לא רציתם אותו כשר משפטים? קבלו אותו כשר אוצר

החלטת בית המשפט השלום לא לראות בנשיקה הצרפתית שנישק ח"כ חיים רמון את קצינת צה"ל במסיבת שחרורה מצה"ל , בלשכת המזכיר הצבאי לממשלה, כעבירה שיש עימה קלון, משחררת את אחד מחלקי הפזל המשמעותיים ביותר בתמונה הפוליטית שתיבנה כאן בחודשים הקרובים.

ערב יום הולדתו ה-57 (נולד ב-10 באפריל 1950), זכה רמון למתנה היקרה בחייו: לחזור ולעשות את מה שהוא אוהב יותר מכל דבר אחר; להיות גורם מרכזי, להשפיע, להטביע את חותמו על החיים הציבוריים והפוליטיים.

החלטת בית המשפט מצאה אותו באחד הצמתים החשובים ביותר בחייו הציבוריים. לא רק שנסללה כעת מחדש דרכו של רמון לממשלה. אף כי נאלץ להתפטר מכהונתו כשר המשפטים ולפרוש מהממשלה, הוא צפוי לחזור אל הממשלה ואל העשייה הפוליטית כשהוא מחוזק יותר.

סיבה עיקרית לכך היא חולשתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ומעמדו הירוד בציבור. סיבה שניה, ולא פחות משמעותית, היא קריסתה של קדימה. לפי אחד התרחישים, שקשה היה לשערו מראש בבורסת ההימורים הפוליטית הישראלית, בתוך חודשיים יהיו השרים המובילים לצידו של אולמרט, רמון (אוצר) ואהוד ברק (ביטחון).

זהו תרחיש אפשרי, המותנה בשתי הנחות. האחת, שברק ינצח בפריימריס במפלגת העבודה, שיתקיים במאי. ושניה, שאולמרט לא הבטיח כבר את תיק האוצר לשר הבינוי והשיכון, מאיר שיטרית.

יחד עם זאת, החלוקה מחדש של שני התיקים המרכזיים של הממשלה, אחרי המינוי האומלל של המחזיקים הנוכחיים בתיקי האוצר והביטחון , הירשזון ועמיר פרץ, עלולה להיות, אחרי פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, מהלך מאוחר מדי שלא בטוח כי יציל את כסאו של אולמרט.

נכס לראש הממשלה

לתקופה הקשה שעבר רמון יש ערך מבחינתו. בחודשים הארוכים שחלפו מאז ההחלטה הנמהרת לצאת למלחמה הכושלת נגד החיזבאללה, הוא למד כי בהתפטרותו בטרם עת ממשרד המשפטים הותיר אחריו חלל שלא התמלא; שהפוליטיקה הישראלית צריכה אותו. שקולו חסר לא רק בממשלה, אלא גם כדי במהלכי השיקום של קדימה. יותר מכך, בששת החודשים האחרונים, התברר לרמון כי הוא נכס עבור ראש הממשלה.

מכיר היטב את הכלכלה

רמון, כשר אוצר, הוא האדם הנכון בזמן הנכון. שלא כמינויו של הירשזון, הצבתו של רמון במשרד האוצר תתפרש כמינוי שנעשה משיקולים ראויים. למעשה, קשה למצוא אדם במערכת הפוליטית המכיר את הכלכלה הישראלית טוב מרמון.

ברוב שנות השמונים הוא שימש כמרכז סיעת העבודה בוועדת הכספים של הכנסת. הוא עמד בראש המאבק הציבורי נגד המערכת הבנקאית, לאחר מפולת המניות, בעקבות ויסות המניות.

במקביל, במאבקו על הנהגת העבודה כמנהיג "השמינייה", הצביע על ההסתדרות כעל ארגון שהסתאב וחשף את כוונות ראשיה להשתלט על מפלגת העבודה. הוא היה הפוליטיקאי הראשון במפלגת העבודה שקלט על בוריה את המשמעות הרת האסון של מציאות שבה קופת החולים הכללית, ולמעשה כל מערכת הבריאות, נשלטת על ידי ההסתדרות.

הוא חשף את הסוד שסיעת העבודה בכנסת מאשרת תקציבי ענק להקמת התנחלויות בשטחים תמורת הזרמת כספים לקופת חולים של ההסתדרות; ושחלק מהכספים הועברו להסתדרות, שהיתה הבסיס הארגוני של מפלגת העבודה.

בשנות התשעים, בהיותו מזכיר ההסתדרות, ניתק רמון את הקשר הגורדי בין קופת חולים הכללית לבין ההסתדרות. זו אחת הרפורמות החברתיות הגדולות ביותר מהקמת מדינת ישראל, אם לא הגדולה מכולן.

רמון מואשם , למעשה עד היום, כי חוק הבריאות הממלכתי שהיה האחראי לחקיקתו הביא לקירסת מערכת הבריאות. האמת שונה. מערכת הבריאות קרסה עוד כשהיתה בשליטת ההסתדרות. בעבודה לא סלחו לו על כך, כי המהפיכה שחולל צימקה את מפלגת העבודה לגודל האמיתי שלה.

יחליט אחרי פסח

הידע והניסיון הציבורי של רמון, בתוספת לכישוריו הפוליטיים, נותנים סיכוי שבראש משרד האוצר יעמוד אדם המביא גישה מאוזנת ביחס בין צמיחה לבין חלוקה. סביר להניח כי ברק, בהיותו שר הביטחון (או אולי ח"כ עמי אילון) , ימצאו בו פרטנר נוח להתנעת תהליך ההפרטה של התעשיות הביטחוניות הממשלתיות.

רמון החליט לשמור בשלב זה על פרופיל נמוך. בצאתו מבית המשפט, אחרי הקראת גזר הדין, אמר כי יחליט על המשך דרכו לאחר הפסח. עם זאת, קשה להאמין שיעמוד בפני הפיתוי לחזור ובגדול למרכז ההוויה הפוליטית הישראלית, כאחד ממקבלי ההחלטות המשפיעים ביותר במדינה.

טקס התבגרות

במבט לאחור, יכול רמון להודות בפני עצמו כי התקופה הקשה שעבר היתה עבורו שיעור גדול. הוא עבר טקס התבגרות, מעין טקס חניכה. דווקא הוא, שבניגוד לרבים מהפוליטיקאים שנושאים על גבם קופה לא קטנה של שרצים, חף ממעשי שחיתויות, למד בדרך קשה ורבת ייסורים כי מי ששואף לצמרת ולהיות בעמדת מנהיגות, אסור לו להביא את עצמו לעמדת נחיתות, שבה הוא עלול למצוא את עצמו במצב של פסילה אישית.

אחרי שהידרדר למקום הנמוך ביותר בקריירה הציבורית שלו, חיים רמון מקבל כעת הזדמנות שנייה להמריא.