הסמכות העניינית לדון בתביעה להשבת כספים ששולמו לרשות מקומית, בגין אגרות והיטלי פיתוח, נתונה לבית המשפט האזרחי ולא לבית המשפט לעניינים מנהליים. כך פסק בית המשפט העליון ושם קץ לאי-הבהירות ששררה בעניין מאז פסק הדין בעניין פרדסיה, שניתן בתחילת 2005.
בעניין פרדסיה פסק בית המשפט העליון, כי הסמכות לדון בתובענה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות דרישה לתשלום אגרות והיטלים, נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא לבית המשפט האזרחי.
בעקבות פסק דין זה הוגשו לבתי המשפט השונים ברחבי הארץ בקשות רבות לסילוק על הסף של תביעות להשבת כספים ששולמו כאגרות והיטלים, אשר ניתנו בהן הכרעות סותרות.
חלק מן הבקשות התקבל, בהסתמך על פסק הדין בעניין פרדסיה, וחלקן נדחה, תוך שבית המשפט מאבחן את עניין פרדסיה שעסק בעתירה למתן סעד הצהרתי ולא בתביעה למתן סעד כספי.
בשבוע שעבר, נדרש בית המשפט העליון לשאלה, במסגרת בקשה למתן רשות ערעור שהגישה עיריית אשדוד על החלטת שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת העירייה לסלק על הסף תביעה של חברת שמעון צרפתי להשבת כספים ששילמה בגין סלילת רחובות, אספקת מים ותיעול. ביהמ"ש קבע, כי מקרה זה שונה לחלוטין מהמקרה בעניין פרדסיה, שם נתבקש סעד של הצהרה ואילו כאן נתבע סעד כספי.
לדברי השופט, אשר גרוניס, ההבדל בסעד המבוקש בין שני ההליכים מביא לתוצאות שונות, כך שבמקרה ההוא מצויה הסמכות העניינית בידי בית המשפט לעניינים מנהליים, בעוד שבמקרה הנוכחי נתונה הסמכות לבית המשפט האזרחי, השלום או המחוזי תלוי בסכום התביעה (רע"א 6590/05).
את העירייה ייצגה עו"ד יעל טויסטר-ישראלי, את החברה ייצגו עוה"ד עילי לוין ונורית אוחנה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
