"אני מרגיש מכה קלה באווירון כתוצאה משחרור הפצצה וכעבור שנייה - זה עובר" - כך הגדיר בשעתו דן חלוץ את הרגשתו כשהוא משחרר ממטוסו פצצה העלולה להרוג אזרחים. גם נשים וילדים. רצה לומר שהוא צריך לעשות את עבודתו ולא לחשוב על השאר.
לא רצה לומר שאין לו מצפון. אבל יצאה לו מהפה אמירה מיותרת, מטופשת, אבל משקפת. מאוד משקפת, את אופיו של האיש. יצא מן עזר וייצמן לעניים, עם המשקפיים שלו, השוויצריות, החבר'המניות - כל מה ש"ארץ נהדרת" כה היטיבה לאבחן.
למה אני מזכיר את המקרה ההוא? - כי קיים קשר ישיר בין חלוץ של המכה הקלה לבין חלוץ שמכר את מניותיו בצהרי יום רביעי, ה-12.7.06. בואו ניזכר מה קרה בבוקרו של אותו יום:
"קרבות עזים בצפון: החיבאללה הודיע כי חולייה של הארגון חטפה שני חיילי צה"ל. הדיווח על החטיפה הגיע זמן קצר לאחר שאנשי החיזבאללה ירו מטח של קטיושות ופצמ"רים לעבר מספר יישובים ומוצבי צה"ל באזור גבול הצפון. כתוצאה מהירי נפצעו 6 בני אדם, אחד מהם קשה, שלושה בינוני ושניים קל. כוחות קרקעיים של צה"ל נכנסו לשטח לבנון והחלו להתקדם לעבר מוצבי חיזבאללה בחיפוי אש ארטילרית ובמקביל, תוקפים מטוסי חיל האוויר מוצבים של הארגון. תושבי היישובים לאורך הגבול נקראו לרדת למקלטים".
בצהרי אותו יום מהר ונמהר, על פי מעריב היום (ג'), טילפן ראש המטה הכללי של צה"ל אל הבנק והורה למכור את כל תיק המניות שלו.
אני מנסה לדמיין את התמונה. הרמטכ"ל יושב בבור, או איפה שהוא יושב בתקופות כאלה, דיווחים זורמים מהשטח, מפקדים יוצאים ונכנסים, מבקשים הוראות, הנחיות, פקודות, אווירה מתוחה, חוסר ודאות, ובתוך כל זה מרים דן חלוץ, המפקד הראשי, טלפון אל הבנק שלו כדי למכור מניות.
לזכותו של חלוץ אפשר וצריך לומר: הוא לא הסתיר את אופיו, הוא אמר לנו במפורש שהוא כזה - באותו ראיון של המכה באווירון.
זה היה זמן קצר לפני מינויו של חלוץ לרמטכ"ל. הוגשה עתירה נגד המינוי - לכאורה בשל הדברים שאמר, למעשה בגלל מה שהדברים אומרים על אופיו של הרמטכ"ל לעתיד.
שופטי הבג"ץ דחו את העתירה, עכשיו עובר השיפוט על המשך כהונתו של הרמטכ"ל אל הציבור.
[ הרחבה במהדורה המודפסת ]
[ לעיתון הדיגיטלי ]
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
