חשמל נשפך לו מהגרון

יורגו דאלארס ב"מיסה קריאולה" ובמבחר מלהיטיו, היכל התרבות תל-אביב.

את חלקו הראשון של הערב הקדיש דאלארס היווני ל"מיסה קריאולה" של אריאל רמירז הדרום אמריקני. חלקו השני ללהיטיו הנודעים של הזמר.

גידי אביבי ("הארץ") קובל על הבלגאן ועל האיחור הניכר בתחילת הערב. כשהחלה המוסיקה, התברר לו ש"הבעיות האירגוניות" לא היו אלא "מעין אוברטורה לבלגאן המוסיקלי שאיפיין את הערב כולו".

את חלקו הראשון של הערב הקדיש דאלארס ל"מיסה קריאולה" של רמירז הארגנטיני. בעבר, הוא "התמודד באופן מרשים עם יצירה זו, אבל הפעם הוא החליט לפסוע במחוזות של אמה שפלן: שילוב של צעקנות ומתקתקות מעין זה כבר מזמן לא נשמע כאן".

נסיונו של דאלארס "להקים גשר בין התרבות המוסיקלית היוונית לבין זו הלטינית ראוי להערכה" כותב אביבי, "אבל ברוח הצעקנית שאיפיינה את הערב, עם שפע הנגנים וחברי המקהלה שעל הבמה, שום גשר יציב אינו יכול להיות מוקם".

חלקו השני של הערב הוקדש ללהיטים של דאלארס, "מוסיקאי מבריק ומוכשר, עם עבר מפואר ועתיד מבטיח לא פחות, אך בביקורו השישי בארץ, אחרי 15 שנות היכרות, נדמה שהוא ראוי לפסק זמן מאיתנו". יוסי חרסונסקי ("מעריב") סבור ש"דאלארס הפך את מיסה קריאולה ללא יותר מיצירת פופ דרום אמריקנית באקצנטים יווניים, מתוזמרת בסדר, אבל לא משהו מרגש, שבשבילו באים לשמוע את הזמר הזה". רק בקטעים המינוריים יותר "בעיבוד לצ'מבלו חשמלי, כאשר המקהלה הקאמרית נשמעה חרישית וצלולה, קיבלנו משהו מעומק היצירה".

בחלקו השני של הערב דאלארס חוזר "לשירי הרגש, הכאב והכפיים". יש לו "טונים חמים גבוהים, שהופכים לסלסול צלול, קול שיש בו תהומות עצב וגם שמחת חיים, דמעות שאינן הולכות בלי מלודיה שנשפכת ממנו בקלות". הוא מקרין "פשטות כובשת. אותה פשטות נפלאה שהיתה גם בביצוע המיסה", אלא שבביצוע השירים העממיים "הוא נפתח והעביר את אותם ריגושים שמסבירים למה הוא כאן בפעם המי יודע כמה".

חנוך רון ("ידיעת אחרונות") שואב מעולם הדימויים הקולינרי, וכך, במקום סטייק ארגנטיני עסיסי, מלווה באוזו יווני, קיבלנו עלה גפן ממולא ו"חבל". דאלארס דווקא "שר נהדר" את המיסה, אלא שהמקהלה הקאמרית של תל-אביב "צילצלה כמו שניצל צמחוני" וכך הוציאה למיסה את הנשמה.

הקונצרט האמיתי התחיל בחלק השני. "דאלארס מפלרטט עם הקהל דרך כל הלהיטים המוכרים שלו. זה לא רק הקול המיוחד שלו. וגם לא הלהיטים. זה חשמל שנשפך לו מהגרון. מנוע מוסיקלי מלא חום". והוא שר "על אהבה, על בדידות, על ייאוש ותקווה" וגם בשירי הצער יוצאת אצלו "המנגינה מחוייכת משהו". בקיצור: המיסה קריאולה ראתה ימים יפים יותר. את להיטיו מגיש דאלארס, כמו תמיד, בכישרון, בחום ובפשטות כובשת.

« נילי ברקן « חשמל נשפך לו מהגרון «