משפט חוזר לאנס אדריאן שוורץ

מומחית מטעם המדינה, שתמכה באפשרות לחפותו של שוורץ, שינתה את חוות דעתה לאחר ששוחחה עם הפרקליטות. השופט לוי לא האמין להסבריה

הבוקר החליט השופט אדמונד לוי להורות על עריכת משפט חוזר לאדריאן שוורץ, שהורשע לפני 14 שנים באינוסה של ילדה בת 11 ונידון לריצוי 20 שנות מאסר. שוורץ הואשם מלכתחילה בביצוע 7 מעשי אינוס; בית המשפט המחוזי בת"א הרשיעו בשניים מתוכם; בית המשפט העליון הותיר רק את ההרשעה האמורה על כנה.

הרשעתו של שוורץ התבססה על זיהוי שזיהתה אותו הקטינה, בתוספת חיזוקים. במהלך משפטו הציעה לו המדינה למסור בדיקת דם, לצורך השוואת דמו לממצאים שנמצאו על גופה ובגדיה של הקטינה. שוורץ סירב למסור דגימה של דמו, בשל חוסר אמון מצידו ברשויות החקירה.

מאז חזר שוורץ וטען לחפותו. הוא עירער ונכשל. בשנת 97' הוא פנה בבקשה לקבל ראיות ונדחה ע"י שופטי בית המשפט העליון (בש"פ 6861/96). בשנת 2000 הוא פנה בדרישה לקבל את המבחנות שהכילו את אותם ממצאים שנמצאו על גופה ובגדיה של הקטינה, בכדי לבצע בדיקות השוואתיות מטעמו (בש"פ 1781/00). השופט מישאל חשין קבע ששוורץ איננו זכאי כי ייענו לבקשתו. רק הסכמתה של המדינה, לפנים משורת הדין, הביאה לסיפוק דרישתו.

שוורץ מסר דגימה מדמו, שהושוותה ע"י מומחית מטעם המדינה, ד"ר מיה פרוינד מהמכון הרפואי לרפואה משפטית, וע"י מומחים מטעמו. ד"ר פרוינד רשמה חוות דעת, לפיה הפרופיל הגנטי שאותר איננו יכול להיות של שוורץ. בהמשך הדרך, לאחר פניית המדינה אליה, שינתה ד"ר פרוינד את מסקנתה. היא כתבה חוות דעת מתקנת, שבה טענה כי טעתה בקביעתה, וכי התכוונה לכתוב שאי אפשר לשלול את האפשרות לפיה שוורץ הינו המקור לפרופיל הגנטי.

השופט אדמונד לוי לא ממש "קנה" את התיקון הנ"ל. "לד"ר מיה פרוינד ניסיון רב בתחום בדיקות הדנ"א, וחוות דעת עליהן היא חתומה מוגשות לעתים קרובות לבתי המשפט. לפיכך, מותר להניח כי ד"ר פרוינד יודעת היטב את ההבדל בין מינוח השולל עקבות של פרופיל גנטי של חשוד בממצא הנבדק על ידה (לדוגמה: "אדריאן שוורץ ... אינו יכול להיות אחד המקורות לתערובת זו..."), לבין מינוח המותיר שאלה זו פתוחה ("לא ניתן לחייב או לשלול את אדריאן שוורץ כמקור לתערובת זו"). לאור זאת, התקשיתי לקבל את הסברה של ד"ר פרוינד לפיו מדובר בדרך ניסוח שגויה", כתב בהחלטתו.

צריך לומר, שהתיאור האמור מוכר, למרבה הצער, לעו"ד העוסקים בפלילים. נאשמים רבים עוברים בדיקות, המבוצעות בידי מומחים שהינם עובדי מדינה. חוות דעתם של המומחים מוחזקת כחוות דעת מקצועית ואובייקטיבית, ובדרך כלל הן אכן נטולות פניות. יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם משנים אותם מומחים קביעות שלטובת נאשמים, באופן שיוצר תחושה כי השינוי איננו מנותק מהקשר הסימביוטי שקיים בין הפרקליטות לבין המומחים מטעם המדינה. הגם שמדובר במיעוט מקרים דומים, עדיין אין לזלזל במשמעותם.

על כך ראוי השופט אדמונד לוי להערכה רבה. הוא מיאן לקבל את "תירוץ" הטעות, שעל פניו אכן מעורר יותר מאשר תמיהה-סתם. בצד זה, המציא שוורץ חוות דעת מטעמו, שמסקנתה היתה כי הוא איננו יכול להיות מבצעה של העבירה. גם כאן לא היסס השופט לוי לקבוע, ש"חוות דעת מדעית, פרי עבודתם של מומחים, הקובעת באופן פוזיטיבי כי אדם אינו יכול להיות מבצעה של העבירה בה הורשע הנה, בלא ספק, ראיה רבת חשיבות, ובמקרים מתאימים יש בה פוטנציאל לשינוי תוצאתו של משפט".

צריך להדגיש, שוורץ עודנו רחוק מרחק לא פשוט מאפשרות לזיכויו. כזכור, הקטינה זיהתה אותו, נמצאו חיזוקים נוספים לעדותה, ושוורץ איננו חולק ואיננו יכול לחלוק על קביעות בתי המשפט בנושא. תקוותו היא, שאם ייקבע כי ממצאי הבדיקות המדעיות שוללות את האפשרות להיותו הוא האנס, רק אז תיפתח הדרך לזיכוי אפשרי.

ובכל זאת, ההחלטה מהבוקר חוזרת ומזכירה לנו שתי אמיתות ידועות, אך לא ממש שמישות בחיי היום היום השיפוטיים - את הזהירות מפני השתתת הרשעה על זיהוי, מחמת טעויות אפשריות של בן האנוש; ואת הזהירות שיש לגלות בטרם משתיתים ממצאים על מומחים מטעם המדינה, מומחים שבדרך כלל חוות הדעת שלהם זוכות להוקרה מיוחדת מצד השופטים, עד כדי נטייה כמעט שגרתית להעדיפן על פני חוות דעת נוגדות. *

(מ"ח 9974/05 אדריאן שוורץ נ. מ"י, החלטה מיום 5.9.05. השופט אדמונד לוי)