שמעתם על "פינוי-בינוי"?

שוב עלה לאוויר המושג "פינוי-בינוי", כמי שיתן את התשובה הנכונה לרזרבות הקרקע המתדלדלות והולכות ולבריחת התושבים ממרכזי הערים למרחב הפתוח. אך כמו תמיד, הכרזות ושאיפות לחוד, ומציאות לחוד.

בשש השנים האחרונות אמנם הכריזה הממשלה על לא פחות מ-112 פרויקטים לפינוי-בינוי בכל רחבי הארץ. רק בשבוע האחרון הכריזה הממשלה על חמישה מתחמים חדשים לעיבוי (בינוי נוסף ללא פינוי), הכרזה שמזכה את הרשות המקומית במימון הוצאות תכנון סטטוטורי לצורך הכנת תוכנית מפורטת ובמימון פעולות של חברה מנהלת.

אך למרות הכרזות חגיגיות אלה, רק 20 מהתוכניות נמצאות בהליכי הפקדה, וכל שאר במסדרונות הבירוקרטיה. הליכים הממושכים מרגיזים במיוחד על רקע העובדה שאין מישהו במדינה שלא יסכים עם ההנחה שמדובר בתוכניות חשובות. תוכנית פינוי בינוי לא רק משפרת את מצב אוכלוסיית השכונה המתגוררת בדרך כלל בצפיפות ובתנאים קשים. היא עושה ניצול מיטבי של הקרקע ושל התשתיות, ומחזירה את הערך הכלכלי לשכונות רבות בעיר. אם את תוכנית ניצנים, ליישוב מפוני עזה, הצליחו ועדות התכנון לאשר בתוך חצי שנה, אין שום סיבה שלא יצליחו לאשר תוכניות קטנות ונקודתיות הרבה יותר, וחשובות לא פחות.

מכשלה נוספת העומדת בפני תוכניות פינוי-בינוי היא מה שקרוי "סינדרום הדייר הסרבן", זה שיכול לתקוע הליך תכנוני שלם בעצם אי-הסכמתו לעזוב את הדירה. הצעת חוק ממשלתית מנסה לתת פתרון גם לכך באמצעות אפשרות לכפות על דייר כזה לפנות את ביתו לטובת קידום התוכנית. חוק זה טרם אושר, ולכן הליכים רבים מתנהלים בעצלתיים.

אך לא רק דיירים סרבנים עומדים בפני הפרויקטים. כך למשל, כלל ידוע הוא, שתוכנית פינוי בינוי אפשרית רק במקומות שבהם לקרקע יש ערך גבוה. אך מה לעשות שערים כמו באר-שבע, טבריה ובית-שאן זקוקות לתוכניות כאלה לא פחות מאשר תל-אביב וגבעתיים?

לאחרונה הגה משרד השיכון רעיון חדש. להציע לקבלנים פרויקט פינוי בינוי בשכונת שיקום, שבה ערכי הקרקע נמוכים, וכבונוס לתת לו זכויות בנייה במתחם אחר בעיר באמצעות ניוד זכויות. לפי שעה, מתנגד מינהל מקרקעי ישראל לרעיון. לאחרונה הודיעו גם מנכ"ל התאחדות הקבלנים, יהודה שגב, ומנכ"ל משרד השיכון, שמואל אבואב, על כוונתם לעמוד בראש פורום משותף שמטרתו לקדם פרויקטים מסוג זה. בין השאר, יפעל הפורום להפחתת המיסוי המוניציפאלי המוטל על הפרויקטים, שעומד כיום על 30% מסך מחזור ההכנסות, ולניתוב היטלי ההשבחה לטובת הפרויקט עצמו.

אך המכשלה הגדולה ביותר של פרויקט פינוי בינוי היא לא בבירוקרטיה, שממנה כנראה אין מנוס, וגם לא בדיירים הסרבנים, אלא בעובדה שהממשלה, משרד השיכון, ראשי הערים ומשרד האוצר, אינם מצליחים להפוך את הפרויקט הזה לחשוב באמת. הם אינם מצליחים להנחיל לציבור את חשיבותו ואת התועלת הרבה שיצליחו להפיק ממנו למען עצמם ולמען הכלל. בכל פעם שמדברים על הקרקע החקלאית, תמיד יהיה ראש עירייה שיזעק שחשוב לפתח את הערים, שבהן גרה 90% מהאוכלוסייה, אך אף אחד מהם לא הפך את פרויקט פינוי בינוי לנושא המרכזי בעירו.

כל החוקים שתחוקק הממשלה כנגד דיירים סרבנים לא ישוו לקמפיין אחד שישכנע את התושבים בנחיצות הפרויקט ובחשיבותו הרבה.

קמפיין מסודר של המדינה היה יוצר את המומנטום הנכון, ואולי משכנע גם את משרדי התכנון להשתדל קצת יותר.