אפשר להסתכל בציניות על "כנס התקווה" של ההסתדרות ואוניברסיטת ת"א. אפשר קצת ללגלג על היומרנות בהקמת תחליף לכנס קיסריה. אפשר גם לערוך השוואות בין היקפי ההשתתפות בשני הכנסים והתהודה התקשורתית שלהם, השוואות שלא יחמיאו להסתדרות. אבל מעבר לכל זאת, חשוב לראות גם את שינוי הכיוון: יותר חברה, פחות כלכלה.
מארגני הכנס לא יכלו לקבל עיתוי טוב יותר משבוע זה, עם סיום השביתה הכללית בניצחון תקשורתי להסתדרות. במקור, נקבע העיתוי בשל היותו סמוך למועד אישור התקציב בכנסת, בניסיון לבטל את הגזירות החברתיות. אולם הניסיון הזה, כך נדמה, פועל היום באטמוספירה אחרת, באווירה אוהדת יותר.
שמואל סלבין, שייצג היום בכנס את משרד האוצר, מצא עצמו די בודד במערכת הכלכלנים הפורמליסטיים מול אנשי השטח, מעסיקים ועובדים כאחד. סלבין הפך בעל כורחו לסמל של קובעי המדיניות, המנותקים לכאורה מרחשי העם.
הטענות כלפיו, כלפי "השלטון", שהוטחו גם מצד ראשי ההסתדרות וגם מצד אנשי האקדמיה, היו פעמים רבות דמגוגיות. אולם גם בבליל הדמגוגיה אפשר היה להרגיש, יותר מתמיד, בכאב האמיתי של עובדים מפוטרים, מעסיקים בקשיים ועמך בכלל. התחושה שניסרה באוויר היתה: כבודה של הכלכלה במקומה מונח, אבל החברה חשובה לא פחות, אם לא יותר.
«נגה שביט-רז « יותר חברה, פחות כלכלה «
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
