עסקת הענק עם מצרים מאיצה את פיתוח לוויתן - ומציפה ויכוח על גבולות היצוא

בעקבות עסקת הענק עם מצרים, שתייבא מישראל גז טבעי בשווי 35 מיליארד דולר עד 2040, עולים חששות ששוק הגז מכווין את עצמו ליצוא - וכי עתודות הגז המקומיות לא יספיקו לשנים הבאות. מהצד השני עולות טענות שגבולות היצוא דווקא שמרניים מדי ומבוססים על אימוץ זוחל של אנרגיות מתחדשות.

● השכנות עדיין רחוקות מעצמאות אנרגטית: כך הפך הגז הישראלי לעוגן אזורי

על פי התרחיש המרכזי של ועדת דיין, שקבעה את גבולות היצוא והמליצה להתחיל להתכונן ל"יום שאחרי הגז", בשנת 2045 מאגרי הגז שברשות ישראל יהיו מסוגלים להפיק רק 27 מיליארד מטר מעוקב (BCM) בכל שנה, לעומת צריכה של 22 BCM בשנה, שצפויה להתייצב סביב שנת 2040 עם כניסה נרחבת בהרבה של אנרגיות מתחדשות.

לכאורה, עדיין מדובר בעודף היצע על הביקוש, אך הפער יהיה קטן מדי ויחייב הקמת תשתיות יבוא ואחסון למקרה של השבתת אסדות או זינוק בלתי צפוי בצריכה - מה שיסיים את תקופת העצמאות האנרגטית המלאה שישראל נהנתה ממנה עד כה. במשרד האנרגיה אומרים שתחזיות הביקוש מתעדכנות "בהתאם למגמות העולמיות ומאפייני המשק הישראלי". עדכון משמעותי כלפי מעלה עלול להשפיע על החישוב.

כמה גז המשק צריך?

מי שמודאג מכך במיוחד הוא אגף התקציבים במשרד האוצר, שהגיש דעת מיעוט משמעותית על מסקנות הוועדה. בעיני האוצר, יש להגביל את היצוא אפילו יותר ממה שרוצים במשרד האנרגיה, מה שאולי היה משפיע גם על עסקת היצוא העצומה האחרונה. זאת, בעיניהם, משום ש"קצב הגידול באנרגיות המתחדשות עדיין לא מהיר דיו לעמידה ביעדים, ולא הוקמו תשתיות אחסון ויבוא למשק הגז הטבעי". באוצר היו רוצים להגדיל את חובת השמירה למשק המקומי מ־440 ל־510 BCM.

אחרים טוענים בדיוק ההיפך, כמו הכלכלן הראשי של BDO חן הרצוג, המייעץ לחברות הגז. הוא מערער על ההנחה השמרנית מדי בעיניו של משרד האנרגיה שלפיה נותרו במאגרים 850 BCM גז, ומעדיף להיצמד להנחה המרחיבה יותר של 1,040 BCM - שניתנה על ידי חברות הגז בבדיקה בלתי־תלויה של חברה חיצונית, ועל פיה הן מדווחות לבורסה. יותר מכך, בעיניו ההנחה שלא יימצאו מאגרי גז חדשים כלל היא חריפה מדי, זאת לאור אמירת הוועדה עצמה ש"קיים בישראל פוטנציאל משמעותי לתגליות גז טבעי נוספות". בעיניו, התרחיש הסביר הוא שיישארו עשרות אם לא מאות BCM של גז גם עמוק לשנות החמישים.

אחד המהלכים שישפיעו על כך יותר מכל הוא קצב המעבר של ישראל לאנרגיה מתחדשת. היעד של ישראל ל־2030 הוא ייצור בפועל של 30% באנרגיות מתחדשות. אבל בהתחשב בכך שב־2024 הייצור עמד על פחות מ־15%, קשה לראות איך נעמוד ביעד הזה. ועדת דיין הניחה בתרחיש המרכזי שלה שב־2030 נגיע ל־18% אנרגיות מתחדשות בלבד, ול־40% ב־2050. אחד החסמים המהותיים בדרך הוא קצב פיתוח תשתיות החשמל, כמו גם קשיים בירוקרטיים מול מוסדות התכנון.

שינוי דרמטי נוסף שמתרחש בעקבות ההסכם עם מצרים, הוא פיתוח תשתיות ההפקה והייצוא. מאגר לוויתן מסוגל להפיק היום 12 BCM בשנה בלבד, אך עד 2029 מבטיחים שהוא יגיע כבר ל־21 BCM ובהמשך אולי אפילו יותר. גם תשתיות היצוא יגדלו משמעותית ויהיו מסוגלות לספק למצרים מעל 20 BCM בשנה, לעומת 10 היום. קיבולת הצינ ור אמורה להיות גדולה יותר מהיצוא בפועל, כדי לאפשר תיעדוף של המשק הישראלי בעונות השיא. היצוא יתאפשר בין השאר בזכות בניית צינור ניצנה, שהוכרז ב־2023 ואישורו התעכב שוב ושוב, אך צפוי להיחתם החודש.

המחיר עלול לטפס

עניין משמעותי נוסף שנוצר עקב היצוא למצרים הוא התחרותיות במשק המקומי. ועדת המחירים המשותפת למשרד האוצר והאנרגיה דנה מדי שנה במחירי הגז, וחרף יציבות יחסית בהשוואה לזינוק במחירים באירופה, הוועדה מעלה מספר חששות: "מסתמנת מגמה של מעבר משוק עודף לשוק הדוק. בעוד שבעבר סך כמות הגז הטבעי בהסכמי מכירה לשוק המקומי עלתה משמעותית על הביקוש המקומי, התחזיות לשנים הקרובות מצביעות על מגמה הפוכה, לפחות עד לחתימה על הסכמי גז טבעי חדשים".

כלומר, בשל העובדה שמאגרי אנרג'יאן כבר מחויבים כמעט במלואם להסכמים קיימים, ולוויתן מייצאים את רוב התפוקה שלהם, יווצר מצב שבו תמר יהיה המאגר העיקרי הזמין לחוזים חדשים מול השוק המקומי. זה יציב אותו בעמדה תחרותית חזקה, שעלולה להעלות את מחירי הגז. מאגר תמר הוא כנראה זה שהוועדה מדברת עליו כשהיא אומרת ש"בשנים הקרובות רק לספק אחד יהיו כמויות גז טבעי משמעותיות הזמינות להתקשרות בהסכמים חדשים או למכירה מזדמנת בעתות של ביקוש גבוה ביחס להיצע". זה חשוב במיוחד לאור העובדה שבסביבות שנת 2030 צפויות לקום מספר תחנות חדשות, שיצטרכו חוזי גז. אם רק מאגר אחד יהיה זמין, התחרות על הגז במשק המקומי תפחת משמעותית - מה שילחץ על המחירים לעלות.

מהצד השני, רוב תחנות הכוח פועלות בחוזי אספקה ארוכי־טווח, וחוזי היצוא של לוויתן הם רק עד תחילת שנות ה־40. לאחר מכן, רוב הקיבולת של לוויתן תוכל להיות מופנית למשק המקומי, מה שייצור מחדש תחרות, אם כי מוגבלת - בשל העובדה שגם תמר וגם לוויתן מופעלים על ידי שברון.

התקווה: עוד חיפושי גז

ומה לגבי מאגרי גז נוספים? זו כנראה התקווה הגדולה ביותר של משק הגז הישראלי, משום שזו הדרך היחידה להקל על משחק סכום אפס בין שמירה למשק המקומי, יצוא במחיר גבוה יותר ותחרותיות.

בהליך התחרותי האחרון על חיפוש גז, שהתרחש רגע לפני פרוץ המלחמה ותוצאותיו הוכרזו בסוף אוקטובר 2023, זכו שתי קבוצות. האחת, של ניומד הישראלית יחד עם סוקאר האזרית ו־BP הבריטית, לקחה את הרישיון ותחפש גז ב"בלוק I". החיפוש הפעיל, בעזרת סקירה סייסמית, יתחיל ככל הנראה בנובמבר. אך הקבוצה הזוכה השנייה, של רציו הישראלית יחד עם ENI האיטלקית ודנה פטרוליום הבריטית, עוד לא נטלה את הרישיון, כנראה בשל חשש גאו־פוליטי מהשקעה בישראל בזמן שמעמדה הבינלאומי בשפל. לאחר זמן מסוים של אי־מימוש הזכייה משרד האנרגיה אמור להפקיע אותה - אך זמן זה הוארך למועד לא ידוע בשל המלחמה.

במקביל, משרד האנרגיה מתכנן הליך תחרותי לקראת סוף 2025, וטרם ברור מי יוכל להשתתף בו.