רצח

השימוש הקבוע, החוזר ונשנה בטענת אי השפיות במקרי רצח נשים, מעורר חשש של ניצול לרעה של מערכת המשפט, ולכן קריאתו של יו"ר איגוד הפסיכיאטריה להימנע משליחה אוטומטית של חשודים ברצח להסתכלות פסיכיאטרית, היא במקומה

הרתעה ומאסר לבדם לא יעזרו למנוע את הרצח הבא, חובת שיקום לגברים אלימים דווקא כן • שיטת הענישה מפספסת את המטרה ומשיגה תוצאה הפוכה - במקום מיגור התופעה, היא מביאה לכך שגברים אלימים שבים לחברה בלי שהשתקמו ועד מהרה חוזרים לדפוסי האלימות

יש פתרונות מגוונים ושונים לבעיה, חלקם דורשים תקציבים, שינויי חקיקה, חשיבה ופרספקטיבה • אבל כולם דורשים קודם כל ממשלה שתיקח אחריות על המצב ותפעל לשנות אותו • כי בלי זה נמשיך לקבור את אחיותנו ובנותינו

המשבר התעסוקתי בתקופת הקורונה, יציאת עשרות אלפים למעגל האבטלה ואובדן של מקור ההכנסה של עצמאים, רק יעצימו את הפער הסוציו-אקונומי, מה שעלול להוביל למעגלי דמים ועלייה דרסטית בשיעורי הפשיעה והאלימות ביישובים הערבים, ואפילו להתרחב ליישובים נוספים

הגישה למאבק באלימות במשפחה ואלימות נגד נשים בישראל חייבת להשתנות, ובהקדם

שלוש חוליות מסבירות את המחדל של המשך האלימות נגד נשים בישראל: זמינות הנשק, היעדר שימוש בטכנולוגיות ניטור למיגור ומניעת טרור אזרחי הנובע מפשיעה או לטרור נגד נשים וההזנחה של הממשלה

הרצח של דיאנה רז בידי בן זוגה מעלה את סוגיית הכשלים ביישום התוכנית הממשלתית למניעת אלימות נגד נשים • בדיקת גלובס מראה כי התוכנית אושרה לפני ארבע שנים, אבל בפועל רק שליש מהסכום הועבר • החשש שברקע: הבידוד והסגרים של הקורונה יגבירו את התופעה

עסקת הטיעון מבטלת את המשפט, מרחיקה את האמת המשפטית מהאמת העובדתית, מדירה את הצדדים המעורבים מן ההליך, מצמצמת את תפקיד השופט, ובניגוד למטרה בשלה הוכשרה - מסרבלת את ההליך, מאריכה אותו וגוזלת יותר משאבים מביהמ"ש ומהמשתתפים בהליך

113 מקרי רצח נרשמו במגזר הערבי בשנת 2020 - פי שבעה מאשר בחברה היהודית; רבים מהם אזרחים תמימים שנקלעו במקרה לקטטות עבריינים • דרור פויר יצא למסע בעקבות החיים החשוכים, האלימים והמופקרים בישראל

האלימות בחברה הערבית הולכת ומחריפה והופכת את חייהם של צעירים וצעירות שנחשפים למעשי האלימות לקשה מנשוא • זו העת לעשות מעשה, לפני שתחושת הייאוש תכריע את עתידם של הצעירים והצעירות ובכך את עתיד החברה הערבית בישראל כולה

כשירי ורצח הם שגרת גיהינום יומיומית ביישובים הערבים בישראל, העובדה שעדיין אין מלחמה כוללת של המדינה נגד ארגוני הפשיעה היא פשע לא נסלח

אוזלת-ידה של המדינה בטיפול באלימות ובפשיעה בחברה הערבית, והתעלמות ארוכת-שנים מאחריותה לשלומם וביטחונם של חמישית מאזרחיה, מחזקות את תחושת אי-הודאות ומעמיקה את הוואקום החברתי בחברה הערבית, שמעצים את כוחן ואת מעמדן של משפחות הפשע

כדי לעקור את ארגוני הפשיעה מהשורש ולהחזיר לאזרחים הערבים את תחושת הביטחון האישי, המדינה חייבת לייבש את מקורות המימון של ארגוני הפשיעה ולשקם את סביבת המחיה של האזרחים הערבים

המגפה שמכה בכל בית בחברה הערבית, קורעת משפחות והורסת חיים היא הפשיעה המאורגנת והאלימות המשתוללת • אך למרות שהיא מעסיקה את הציבור הערבי ונציגיו, היא כמעט שלא מעניינת את הציבור היהודי, נבחריו, התקשורת בעברית והשלטון המרכזי בישראל

סוגיית האלימות בחברה הערבית צריכה להיות בראש סדר העדיפויות של המדינה. מקבלי ההחלטות צריכים לקחת על עצמם את האחריות על רצח נשים ולהפנים כי מדובר בטרור שרק הולך ומתגבר

פחות מ-2% מהאוכלוסייה הערבית מעורבת בפשע ובאלימות, אך אותו קומץ גורם לחברה הערבית כולה לדמם ולסכם שנה רוויה ברצח