הקולגות לשעבר של עו"ד דבורה חן: "לכל יוצא פרקליטות, צריך שיהיו קווים אדומים"

בקהילה המשפטית עדיין משפשפים עיניים בתדהמה: עו"ד דבורה חן, מי שהרוויחה ביושר רב את מיתוגה מעורר המחלוקת כאשת הברזל של המימסד הביטחוני, "חצתה את הקווים" והתגייסה לגונן על זאב רוזנשטיין, מי שמצידו הרוויח בדם יזע (ולא מעט דמעות), את מיתוגו המיתי והלא בלתי מפוקפק כיעד מספר אחת של משטרת ישראל.

רוזנשטיין, שבימים אלה נדון בעליון ערעורו על הסגרתו לארה"ב (ראה מסגרת), לא יכול היה ללהק צוות הגנה יותר מהוגן וקונצנזוסאלי מזה שליהק לקרב המכריע בחייו (תמורת סכום פעוט, כמובן, המוערך בענף בכמה מאות אלפי דולרים): אל חן חברו פרופ' אריאל בנדור, בנה של השופטת בדימוס דליה דורנר, ועו"ד שלמה ניסים, יוצא פרקליטות נוסף.

המהלך הנועז, שובר המוסכמות, של חן, עשרה חודשים בלבד לאחר שפרשה מתפקיד מנהלת המחלקה לעניינים פליליים-ביטחוניים בפרקליטות המדינה, חולל כצפוי סערה, לאור עברה המפואר בשירות שלטון החוק: ב-29 שנותיה בפרקליטות ניהלה חן תיקי פשע חמורים רבים, ובהם רצח האימאם של יפו, רצח נהג המונית דרק רוט, פרשת האופנובנק רוני ליבוביץ', ומפקד התנזים לשעבר מרואן ברגותי. היא טיפלה, בין היתר, בפרשות אלחנן טננבאום, איש העסקים נחום מנבר, איש המוסד יהודה גיל, המרגל מרקוס קלינברג ושני "קלפי המיקוח" שהיו בידי ישראל, השייח' עבד אל-כרים עובייד ומוסטפא דיראני.

שלא במפתיע, לא הרחיבה חן את הדיבור על עצם הבחירה בתיק . "חברי הצוות פרופ' אריאל בנדור, עו"ד שלמה ניסים ואנוכי", הגיבה בלאקוניות, "מטפלים בנושא ההסגרה בבית המשפט העליון, עניין המהווה סוגיה חוקתית. להחלטתו של בית המשפט העליון בעניין זה תהיינה השלכות עקרוניות שהן מעבר למקרה הספציפי, שכן הן ייצרו את עקרונות ההסגרה שיחולו על כל אזרחי מדינת ישראל. בדיון בבית המשפט העליון לא תידון שאלת חפותו או אשמתו של רוזנשטיין. ענייניו האחרים ממשיכים להיות מטופלים ע"י עוה"ד בני וקרן נהרי".

באחרונה התברר, כי ציר ההתנגדות למהלך של חן אופף לא מעט קולגות לשעבר מהפרקליטות, שכמוה, שירתו את פרקליטות המדינה במשך שנים רבות. אלו לא חוששות למתוח ביקורת גלויה על הקולגה משכבר הימים. נורית שניט, ששימשה כפרקליטת מחוז מרכז, מחזיקה בדעה ברורה. "אני חושבת שלכל אדם שיצא מהפרקליטות, צריך שיהיו קווים אדומים. מה שאני דורשת מיוצאי פרקליטות, אני לא דורשת מעורכי דין פרטיים אחרים. אני מקווה שדבורה חן עשתה את החשבון, אבל אני לא יודעת אם היא עשתה אותו".

* לא היית לוקחת על עצמך את התיק במקומה?

"ברור. לא הייתי נוגעת באדם שנחשב לבכיר העבריינים בישראל, למרות שהוא זכאי להגנה. תבין, אני לא יכולה לייצג אדם שאני יודעת עליו את מה שאני יודעת על רוזנשטיין".

* כיצד הגבת כשחן קיבלה על עצמה את התיק?

"היו לי הרבה מאוד סימני שאלה. אני לא מכירה את השיקולים שהיו לדבורה חן, אבל ברור שיוצא פרקליטות חייב לשאול את עצמו שאלות נוספות, מלבד השיקול הכספי. אינני יודעת אם מקרה רוזנשטיין הוא חציית קווים אדומים. יכול להיות שהיא מאמינה שהוא זכאי. בכל אופן, חייבים להיות שיקולים נוספים".

מרים רוזנטל, ששימשה במשך שמונה שנים כפרקליטת מחוז תל אביב ופרשה בקיץ 2002, נמנית על אלו שהיו מסרבים לייצג את רוזנשטיין בתיק האמור. "אני לא הייתי עושה את זה", היא אומרת. "גם אם היו לי טיעונים מצוינים מדוע כן נכון לייצג את רוזנשטיין, לא הייתי עושה זאת. סולם הערכים שלי לא היה מאפשר לי".

רוזנטל מחלקת את יוצאי הפרקליטות לשניים. אלו שפרשו בגיל צעיר וכאלה שעשו זאת בגיל מבוגר. "עד היום ראינו לא מעט אנשים צעירים שפרשו מהפרקליטות ועברו למשרדים פרטיים בלי שום בעיה. הצורך שלהם בפרנסה לא נתן לדילמות הערכיות שלהם להביא אותם למחשבה האם תיק מסוים מתאים להם או לא. מולם יש קבוצה אחרת שבגרה ורובם ככולם נמצאים במקומות אחרים. הם חושבים אחרת. יש להם כבר ביטחון כלכלי, פנסיה קבועה, דבר שיכול לסייע מאוד בבחירת העיסוק הבא שלך".

* עמדת בפני דילמה כזו לאחר הפרישה?

"כשפרשתי החלטתי שאם אוכל לעשות דברים שהם לא העתק מדויק לעבר שלי, אבחר שלא לעשותם. בחרתי שלא להיכנס לתוך המערכת הזו ולכן גישור, דבר בו אני עוסקת היום, נראה לי יותר מתאים. יש לפעמים מקרים בתחום הפלילי, שפונים אליי ברמת העצה, וזה הרבה יותר נוח לי. קבעתי לעצמי כלל: אני אייצג אנשים שאוכל לשתות איתם קפה בלי להרגיש רע עם עצמי. מקרי אונס ורצח כמובן שלא הייתי מייצגת. יהיה לי קשה אחר כך לחיות עם המצפון שלי, אבל כל אחד חי לפי המצפון שלי ולפי החלטותיו".

* כיצד הגבת כששמעת שחן מייצגת את רוזנשטיין?

"היתה הרמת גבה, אבל לא מעבר לזה. בשנותיה בפרקליטות היא עסקה בעניינים ביטחוניים ואין כאן קורלציה לעיסוקה הנוכחי. אם היא שלמה עם החלטותיה, מי אני שאתערב ואבקר. יכול להיות שהיא רואה לעצמה חובה לטפל במקרים בהם המערכת עושה עוול לאזרחים. זה בסדר. לי, בכל אופן, יש קושי מסוים עם הדבר הזה. גדלתי, חונכתי וחינכתי לפי ערכים מסוימים ולא נראה לי שהייתי מחליפה אותם".

פרקליטה לשעבר נוספת שלא היתה נכנסות לסיטואציה הזו היא אסתר גופר, ששימשה כפרקליטת מחוז צפון ופרשה בשנת 2003. "כל אחד וסולם הערכים שלו", אומרת גופר. "אני מתפרנסת יפה מהפנסיה שלי ומעולם לא שקלתי להיכנס לתחום הזה. היה לי ברור מאוד שאת החרב שלי אני לא משכירה. לא יכולתי לראות את עצמי יושבת בצד השני. אין בליבי על דבורה חן, אבל אני לא הייתי מסוגלת לעשות את זה. יכול להיות שנתוני הפתיחה שלנו שונים".

* למה את מתכוונת?

"אני לא רוצה להעביר ביקורת, אבל לי זה לא עבר לרגע במחשבה. עזבתי את התפקיד, עשיתי את שלי, זהו. עוד לפני שעבדתי בשירות הציבורי, חשתי בחוסר נוחות בייצוג אנשים שונים. עבורי העבודה הציבורית היתה שלוות נפש. אבל מנגד, אני יכולה לחשוב על אדם צעיר, בעל ידע, שרוצה להמשיך ולשכשך במים האלו. בסופו של דבר המקצוע שלנו בנוי על אמביוולנטיות - ראיית שני הצדדים. עם זאת, אין לי ספק שלא מדובר כאן בסיפור רובין הוד שיצא להגן על המסכנים. מיד ראינו כי יש בתיק האמור פרסום, יוקרה, סערה ציבורית. יש כאלה שכל עוד אומרים את השם שלהם נכון ומאייתים אותו כהלכה, זה החשוב מבחינתם".

עו"ד נאוה בן-אור, ששימשה כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, בחרה עם פרישתה לפנות לכיוון האקדמי וכיום היא מרצה באוניברסיטה העברית. לדברי בן אור, שמתראיינת לראשונה מזה זמן רב, דבורה חן אינה פרקליטה מן השורה. "הדרגה שאליה מגיע אדם בפרקליטות חשובה מאוד", היא אומרת. "חשוב שהוא לא יבייש את המערכת לאחר מכן ויידע לברור את התיקים שהוא מקבל בקפידה. אני חושבת שלא הכל מותר. הדבר הוא בעייתי כי זה משליך אחורה, על שאר עורכי הדין שמכהנים כיום בפרקליטות. חשוב מאוד גם להבחין בפרק הזמן שחלף. אם זה צפוף מדי, עלולות לעלות מספר שאלות".

* היית בוחרת בצעד שבו נקטה חן?

"זו שאלה שמצריכה, כמובן, מחשבה עמוקה, אבל לפחות כרגע נראה לי שהייתי מוותרת על התענוג. לדעתי, כפי שציינתי קודם לכן, יש השפעה עצומה על בחירותיו העתידיות של הפרקליט, גם לאחר שסיים את דרכו בפרקליט. לבד מההשפעה הישירה על עורכי הדין הנוכחיים בפרקליטות, זה מעמיד במבחן מאוד גדול את האופי ואת האני מאמין של כל פרקליט. לא הייתי בוחרת בצעד שחן נקטה בו". *