הגיעה העת לרפורמה בהכנסת העובד השכיר

בשיתוף רו"ח ועו"ד אחמד איאד

מיסוי העובד השכיר הינו בעל תחולה רחבה מאוד ומשפיע על כ-4 מיליון שכירים. סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה המגדיר את בסיס המס על הכנסת עבודה, קובע וכולל בתוכו: "השתכרות או רווח מעבודה, כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו, תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה, שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד, והכל בין שניתנו בכסף או בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו".

מהוראות הסעיף הנ"ל, עולה תמונה של מיסוי כבד ורחב על הכנסותיו של העובד השכיר, כאשר לא רק הכנסתו חייבת במס אלא גם החזר ההוצאות שלו. כך לדוגמה, איש שיווק המשתמש ברכבו לצורכי עבודה ומקבל החזר הוצאות אחזקת רכב, יחויב במס בגין רכיב זה - על אף שמבחינה כלכלית לא מדובר בהכנסה אלא בהחזר הוצאות.

מאז תיקון מס' 22 לפקודת מס הכנסה-התשל"ה-1975, אשר הרחיב את בסיס המס בקשר הכנסת עבודה, לא בוצעו תיקונים משמעותיים להתאמת החיוב במס בכל מה שקשור למיסוי הכנסת עבודה וליכולת המעביד לדרוש הוצאות לשימור והעצמת המשאב האנושי. עניין שיש לתת עליו את הדעת כיום, במיוחד לאור העובדה שלעובדים מדור ה-Y ומדור ה-Z יש דרישות מגוונות כלפי המעסיק בכל מה שקשור לתנאי ההעסקה והשכר. להבדיל מחלק מאנשי הדורות הקודמים, הם לא חיים כדי לעבוד אלא עובדים כדי לחיות. מדובר בדור שגדל בתקופה של פיתוחים טכנולוגיים, ומחפש מסלול מהיר להצלחה לצד איזון עבודה-בית. הדבר מחייב את המעסיק להתאים את סביבת העבודה ותנאיה לדרישותיו של הדור החדש בעולם התעסוקה. כך לדוגמה, ימי גיבוש, לפי המצב הקיים, יותרו ללא זקיפת שווי לעובדים בתנאים מאוד קשים. זאת על אף שבסביבת העבודה של היום, בארגונים המעסיקים מספר רב של עובדים במחלקות שונות ובאזורים שונים, ימי הגיבוש הם הכרחיים מאוד לעובד, ולא פחות מכך למעסיק.

 רו''ח ועו''ד אחמד איאד / צילום: אוסף פרטי

כמו כן, עם גידול והתרחבות המגזר השלישי, על ארגוני החברה האזרחית (להם תפקיד חשוב בקידום מטרות ציבוריות וחברתיות) מוטל מיסוי כבד על טובות הנאה לעובדים בדמות מס על הוצאות עודפות בשיעור של 90%.

מכאן החשיבות בהקמת ועדה אשר תבחן את מיסוי הכנסות העובד השכיר ותקבע כללים חדשים שיתנו מענה למיסוי הכבד שאינו מותאם לשינויים בשוק העבודה.

לבחון קיזוז הוצאות בגין עבודה מהבית

משבר הקורונה הביא עימו שינוי משמעותי כאשר הואצה שיטת העבודה מהבית (עבודה מרחוק). שינוי זה תורם לחיסכון בעלויות המעביד וגורם להגדלת ההוצאות לעובד אשר עובד מביתו. נשאלת השאלה: האם העובד השכיר רשאי לקזז את ההוצאות הנ"ל מהכנסתו החייבת משכר עבודה. אלא שסוגיית הוצאות העובד המותרות בניכוי כנגד הכנסתו אינה ברורה כיום, וסוגי ההוצאות שהעובד יכול לנכות מצומצמות מאוד - בהן הוצאות דמי חבר באגודות מקצועיות (לשכת רואי החשבון, לשכת עורכי הדין), והוצאות בגין השתלמויות מקצועיות (כנסים, ימי עיון). לכן שינוי מהותי זה של עבודה מרחוק, מחייב את רשות המסים לבצע חשיבה נוספת לגבי מדיניותה בנוגע להתרת הוצאות לעובד השכיר והתקנת תקנה המפרטת סוגי טובות הנאה שאין לחייבן במס.

בשורה התחתונה, אין ספק שהמיסוי הרחב והעמוק של הכנסות מעבודה מחייב התבוננות נוספת במדיניות מיסוי העובד השכיר. המיסוי יכול להוות כלי חשוב להגברת הצמיחה, ליציבות המשק, וכלי מרכזי בהקטנת אי השוויון, אם רק נשכיל לשמור על איזון בין הכנסות המדינה ממסים לבין גביית מס אמת הוגנת וצדק חברתי.

*הכותב הוא רו"ח; עו"ד; חבר בסגל האקדמי במכללה האקדמית ספיר; עמית הוראה בפקולטה לניהול, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

**פרסום זה נועד למטרות שיווקיות בלבד, ואין בו משום יעוץ ו/או הצעה ו/או הזמנה לבצע השקעה או רכישה כלשהי ו/או משום תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.