחלק מהסיבה לכך שהוא משקיע יותר בשוק הישראלי, הוא בגלל החיבור שלו למדינה. "אני מרגיש מאוד נוח בארץ. מרגיש בבית. יש לי משפחה בארץ ואני מגיע אליה פעמיים-שלוש בשנה ותמיד אהבתי את הרעיון של השקעה בטכנולוגיה בישראל. אנחנו משקיעים בישראל מאז 2002 ובאיזשהו שלב פיתחנו את מנגנון סחר הגומלין. התחלתי להשקיע בישראל במקרה. הרעיון הראשון היה למצוא חברה שיש לה התחייבות לסחר גומלין מול ישראל".

מטבע הדברים, רוב השקעותיו של צ'נגוויז בישראל מתרכזות בתחומים שמאפשרים לו לגזור קופון כפול - הן באמצעות תשואה ישירה על ההשקעה והן באמצעות גריפת רווחי סחר הגומלין. כך למשל הוא השקיע בשנה החולפת 6 מיליון דולר בכל אחת מהקרנות הבאות: אקסלמד של מורי ארקין, JVP, וויולה פרטנרס, בחממת אינסנטיב של קרן פרגרין; ב-State of Mind - קרן הסייבר של מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר פנחס בוכריס, וכן סכומים קטנים יותר ב-Xenia שמפעילה את חממת VLX בירושלים וכן בריפורטי שבה מושקע גם אהוד ברק המשמש גם כיו"ר החברה.

בנוסף, הוא השקיע בחממה הטכנולוגית של בית החולים הדסה, בקפיטל נייצ'ר שמפעילה חממת אנרגיה מתחדשת בערבה ובקרנות אחרות. "אנחנו משקיעים במקומות שיאפשרו לנו ליצור מעין אקו-סיסטם שיאפשר לנו לעשות דברים בסינרגיה בין ישראל למדינות אחרות בעולם בתחומים כמו ביוטק, מכשור רפואי, מודיעין וביטחון", מסביר צ'נגוויז.

נכון לעכשיו, צ'נגוויז אינו מתחייב שיפתח משרדים בישראל, אולם בשנים האחרונות הוא מעסיק את דודניתו מרב קיי כמנהלת ההשקעות שלו בישראל, והיא מפקחת מקרוב על עבודתם של ארבעה יועצים שבודקים עבורה אפשרויות חדשות להשקעה. במקרה שהעניין בחברה מסוימת מבשיל לקראת השקעה בה, הם אמונים גם על ביצוע בדיקת נאותות קפדנית.

סיבה אחרת, שעשויה אף להביא אותו בסופו של דבר גם להתגורר בישראל, היא השינויים הצפויים במדיניות המיסוי בבריטניה ב-2017. "אני חושב על שינויים משמעותיים בחיים", הוא משתף. "אני נכנס לעשרים השנים הטובות האחרונות שלי. אולי אני ארצה לחיות על היאכטה או שאני אחיה במקום אחר. זה תלוי למדי אם אני אמכור את עסקי הנדל"ן שלי כאן, שזו אפשרות כי השוק היום קשה לתזרימי מזומנים ממוסדות. מה שאני צריך זה משרד - ובתל אביב קניתי לעצמי דירה בקומה ה-14 במגדל ברחוב הירקון, סמוך למלון דן. אולי באמת אני אהפוך את ישראל למרכז שלי".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות