הבורסה של לונדון ממוקמת בכיכר פאטרנוסטר שליד קתדרלת סנט פול, אתר תיירות פופולרי לא-פחות מאשר אתר תפילה. אבל גם לבניין החדש, המפואר והמאובטח של ה-LSE (London Stock Exchange) מגיעים לא-מעט "תיירים". ליתר דיוק, הם מגיעים לקומה של ה-AIM (Alternative Investment Market), הבת הקטנה והסקסית שאת ידה הם מבקשים.
בשנה החולפת הגיעו לכאן לא-פחות מ-14 חברות ישראליות, שראו ב-AIM את הבורסה המועדפת לרישום ראשוני. מתוכן, ראוי לציין, שלוש אינן "ישראליות" טהורות, אלא רק בעלות רקע או בעלות ישראלית (טליט, ניפסון ואמפייר אונליין). אבל עד סוף השנה צפויות להצטרף עוד שש: אקס ליבריס, מילים, ביונד טכנולוג'י, אורפק, גלובל ברנדס ו-888.
נכון, בנאסד"ק נסחרות כמאה חברות ישראליות, אבל כאשר משווים את חמש החברות שיצאו להנפקה ראשונה בנאסד"ק בתקופה המקבילה (שופינג.קום, שמיר אופטיקה, נס טכנולוגיות, סינרון ופאוור דיזיין), מגלים שידה של ה-AIM על העליונה: החברות הישראליות גייסו בלונדון כ-300 מיליון דולר, ואלה שעומדות בתור שואפות לגייס עוד כ-200 מיליון.
המשיכה של ה-AIM פועלת לא רק על חברות מישראל. הבורסה הקטנה של לונדון הפכה להיות אבן-שואבת לחברות קטנות ובינוניות מרחבי העולם: אפשר למצוא בה חברות מרחבי אירופה ומאוסטרליה, ולאחרונה אפילו מארצות-הברית ומקנדה. בסך-הכול נרשמו בה, מאז הוקמה לפני עשר שנים, כ-2,000 חברות שגייסו סכום מצטבר של כ-30 מיליארד דולר. ב-2004 לבדה בוצעו ב-355 AIM הנפקות, בהיקף של 8.8 מיליארד דולר.
אומנם עדיין רוב החברות הרשומות הן בריטיות (כ-%60) - בעיקר בתחומי הכרייה, הגז והנפט - אבל בשנה האחרונה נרשמו 94 חברות זרות למסחר ראשוני ב-AIM, בהשוואה ל-23 הנפקות ראשוניות שהושלמו בבורסה האמריקנית. שווי השוק הכולל של החברות הנסחרות עומד על כ-70 מיליארד דולר, כאשר שווי כל אחת מהחברות נע בין מינימום של 2 מיליון דולר למקסימום 2.5 מיליארד דולר - אבל השווי של רובן נמוך מ-100 מיליון דולר.
מה מושך אותן ל-AIM? חלק מהסיבות קשורות בהתנהלות הנכונה של הבורסה, שיצרה מערך קל ונוח למשקיעים, אולי אפילו קל ונוח מדי. סיבות אחרות קשורות בתהליכים עולמיים. למשל, המשבר העמוק בשווקים בארצות-הברית, וכניסתן של תקנות סרבנס-אוקסלי החדשות, שהולידו צורך אמיתי באלטרנטיבה. ה-AIM סיפקה אותה.
וזה בדיוק העניין: רוב החברות הישראליות שהגיעו ל-AIM בשנה האחרונה, עשו זאת גם משום שלא יכלו להגיע לנאסד"ק. לפחות לא בשלב הזה. תנאי הסף הנמוכים יחסית ב-AIM והדרישות הרגולטוריות הנוחות יותר מאפשרים גם לחברות לא לגמרי בשלות לגייס כסף. זה עשוי להישמע כמו עוד קומבינה ישראלית, אבל חשוב לדעת שגם המשקיעים יודעים זאת. פעמים רבות מדובר במשקיעים מוסדיים, שרואים בהנפקה ב-AIM מעין "שלב ביניים", עד להנפקה בבורסה גדולה יותר. כך, מצד אחד הם נהנים מנזילות ומיכולת להיפטר מהשקעתם, אך מצד שני, הם מבינים כי לא סביר שיזכו לזינוקים מרשימים במניה, או לאקזיט מהיר.
ואכן, מבט על הגרפים של המניות הישראליות בלונדון מגלה מגמה אחידה כמעט של ירידות. מה שמעלה בכל זאת את השאלה, מדוע הבריטים עדיין להוטים להזמין את הישראליות אליהם.
בתיה פלדמן נשלחה מטעם G לבדוק כיצד הדברים מתנהלים בבורסה עצמה. היא ראתה כיצד פועלת הבורסה בלונדון, ושוחחה שם עם מי שאחראים על ההנפקות של חברות זרות בבורסה. אחר-כך היא דיברה עם מנהלי חברות ישראליות שהנפיקו שם. בהמשך נפגשה עם היועץ הבריטי שמלווה את ההנפקות הישראליות, ולבסוף עם יועץ השקעות אובייקטיבי. היא חזרה עם כמה תשובות לשאלה כיצד נולד הטרנד הלוהט של הנפקות ב-AIM. הנה הן:
"המשיכה של הישראליות תואמת את השאיפות שלנו"
הבכירים ב-AIM שואפים לבינלאומיות, ומרחיבים את ההקלות
"מבחינתנו הדברים נראים חיוביים בשוק הישראלי", אומר לי גראהם דאלאס כשאנחנו מתיישבים בחדר-הישיבות של הבורסה. דאלאס הוא מנהל בכיר, והאחראי על פיתוח בינלאומי ועל פעילות ה-LSE בישראל. מהחלון נשקפות אלינו הקומות המקבילות בבניין הבורסה המרובע. הרבה אנשים, רכונים על הרבה מחשבים. אין הרבה נוף מהזווית הזו, רק סגריריות של בוקר לונדוני בתחילת ספטמבר, עם טפטוף לסרוגין.
דאלאס ממהר לחופשתו השנתית, ואפילו הסמול טוק המסורתי על מזג-האוויר קצר הפעם. הוא מגיע לביקורים תכופים בישראל מאז נכנס לתפקידו לפני כשנה, ולדבריו "הקשרים שלנו הם עם חברות שנרשמו למסחר, עם חברות ששוקלות לעשות את זה, וגם עם חברות הייעוץ ועורכי-הדין, שעוזרים לנו להכיר את השוק הישראלי".
התוכניות שלו, להגביר את המעורבות הישראלית בלונדון, משתלבות בתוכניות של מט ווטון (Wootton), סגן מנהל ה-AIM, שמבקש להפוך אותה לבורסה בינלאומית. על כן, אומר ווטון, עשר שנים תמימות הוקדשו רק ליצירת הבסיס. "היינו ממוקדים בשוק הבריטי, וזה היה הכוח שלנו", הוא מסביר. "כעת אנחנו שואפים לבסס את מקומנו כבורסה הטובה בעולם לחברות בינוניות וקטנות, ואני מאמין שהשנים הקרובות יתאפיינו בהתמקדות באזורים חדשים - מדינות אירופה, אסיה, ישראל וארצות-הברית".
הפנייה לחברות ישראליות היא חלק מהחזון הזה?
"המשיכה של החברות הללו תואמת את השאיפות שלנו. כמוהן גם חברות מארצות-הברית, מקנדה, מאוסטרליה ומאירלנד, שמוצאות את דרכן ללונדון ומגייסות הון ב-AIM. אנחנו מנסים לאפשר את הרישום שלהן באמצעות המבנה של הבורסה, שמאפשר ביטחון לחברות ולמשקיעים. הגידול בפעילות מושך עוד חברות, ונוצרת כאן מסה קריטית של משקיעים".
ומהזווית של החברות עצמן, למה, לדעתך, הישראליות מגיעות אליכם?
"בעבר הן באמת העדיפו לפנות לשווקים הציבוריים בארצות-הברית, אבל היום זה קשה יותר לחברות בסדרי-גודל בינוניים וקטנים. גם הרגולציה מקשה על תהליך הרישום, וכך חברות שלפני עשר שנים לא היו שוקלות רישום בלונדון, היום בהחלט בוחנות אותו ברצינות. אני חושב שזה יכול ליצור איזון נכון בשווקים".
איך?
"כי ה-AIM גדלה בקצב מואץ, והיא מושכת חברות בגדלים בינוניים וקטנים, לעומת החברות שנסחרות ברשימה הראשית בלונדון (Main list) או בשווקים בארצות-הברית".
"ה-AIM היא לא כמו הנאסד"ק", מסביר דאלאס. "לא תמצאו כאן חברות כמו מייקרוסופט או טבע. אם להשוות, אז זה דומה יותר לנאסד"ק שלפני 20 שנה. אנחנו גדלים מהר, וממלאים את התפקיד של שוק משני שפונה לחברות קטנות ובינוניות".
אילו יתרונות אתם מציעים לחברה קטנה שמגיעה אליכם?
"אנחנו מקום טוב לגיוס הון לחברות מהסוג הזה, כי הגיוס יהיה מ-10-15 משקיעים, ולא ממאות, כך שקל יותר לשמור איתם על קשר הדוק - ועדיין, זה מייצר מודל של סחירות".
יש לזה גם חסרונות.
"היתרון הוא שאלה חברות שגדלות מהר וזקוקות להון כדי להתקדם, להשקיע במו"פ ולהגדיל את הייצור. מצד שני, זה נכון שקבוצה קטנה של משקיעים לא תייצר נפח גדול של מסחר יומיומי".
המסחר אצלכם באמת דליל יחסית.
ווטון: "הסטטיסטיקה של המסחר היומי במניות אינה מולי, אבל אני יודע שיש בהחלט הבדל בין רמת המסחר היום לזו שהייתה לפני שנתיים. באופן כללי, אני חושב שנכון יותר לבדוק את החברות, את הנזילות ואת המסחר הספציפי. אם חברה לא אקטיבית, ולא מנסה לשווק את עצמה, או לא מפעילה מערכת פעילה של קשרי משקיעים, הסחירות תהיה נמוכה".
וזה לא יפריע לכם?
"בהחלט חשוב לנו שתהיה אפשרות למסחר ברמה גבוהה יותר. חשוב לנו שהחברות יוכלו לגייס הון בגיוסים ראשונים ומשניים, ושהמשקיעים ירגישו שהשוק אמין ושקוף ופועל בסטנדרטים גבוהים - ובשביל זה אנחנו מספקים תשתית שמאפשרת להם נזילות. אני מאמין שאם נבדוק בעוד חצי שנה ויותר את רמת הסחירות הכוללת, נגלה שהיא במגמת עלייה".
רגולציה עצמית
כדי להעלות את רמת הסחירות, החליטו ב-AIM על רמת דרישות נמוכה יחסית: בגיוסים הראשונים והמשניים אין הגבלה על כמות ההון המגויס, גודל ההון העצמי, ההכנסות של החברה המגייסת, שווי השוק שלה או הוותק שלה בשוק. הדרישה היחידה היא שלפחות %25 ממניות החברה יוחזקו בידי הציבור.
ההנפקה ב-AIM קלה וקצרה יותר גם בזכות העובדה שתהליך הבדיקה הוא פנימי: הרגולציה מופקדת בידי רשימה של יועצים מורשים, שמהווים מתווכים בין הבורסה לחברות, ומכונים NOMAD (Nominated Advisers). זאת, בניגוד למצב בארצות-הברית, שם רשות ניירות ערך היא הרגולטור האחראי על הפיקוח על הליכים טרום-הנפקתיים, כולל בדיקות התשקיף.
מעבר לכך, חברה שרוצה להגיע לנאסד"ק זקוקה לוותק של שנתיים, להון עצמי של 15 מיליון דולר, למחזור מכירות שנתי של כ-60-100 מיליון דולר בשנה, תלוי בתחום הפעילות, ולהערכת שווי של לפחות 200 מיליון דולר.
העניין המשמעותי ביותר הוא משך התהליך של ההנפקה הראשונית. חברת סייפן, למשל, מתמודדת עם הדרישות של ה-SEC כבר יותר משנה. ב-AIM, לעומת זאת, הליך טיפוסי של הנפקה ראשונית ייקח בין שלושה לארבעה חודשים. במקרים נדירים, ההליך יימשך שמונה חודשים. "בנאסד"ק", מוסיף דאלאס, "ההוצאות הנלוות לתקנות סרבנס-אוקסלי, ובמיוחד תקנה מספר 404, עולות הרבה כסף, זמן הנהלה ואנרגיה. בבורסה של לונדון ההוצאות קטנות יותר, וכך גם ההשקעה בזמן הנהלה".
עם זאת, באפריל השנה החליטו ב-AIM להכניס שינוי משמעותי בכללים: שלדים בורסאיים יאולצו ליצוק תוכן "חי" לפעילותם. בדיקה שעשתה חברת ההשקעות אבאלון קפיטל העלתה כי ב-AIM רשומות למסחר קרוב ל-70 חברות-שלד (Cash Shells), המחזיקות בקופת-מזומנים כוללת של כ-150 מיליון דולר. עד לאחרונה התירו להן תקנות ה-AIM להירשם למסחר, מבלי לקבוע דד-ליין לביצוע השקעה או רכישה. ואולם החשש מפני פגיעה בטובת בעלי-המניות, ובמוניטין הבורסה עצמה, הוביל לאימוץ התקנות החדשות.
בין היתר, נקבע כי שלד בורסאי המעוניין להירשם לבורסת ה-AIM חייב לגייס סכום מינימלי של כ-5.5 מיליון דולר, כאשר הגיוס צריך להתבצע לא רק מגופים פרטיים, אלא גם מגופים מוסדיים. בנוסף, שלד בורסאי חייב לפעול להגשמת אסטרטגיית ההשקעות שלו, ולא להסתפק ביתרות המזומנים שסיפקו לו המשקיעים הראשונים. שלדים שלא יבצעו רכישה עד אפריל 2006 יימחקו מהרישום.
כמעט בלי סנקציות
"צריך להבין שה-AIM היא לא שוק נפרד מהרשימה הראשית", אומר דאלאס. "היא חלק בלתי נפרד
מה-LSE, והמניות בה נסחרות באותו אופן. מבחינת קרנות הפנסיה או חברות הביטוח, מדובר במוסד ידוע ומוכר. המעקב אחרי מה שקורה בשוק הוא אותו מעקב, אנחנו הרי בוחנים פעילויות יוצאות-דופן באמצעות אותו צוות, שהוא ברמה גבוהה. לכן זה עושה את זה לפחות מסוכן בעבור המשקיעים".
מה ההבדל ביניכם לבין הרשימה המרכזית?
"השוק העיקרי מתאים יותר לחברות גדולות, אנחנו פונים לחברות קטנות. המשקיעים לא מפחדים להשקיע בחברות צעירות ולא מבוססות. אני חושב שזה קשור יותר לתרבות של השוק הלונדוני, לאנשים כאן בסיטי - הבנקאים, עורכי-הדין, והברוקרים. אני יכול להגיד בלי בעיה, שהמשקיעים כאן יותר מתוחכמים".
אולי כי קל להם יותר? ספר החוקים של ה-AIM קטן ונחשב רך.
"זה היה אחד מהדברים שעמדו בבסיס הקמת
ה-AIM. בעבר הרגולציה הייתה שונה. למדנו את הלקח, וזו הסיבה שהמשקיעים לא מפחדים להשקיע. צריך לזכור שב-2001 וב-2002 החברות שהנפיקו ב-AIM היו חברות בעלות ערך נמוך. השינויים שנעשו במערכת וברגולציה הפכו את המערכת למצליחה".
אתם מפקידים את תהליך הרגולציה בידי גופים שיכולים להיות להם סדרי-עדיפויות סותרים. האם זה בטוח, לדעתך?
"ניסחנו 43 חוקים באנגלית פשוטה, ויש כמה חוקים שכל החברות חייבות לעמוד בהם. למשל, כל חברה חייבת לפרסם פעמיים בשנה דוח שנתי ומקיף. הדוחות אמורים לכלול נתונים על ההכנסות, על שווי השוק, המאזן, ההכנסות, הצהרה על תזרים המזומנים, ונתונים משווים לחציונים קודמים ולשנה שעברה.
"בנוסף, אנחנו דורשים מידע על סחירות גבוהה במניות, אבל עסקה של פחות ממניות רוב לא מצריכה אישור. בוודאי שאנחנו דורשים שקיפות ומידע על הדירקטורים בחברה. הכללים הם בסיסיים ומאפשרים חופש לחברות, אבל שומרים על רמה נאותה של התנהלות. ה-NOMAD הוא האחראי, ואלה יחסי-גומלין: הם שומרים שהכול יתנהל כיאות, וההתנהלות הנאותה שומרת על העסקים שלהם".
ומה קורה למי שלא עומד בכללים?
"הסנקציות הכתובות מעטות. אפשר להטיל על החברות קנס, או אפילו למחוק מהרישום. זה קרה בעבר, אבל מעט מאוד פעמים. לגבי NOMAD שלא ממלא את תפקידו כראוי, אפשר לקנוס, לפרסם את דבר אי העמידה בכללים, או במקרה מרחיק לכת ליטול את הרישיון.
"צריך להבין שזה לא תפקיד קל. אם שאלה מתעוררת לגבי החברה, הטלפון הראשון שהמערכת עושה הוא ל-NOMAD הממונה. לא כל חברה שמגיעה לבורסה היא הצלחה, אבל מאז שהיא קמה לא היו סקנדלים. חוץ מזה, האינטרס של ה-NOMAD הוא לשמור על החברות. אם ל-NOMAD יש חברה שמתנהגת לא טוב, זה ישפיע עליו ועל העסקים שלו. הרווחים שלו ייפגעו, כי החברות הגדולות יימנעו מלהשקיע בחברה".
בזכות המשקיעים המוסדיים
לווטון חשוב להבהיר שה-AIM מתעניינת לא רק בחברות ישראליות, אלא גם במשקיעים ישראלים. "אנחנו בהחלט עושים מאמצים למשוך משקיעים בינלאומיים, על-מנת להרחיב את בסיס המשקיעים", הוא אומר. "אני חושב שנוכחות של משקיעים תגדיל את רמת הסחירות".
המשקיעים בהחלט יכולים לשמוח בלונדון. חברות הטכנולוגיה הישראליות, למשל, צ'יפרו אותם באקזיט קטן, וגם הצליחו לגייס הון מבלי לדלל את בעלי-המניות יתר על המידה.
העובדה שה-AIM איננה בורסה מתמחה, ושהחברות והמשקיעים בה מפוזרים בתחומים רבים כל-כך, לא נראית לכם בעייתית?
דאלאס: "לטעמנו זה דווקא אחד מהיתרונות של השוק. אנחנו שומרים על חשיפה מתמדת לסקטורים חדשים. העובדה שרוב החברות הישראליות שהנפיקו ב-AIM הן חברות טכנולוגיה אומרת יותר על ישראל מאשר על הבורסה".
ווטון: "אני לא דואג, אני חושב שזה הכוח שלנו. תראו מה קרה בשווקים אחרים שהתמקדו בסקטור יחיד. המשקיעים הם גדולים ומתוחכמים, ויש להם היכולת לבחון לעומק חברות בתחומים רבים".
הוא מרמז כנראה לנפילה הכואבת של הנאסד"ק בשנת 2000, כמו גם לשווקים אחרים שצמחו באירופה בשנות הבועה ונעלמו כמעט כליל: הנובומרשה הצרפתי, הנוימרק הגרמני והנובומרקדו האיטלקי. "אצלנו נרשמה בשנה האחרונה עלייה של %115 במספר החברות הבינלאומיות שנרשמו למסחר", מתגאה דאלאס.
"צריך להבין שהשווקים השתנו", הוא ממשיך. "חברות בסדר-גודל בינוני וקטן חייבות להיות בינלאומיות כדי לשרוד. הן צריכות להעלות פרופיל, לגייס כסף, להשיג משקיעים בפרופיל גבוה. לפני שלוש שנים לא היינו יכולים להציע לחברות האלה הרבה, אבל עם המאמצים שלנו להגיע למשקיעים מוסדיים, המצב השתנה. באחוזים, מספר המשקיעים המוסדיים בלונדון גבוהה יותר מזה שבנאסד"ק או בבורסה של טורונטו".
למה זה, לדעתך?
"לפני מספר שנים היו עוד שווקים שצמחו לצדנו, כמו אי-סד"ק ונוימרק, אבל אלה היו יוזמות מאוד סקטוריאליות, שעיקרן היה להעתיק את נאסד"ק וההצלחה שלה. כשהמחזור הזה הסתיים, כל השווקים האלה נעלמו. אנחנו נשארנו, והמשכנו לצמוח. כיום אפשר לראות את הבורסה הקטנה בפריז, שהתחילה לפעול בהתבסס על המודל של ה-AIM. זה מאוד מחניף לנו".
במהלך מארס 2005 סיימה לידקום את ההנפקה הראשונה ב-AIM, והפכה לחברה הישראלית החמישית בלונדון. החברה, השייכת לקבוצת אלגדקום, גייסה אז 22.6 מיליון דולר לפי מחיר למניה של 32 פני. חצי שנה אחרי, המניה נסחרת לפי מחיר של 50.5 פני, המשקף תשואה של כ-%58 על המחיר בהנפקה, ושווי-שוק של כ-88 מיליון דולר.
לידקום מספקת שירותי ופתרונות תקשורת, בעיקר לשווקים מתעוררים, ומשמשת כקבלנית-משנה בהקמת רשתות סלולריות בעבור חברות דוגמת נוקיה ואריקסון. לאחרונה היא פרסמה את התוצאות הכספיות למחצית הראשונה של השנה, שהצביעו על הכנסות של כ-46.8 מיליון דולר. מהמאזן ניתן ללמוד שבקופת החברה יש מזומנים בשווי של כ-5 מיליון דולר.
"במהלך 2004 זיהינו שזו השנה השנייה ברציפות שהחברה נמצאת בצמיחה מואצת של %60 בהכנסות", מספר המנכ"ל אריק אלקלעי. "הבנו שצריך להתחיל לחשוב על 2005 וקדימה, שאנחנו חייבים לגייס הון. מסגרות האשראי שעמדו לרשותנו הספיקו לממדי החברה שלפני הצמיחה, אבל כדי לאפשר צמיחה מואצת ופרישה לשווקים בינלאומיים היינו זקוקים ל'הזרקת הון'".
איך הגעתם דווקא ל-AIM?
"התחלנו להסתכל על האפשרויות שעמדו לרשותנו: השוק המקומי, השוק בסינגפור ולונדון. תוך כדי, גם בדקנו את הנאסד"ק. אחרי בדיקה מעמיקה, הבנו שלא נמצא את מה שאנחנו מחפשים בבורסה באחד-העם. הערכות השווי של חברות מהסוג שלנו היו נמוכות, ובכלל, השוק לא אופיין בתיאבון להנפקות ראשוניות. החלטנו לרדת מזה.
"עשינו סיבוב בסינגפור, ושם היו תיאבון ונכונות להסתכל על חברות ישראליות, אבל היה ברור שהם מעדיפים חברות מסין ומדרום-מזרח אסיה. לכן שמנו את זה כאפשרות בעדיפות נמוכה. ה-AIM בלונדון והנאסד"ק היו האפשרויות שנשארו".
מה רע בנאסד"ק?
"גילינו שחברות שירותים כמונו סובלות ממחסום כניסה לא כתוב. כדי לצאת שם לשוק, צריך להגיע למחזור מכירות של 100 מיליון דולר בשנה. בסוף 2004, אנחנו היינו רחוקים מלגלגל את המחזור הזה. בנוסף, לא היה לחברה מרכיב של פעילות בצפון אמריקה שיכול היה לעזור. חוץ מזה, בנאסד"ק אוהבים חברות טכנולוגיות. אנחנו חברת שירותים".
לונדון בעצם הייתה האפשרות האחרונה?
"לגמרי לא. בלונדון הגישה הייתה שונה. הייתה פתיחות לחברה עם פרישה בינלאומית. סיפור הצמיחה המואצת מצא-חן בעיני משקיעים פוטנציאלים שנפגשנו איתם. ה-AIM היה מאוד עמוס בהנפקות ראשוניות במהלך 2004, רובן מוצלחות. מצאנו קרקע חמימה לחברה כדוגמתנו".
מה עוד שיחק לטובת הבחירה ב-AIM?
"רצינו לצרף לחברה משקיעים שמאמינים בחברה, ולא כאלה שמחכים לפירעון של אג"ח. מעבר לכך, הרגולציה התאימה לחברה בסדר-גודל כשלנו - התהליך של ההנפקה, ה-NOMAD, הגורמים שמלווים את החברה כמו רואי-החשבון ועורכי-הדין, חבורת קשרי המשקיעים. כל המערכת התומכת זה משהו שנוח לנו בו בלונדון".
איתן מוצ'ניק, מנהל הכספים בלידקום, מציין אלמנטים נוספים. "תקנות סרבנס-אוקסלי מטילות על חברות קטנות ובינוניות עומס כספי אדיר", הוא אומר. "אנחנו חלילה לא נוטים לזלזל בסטנדרט הרגולטורי בלונדון. המערכת מסודרת ותובענית מבחינת שקיפות ואיכות דיווח הקשר שהחברה חייבת לקיים עם המשקיעים המוסדיים. זה מחייב, אבל נוח".
מה לגבי הטענה שרמת הסחירות נמוכה?
"כטענה גנרית, זה אולי היה נכון עד דצמבר 2003. מאז זה השתנה מאוד. הבורסה הכפילה ושילשה את מספר החברות והמשקיעים, ולכן, בהתאמה, מספר העסקות גדל באופן משמעותי".
אלקלעי: "אני יכול לדבר על לידקום: הממוצע היומי של מחזור העסקות הוא 100 אלף ליש"ט".
איך מתפעלים את המשקיעים בלונדון?
מוצ'ניק: "במהלך הרוד שואו כיסינו אחוז מכובד של בתי-ההשקעות בלונדון, ורבים מהם בחרו להשקיע. צריך להבין שכאשר אתה מגיע ל-UBS או לפידליטי, אתה נפגש עם מישהו שמכיר את השוק. הרי מדובר במוסדות ענקיים. זה היה נוח מאוד לדבר אל מישהו שמבין בתחום, ולא רק מנהל כסף".
"הבריטים מצפים שתעמוד בהבטחות"
דורי מדיה גרופ, מפיקת הטלנובלות ובעלת ערוצי ויוה, היא החברה הישראלית הרביעית ב-AIM, עם גיוס צנוע של כ-6 מיליון דולר לפי שווי חברה של כ-41.5 מיליון דולר. בהודעת ההנפקה ציין מנהל הכספים בחברה, נדב פלטי, כי הפופולריות הגוברת של טלנובלות ברחבי העולם מעניקה לדורי מדיה יתרון תחרותי, אשר יעזור לה לממש את מטרותיה האסטרטגיות. בית-ההשקעות הבריטי הרדמן (Hardman) ציין בדוח שכתב על החברה, כי לדורי מדיה יש פוטנציאל להפוך לשחקן בינלאומי משמעותי בנישה של הפקת טלנובלות.
למה חברה המפעילה ערוץ טלנובלה בישראל צריכה להנפיק בלונדון?
פלטי: "דורי מדיה גרופ היא חברה בינלאומית, שמתמקדת בשווקים בחו"ל, ובכלל, השוק בישראל מוגבל. אנחנו שואפים שיהיה לנו ערוץ טלנובלה בכל מדינות העולם. כדי לממש את השאיפה הזאת, אי-אפשר להיות חברה ישראלית פרטית או ציבורית. אנחנו עושים עסקים באינדונזיה, בהודו, במלזיה, במדינות במזרח-התיכון, במזרח אירופה ובכל דרום אמריקה. זה לא פשוט להיות חברה ישראלית".
אז למה דווקא ה-AIM?
"כשהתחלנו לבחון את האפשרויות של הנפקות ראשוניות, ברוב השווקים המצב היה חלש והמחירים נמוכים. אומנם השוק המקומי מתחיל להיפתח, אבל לא לאקוויטי. בניו-יורק גילינו שאנחנו קטנים מדי לשני השווקים, כך שהאלטרנטיבה הייתה לונדון. כשנגדל, נפנה למיין ליסט בלונדון או לנאסד"ק".
אילו יתרונות השגתם בהנפקה הזו?
"לונדון היא השוק השני בגודלו בעולם, ובעבור הלקוחות שלנו יש חשיבות לכך שאתה אומר מאיפה אתה. כאן נחשפנו למשקיעים מרחבי העולם - רוב המשקיעים בגיוס שלנו היו מצרפת, מגרמניה ומישראל. בנוסף, הכלכלה האנגלית חזקה ויש הרבה כסף בלונדון. מבחינת הבורסה, היא הייתה יותר מתאימה - קל לנו באנגלית יותר מאשר בהולנדית".
איך אתם מתמודדים עם התקינה?
"אנחנו ממילא דיווחנו ועשינו דוחות רבעוניים, כך שההתאמות היו קלות. אבל חשוב שמי ששוקל את היציאה ל-AIM יידע שזה לא צחוק. הבריטים מצפים שתעמוד מאחורי ההבטחות שלך. את מה שהבטחת ברוד שואו, תבצע. כשהם רואים שההבטחות לא מתממשות, הם מתחילים לשאול שאלות.
"מצד אחד, הרבה מהרגולציה הוא בעל-פה. מצד שני, יש קשר הדוק עם ה-NOMAD. הוא זה שמקפיד ודורש, בדרך-כלל הוא נוקשה. אנחנו מעריכים את זה: הוא שומר על החברה, ובו-זמנית שומר על השם שלו. זה חשוב לו מעבר להתחייבות הכספית".
הרגשתם שינוי בעקבות היציאה ל-AIM?
"בהחלט, ואני ממליץ לחברות ישראליות שרוצות להיות בינלאומיות לשקול את המהלך הזה. אנחנו קיבלנו פניות מחברות מדיה בעולם לשיתופי-פעולה - בעיני רבים האמינות של חברה ציבורית מלונדון גבוהה. זו גם הייתה אחת הסיבות שיצאנו להנפקה. הרי היינו יכולים לגייס כסף מבעלי-המניות בחברה, אבל היה חשוב לנו לקבל הכרה בינלאומית".
מה עם עצה לדרך למצטרפים החדשים?
"לזכור שאלה מקצוענים שלא מתפשרים. הם יורדים לפרטי-פרטים. חשוב לא פחות איך מדברים ומתלבשים בסיטי של לונדון. בסופו של יום, זה עוזר לחברה".
"זה טרנד", קובע ירון הר-צבי, שותף-מנהל במחלקה הכלכלית בארנסט אנד יאנג, שליוותה 12 הנפקות של חברות ישראליות בלונדון. "הגל התחיל לפני מספר שנים עם הנפקת אמבלייז. אחריה באו פילת ופילת מדיה, ואחריהן שקט גמור. נכון שהיה טפטוף של חברות ישראליות לשווקים באירופה, לנוימרק, לנובומרשה, לבורסה בשווייץ - אבל זה לא היה טרנד. מי שהכתיבה את השינוי ומסמנת את נחשול ההנפקות בלונדון הייתה ויסוניק".
ויסוניק מפתחת מוצרי אבטחה ביתיים, ונסחרת בבורסה הראשית של לונדון, שבה היא גייסה 18 מיליון דולר באפריל 2004. "היה אז סוג שונה של משקיעים ב-AIM, והם החליטו להירשם למסחר ברשימה הראשית", מסביר הר-צבי. "מבחינת גודל הגיוס ושווי החברה לא היה בזה היגיון, אבל היא הייתה הראשונה שעשתה את זה".
ההצלחה וקלות ההנפקה של ויסוניק, אומר הר-צבי, עוררו עניין בקרב חברות אחרות. "השנייה הייתה אורד תקשורת, ואחרי אורקה אינטראקטיב מקבוצת אמבלייז כבר נוצר הטרנד. מדובר בחברת תוכנה מפסידה שפועלת בתחום ה-IPTV, עם מחזור הכנסות של 6 מיליון דולר. היא גייסה 25 מיליון דולר, לפי 63 מיליון דולר. אחרי ההנפקה שלה באוקטובר 2004, נפתח לחברות הישראליות התיאבון להנפקות ראשוניות ב-AIM".
אחרי אורקה באה אדמיינד, שגייסה 35 מיליון דולר, עם מחזור הכנסות אפילו נמוך יותר. "אחריה אמרו כולם, 'גם אני יכול'", אומר הר-צבי, ומפרט: "במארס, דורי מדיה גרופ גייסה 6.1 מיליון דולר לפי שווי של 43 מיליון דולר. מיטל-טק גייסה 17 מיליון דולר, וויז'ואל דיפנס גייסה 50 מיליון דולר. ולא ספרנו את טליט, שהיא חברה ישראלית הרשומה באיטליה, ניפסון הרשומה בצרפת, וטסקום שעשתה מהלך של רישום כפול".
אז מה עושה את ה-AIM לאטרקטיבית?
"יש בישראל לא מעט חברות טכנולוגיה בשווי של 40-50 מיליון דולר. אלה חברות בשלב-ביניים, שאין להן חלופות רבות - הנאסד"ק מאוד התרחקה מהן, השוק בתל-אביב הוא שוק של איגרות-חוב - ופתאום יש להן אלטרנטיבה לגיוס הון. בלונדון אפשר לגייס אקוויטי.
"הרי חברות שרוצות לגדול, חייבות להגדיל את בסיס ההון שלהן. הן לא מעוניינות באג"ח להמרה, כי אג"חים צריך להחזיר, וזה יכול לסכן יציבות פיננסית של חברה. זה מה שיפה ונוח בשוק האנגלי: הוא שוק של אחזקות".
יש הרגשה שלכמה חברות ב-AIM היה מוטב לחכות עם ההנפקה.
"איכות האנשים המעורבים, כמו גם החברות שמגיעות, נמצאות במגמת השתפרות. אנחנו רואים את כל בנקי ההשקעות הגדולים מעורבים. כל המשקיעים המוסדיים הגדולים משקיעים. חברות גדולות יותר, עם הערכת שווי גבוהה יותר, עם מחזורים גדולים יותר של עשרות-מיליוני דולרים, ואף רווחיות, מגלות עניין. תראו את אקס ליבריס, שהיא חברה מבוססת עם הכנסות נאות".
למה לה? חברות שמנמנות יכולות לשאוף להנפיק בנאסד"ק.
"מי שמחזיק בדרך-כלל במניות של חברות הטכנולוגיה הן קרנות ההון סיכון. רק עכשיו הן התחילו להבין שיש להן עוד אופציה לאקזיט בלונדון. המשקיעים המוסדיים הכי מובילים בעולם נמצאים שם. הם מטבעם משקיעים מתוחכמים, שמאמינים בטכנולוגיה. בעבורם השקעה בחברת טכנולוגיה, גם אם היא רחוקה מרווחיות, היא השקעה לטווח ארוך. הם ישקיעו בחמש חברות, ואחת תחזיר להם פי חמישה על הכסף.
"אף אחד מהם לא חושב שכל ההשקעות יחזירו את עצמן. אבל המשקיעים בלונדון רואים את החברות האלה כמי שלוקחים סיכון שנתיים, לפני שהחברות יגיעו לנאסד"ק. חשוב להבין, הם לא צמחונים בלונדון. הם רוצים להרוויח".
אתה מעריך שהגל יימשך?
"כרגע, כן. זה נוח, המשקיעים לא רבים, לא קשה לתחזק את המניה, מי שרוצה למכור מוצא קונים. נכון שאם זה רק אופציות של עובדים בהיקף של 40 אלף דולר ביום, זה אפשרי להוציא סחורה ביום מסחר רגיל. מי שרוצה לממש בהיקף של כמה מיליוני דולרים, מוכר מחוץ לבורסה - דרך ה-NOMAD של החברה הם מפיצים את החבילה. ה-AIM לא בנויה למחזור של מיליון דולר ביום. החברות קטנות, והסחורה הצפה מגיעה ל-20 מיליון דולר ביום. אבל יש חלופות - מי שרוצה לעשות אקזיט גדול, עושה הנפקה שנייה".
כמה הנפקות שניות כבר יש ב-AIM?
"קל לעשות גיוס שני. צריך לפרסם תוכנית עסקית, וזה קורה. אני מעריך שבקרוב נראה חלק מהחברות שיצאו להנפקה ראשונה יוצאות לשנייה. זה תהליך קל-יחסית, שיוכל לשפר את מצב החברות ואת הסחירות שלהן".
כתבות
ני"ע
