נשיקה לגננת, פיפי ולישון. תופעה חדשה: יתומי ההיי-טק

בגן הילדים "טף חושב", הממוקם בפארק המדע ברחובות, הילדים יוכלו בקרוב להישאר עד 19:00 בערב. "בהתחלה חשבתי שזה לא נכון, שלא פייר כלפי הילד לשים אותו כל-כך הרבה זמן במסגרת ולא עם ההורים", מודה נעמי צ'פט-סמנדז'ייבסקי, מנהלת הגן, המשרת בעיקר את ילדי העובדים בפארק המדע. "הסיבה שלבסוף החלטתי ללכת על זה היא שהגעתי למסקנה שזה יותר טוב לילדים. ילד לא יפספס פה כלום, את מה שהוא מקבל פה הוא לא יקבל בשום מקום אחר".

למה שהוא לא יקבל את זה אצל ההורים שלו?

"כי ההורה עסוק ואין לו זמן וכוח. זו לא בעיה של כסף, אלא של זמן, כוחות וסבלנות. כשהורה מסיים בערב לעבוד אחרי יום שלם מול המחשב, אין לו כוחות והוא רוצה רק לקחת את הילד ולהשכיב אותו לישון".

הארכת שעות פעילות הגן הייתה יוזמה שלך?

"הדרישה באה מצד ההורים, והיא עצומה ולוחצת. יש את הצורך, וחבל לא לאפשר. כמעט כולם פה הורים שעובדים בפארק המדע. ממילא יש ילדים שמטפלת באה לקחת אותם מהגן עד שההורים יסיימו את העבודה, אז עדיף כבר שהילד יישאר בסביבה המוכרת של החברים והמטפלות. אין סיבה למעבר מיותר בין הגן למטפלת, עם כל הלחץ שכרוך בזה".

יש הבדל בין הורים טריים למנוסים יותר, מבחינת הביקוש לשירות הזה?

"חשבתי שזה יהיה שונה עם הורים לילד ראשון - שהם הרוב המוחלט בגן - אבל זה לא. ככה זה בסביבה של ההיי-טק, אין להם את הכוחות, בסוף היום הם פשוט גמורים".

ההורים דורשים, הגננות נותנות

כך נראית הורות קרייריסטית מודרנית ביותר ויותר בתים בישראל: פעמיים-שלוש בשבוע, ילדים מגיעים לגן בין 7:00 ל-9:00 בבוקר, ונאספים הביתה על-ידי הורים מרוטים ב-19:00 או ב-20:00 בלילה, כשהם כבר בפיז'מה, אחרי ארוחת ערב - לפעמים גם אחרי מקלחת - מוכנים לשינה. התופעה שכיחה בעיקר באזורי היי-טק ובבתים שבהם שני ההורים מטפחים קריירה תובענית, שהופכת הגעה מוקדמת הביתה לבלתי-אפשרית. כאשר פתרון ה"סבא-סבתא" אינו זמין, ומטפלת היא סידור יקר, שממילא אינו פותר באופן מושלם את הבעיה, יותר ויותר גנים נענים לביקוש הגואה.

רבקה רובין, מנהלת "גן רבקה" בהרצליה, עובדת כבר כמה שנים גם עד 20:00 בערב. "הייתה לי בנקאית בתפקיד בכיר, שהייתה משאירה ארבע פעמים בשבוע את הילדה עד 20:00 בערב. מי שרוצה להתקדם בחיים, צריך את זה. זה קורה גם עם אנשי קבע או היי-טק, שעובדים עד השעות המאוחרות. זה קשה, אבל צריך לתת את השירות".

ההורים מדברים על רגשות אשמה?

"יש הורים שמדברים על זה, אבל אחרים פשוט שמחים שיש אפשרות להשאיר את הילדים אצל מישהו שסומכים עליו, ולא אצל בייביסיטריות צעירות".

גני הילדים ארוכי השעות הללו צומחים ברחבי הארץ לפי כללים פשוטים של ביקוש והיצע. רשת החינוך איגו"ם ("איגוד מורים יוצאי מדינות חבר העמים"), מפעילה ברחבי הארץ 30 גני ילדים, שכמעט בכולם מוצע להורים שירות מ-7:00 בבוקר עד 19:00 בערב. גנים אחרים מספקים את השירות הזה פעמיים או שלוש פעמים בשבוע.

בחלק ממקומות העבודה, בעיקר בחברות היי-טק גדולות, גנים כאלה פועלים ביוזמת המעסיק. באינטל, למשל, יש שלושה מוקדים של הפעלת מעונות לילדים הפועלים מ-7:00 עד 19:00 - בקריית-גת, בחיפה ובירושלים. רשימת ההמתנה למעון בקריית-גת כה ארוכה, מעידה אהובה מרציאנו, מנהלת קשרי הקהילה בחברה, עד שבימים אלה בודקים אפשרות לפתוח כיתות נוספות. "במעון יש 80 ילדים, מגיל שלושה חודשים עד שלוש שנים, וכל הכיתות בתפוסה מלאה. המעון עובד על-פי עיקרון של שעות גמישות, כך שאם ההורה צריך יומיים בשבוע להישאר בדיון עד הערב, יש לו פתרון".

"אני לא מאוהב בזה, והייתי מעדיף שאחרי 17:00 הורים יהיו עם הילדים", אומר שאול פרידן, מנכ"ל רשת איגו"ם. "אבל אם יש צורך, צריך לספק אותו ברמה הכי גבוהה, כדי שהילד ייפגע כמה שפחות. מדובר בצורך שהמערכת הציבורית לא ענתה עליו אף פעם - תמיד היו 'ילדי מפתח', או כאלה שמצאו להם פתרונות אחרים".

הגננות, שמזהות את הצורך, נענות לו - כחלק מהמרדף אחר לקוחות בשוק התחרותי של הגנים הפרטיים. בעבור ההורים, מדובר לרוב בבחירה קשה, מחוסר ברירה. המשמעות שלה היא שמישהו אחר מגדל את הילד - למעט בסופי שבוע.

יוליה מוליאק, 29, מכפר-סבא היא כימאית במפעל ואם לילד בן שלוש ב"גן שלנו", השייך לרשת איגו"ם. היא ובעלה חוזרים הביתה בשעות מאוחרות כדבר שבשגרה. הגן מספק פתרון כמעט יחיד. "אין לנו פה סבא וסבתא שיכולים לעזור, אומרת מוליאק, "ומניסיון אישי, אני לא מאמינה בבייביסיטרים. מה שמנחם אותי הוא שלפחות בגן הילד נמצא בידיים טובות. מצד אחד זה בעייתי, מצד שני זה יתרון. יש לו שם תוכניות לימוד מגוונות וחוגים עד 19:00. אם אני מתעכבת, אני לא צריכה לחפש בייביסטר או שכנה, אני פשוט מתקשרת לגן ואומרת: סליחה אני מאחרת".

עמיר כץ, 31, עובד בחברת היי-טק, ואשתו, קצינה בקבע, רשמו את הילדים ל"גן רבקה" בהרצליה, שפועל במידת הצורך גם עד 20:00. "אין מה לעשות", אומר כץ, "שנינו לא עובדים מ-9:00 עד 17:00. קורה לפעמים ששנינו צריכים להישאר עד יותר מאוחר, ואז הגן עדיף לנו על מטפלת, שלא תמיד זמינה מעכשיו לעכשיו. הילדים מכירים את הגננת ורגילים אליה, לפעמים היא גם לוקחת אותם אליה הביתה. זה שירות מעולה. מבחינתי, זה אחד השיקולים בלבחור גן". כיום, אומר כץ, הם משתמשים בשירות הזה פחות מבעבר, אחת לשבוע או שבועיים בלבד.

מי יטפל בילדי הגננות

באופן אירוני, מי שמכירות היטב את הדילמה הקשה בין קריירה תובענית לזמן עם הילדים הן הגננות עצמן. הגננת נטלי פולסקי, 28, למשל, פתחה לפני ארבע שנים את גן "יומבו" בפתח-תקווה, שעובד עד שעות הערב. פרט לכך, היא אם לשניים, בני שנה וחצי ושש. את הילדים שלה עצמה, מיותר לציין, היא בקושי רואה.

"בשנה שעברה עבדנו עד 19:00", אומרת פולסקי, "השנה רציתי לרדת מזה, כי זה קשה רגשית. גם אם אני יוצאת ב-17:30, אני לא שקטה עד שהגן נסגר. יש לי גם ילדים משלי, הקטן נמצא בתינוקייה והגדול בעצמו בגן ילדים, ואחר-כך בצהרון. אני לא יכולה להישאר עד הסגירה של הגן שלי, ואני גם לא חושבת שבריא לבנאדם לעבוד 12 שעות ביום עם ילדים. לכן ניסיתי לרדת מזה, אבל כל הלקוחות שלי אמרו: מה פתאום, מה נעשה עם הילדים? אז השנה הגעתי איתם לפשרה, שיהיה פתוח עד 18:00. יש פה הורים שזה מאוד חשוב להם".

פולסקי מבינה את האילוץ, אבל מודה שגם בעיניה, גן הפועל עד הערב הוא פתרון בעייתי: "הילד כמעט לא רואה את ההורים. הורה מגיע הביתה אחרי 18:00, בסוף יום עבודה, והוא עייף. כמה שעות כבר נשארו לו להיות עם הילד? אני יודעת איך זה ממה שקורה בבית שלי. בזמן שנשאר צריך להספיק לקלח את הילד, להכין אוכל, לארגן גם את עצמנו".

את אומרת שההורים דורשים את השירות הזה. כנראה שזה נוח להם.

"זה כמובן מאוד נוח להורים, ולסידור יש יתרונות, אבל לדעתי הם גם מפסידים. לכל דבר יש מחיר. אני והם במצב דומה מבחינת הזמן שנשאר לנו עם הילדים שלנו. אני מרגישה שאני מפסידה באמהות שלי".

יש לך תחושת אשמה כלפיהם?

"לא כלפיהם, כלפי עצמי. חסר לי לקבל את הילד מהגן, להאכיל אותו ולפנק אותו, חסרות לי שעות למשחק במהלך היום, אבל אני לא בטוחה שזה חסר לו כמו שזה חסר לי. אבל אני לא מתוסכלת. אני לא מרחמת על הילד שלי, אלא עליי, שאני לא מבלה איתו מספיק".

איך בנך הגדול הגיב לשעות העבודה הארוכות שלך בתחילת הדרך, כשפתחתם את הגן?

"אחרי שפתחתי את הגן היה לי מאוד קשה, כמעט שלא הייתי בבית, עבדתי 12 שעות ביום. בחופשה בגן של הבן שלי לקחתי אותו לגן שלי. ואז הילד, שנגמל קודם מחיתולים, חזר לעשות צרכים במכנסיים והפסיק לישון בלילה. הוא היה מגיע בלילה למיטה ושואל אם אני אוהבת אותו. הרגשתי רגשות אשמה על כך שהוא רואה אותי מטפלת בילדים אחרים. היינו בטיפול פסיכולוגי, ואמרו לי שאני משדרת לו את רגשות האשמה, ושאני צריכה להפסיק. לא ברור אם התגובה הייתה לשעות העבודה, או לכך שראה אותי מטפלת בילדים אחרים".

גם מוליאק מעידה על כך שמסגרת לימודית כה ארוכת שעות גובה מחיר, אפילו אם הילד מטופל בה היטב. "זה מאוד לא קל", היא אומרת. "בתקופה שבה עבדתי המון שעות נוספות ויצאתי ממש מוקדם מהבית, כמעט שלא התראיתי עם הילד, וחשתי התרחקות. אבא שלו היה לוקח אותו מהגן, והילד התחיל להגיד לי, 'אני הבן של אבא'.

"כשאני לוקחת אותו ב-19:00 הביתה הוא גמור, שוכב על הספה רואה טלוויזיה. אחרי מנוחה של שעה הבטריות שלו נטענות, שוב יש לו כוח, אבל לי יש הרבה פחות, בקושי כדי לקרוא לו ספר. בכל זאת, לפעמים אנחנו משחקים עד חצות. כשהוא היה חולה ונשארתי איתו בבית, ציירתי לו צורות ופתאום הוא ביקש שאצייר לו צורות גיאומטריות שבכלל לא ידעתי שהוא מכיר - וקלטתי שאין לי בעצם מעקב אחרי ההתפתחות שלו. יש ספרים שעוד לא פתחתי לו, כי חשבתי שאין טעם לפני גיל חמש, וגיליתי שהוא שולט בהם מצוין מהגן".

חוגים בגן עד 19:00

איך ממלאים סדר יום של ילד עד השעה 19:00? ברשת איגו"ם מפצים על היעדרות ההורים בסדר יום עמוס מאוד, שנמשך עד הערב. אולגה אביגד, רכזת איגו"ם בכפר-סבא, מסבירה ש"הילדים פה לא בבית-סוהר, אף אמא לא יכולה לתת יום כל-כך מעניין כמו שאנחנו נותנים".

אילו פעילויות יש לילדים במשך היום?

"פעמיים בשבוע ריתמיקה, מוזיקה בעברית וברוסית ומוזיקה קלאסית; יש לוגיקה ופיתוח אישיות, שיעור טבע, חוג תיאטרון, שיעורי ספורט. אף אמא לא יכולה לפנק ילדים במעדנים כמו אלה שהטבחית שלנו מכינה, חליטות תה ודברים טובים. אלה שנשארים עד 19:00 מקבלים ארוחת ערב, ואז ההורים מקבלים בסוף היום ילד שהוא גם מחונך, גם שבע וגם שיחק הרבה. זה משאיר להורה שעתיים נקיות להיות איתו".

ב"יומבו" שבפתח-תקווה מציעים לילדים משחק חופשי, טלוויזיה או יצירה. "ילדים שנשארים אף פעם לא בוכים, הם מרוצים מאוד", אומרת פולסקי הגננת. "יש להם את כל הצעצועים של הגן לעצמם". ב"טף חושב" ברחובות התכנון הוא לפתוח בין 17:00 ל-19:00 חוגים כמו טיפול מוטורי וריפוי בעיסוק. "גם אם הורה רוצה ללכת לערוך קניות אחרי העבודה, זה מאפשר לילד להישאר בגן עוד קצת", מסבירה מנהלת הגן, צ'פט-סמנדז'ייבסקי. "בנוסף, אם אני לוקחת את הילד שלי מהגן ב-17:00, אין לי זמן לקחת אותו אחר-כך לחוג. לכן המטרה שלי היא להפוך את שעות סוף היום למסגרת של חוגים, ולתת כל מיני שירותים שצריך בשעות האלה".

רובין מ"גן רבקה" מספרת ש"אחר-הצהריים הילדים משחקים, ומציירים ומקבלים ארוחת ערב. בקיץ הם גם עושים מקלחת. האמא שבאה לקחת אותם, מקבלת אותם מוכנים ללכת ישר למיטה".

כשהילד קורא בלילה לגננת

באופן תיאורטי, הורה שמגיע בערב הביתה מקבל "זמן נקי" עם הילד. באופן מעשי, זה לא בדיוק המצב. יש הורים שרואים את הילדים ונטענים באנרגיות. אחרים מגיעים הביתה סחוטים אחרי יום ארוך מול המחשב - ובבית תמיד מחכות עוד מטלות שאינן סובלות דיחוי, כך ש"הזמן הנקי" לא תמיד כל-כך נקי. טקס המקלחת וההשכבה לישון הופך ענייני, ובמקרה הטוב להורה עוד נשאר כוח לסיפור.

"הילד מקבל מאיתנו הכול במהלך היום", אומרת לנה מאירוביץ', מנהלת אזור מרכז של גני איגו"ם. "בין 19:00 ל-21:00, כשהוא בבית עם ההורים, הוא צריך לקבל מהם רק אהבה. הוא חייב לדעת שההורים שלו אוהבים אותו, ושהם עובדים כדי שלא יחסר דבר בבית. גם לא לראות את ההורים כל היום וגם לא לדעת שהם אוהבים אותו - זה מאוד קשה לילד".

אלא שהמשימה הזו אינה פשוטה. "כשאני באה מהעבודה, אני מכינה ארוחת ערב", מספרת פולסקי. "אנחנו אוכלים, אחרי זה הילדים משחקים קצת ורואים קצת טלוויזיה, ובינתיים אני מארגנת את הבית ומסדרת. אז בעלי מקלח ילד אחד, אני את השני, ואני משכיבה אותם לישון עם הקראת סיפור - אם יש לי כוח. כך שלמעשה לא נשאר לי כלום. לפחות יש לנו את השבתות, שבהן אנחנו תמיד נוסעים ומטיילים".

אביגד מאיגו"ם כפר-סבא לא מקבלת את הטענה שקשה להספיק משהו: "מי שעושה הרבה, גם מספיק הרבה. אני מכירה אישה בסביבתי הקרובה, שלא עובדת, נשארת בבית עם הילד, ולא מספיקה כלום. תמיד אפשר למצוא זמן לילדים, והילדים תמיד יכבדו הורים שעובדים".

מהילדים בגן אתם לא שומעים תלונות?

"אצלנו בגן יש תלונות אחרות. אמהות מספרות שהילדים מתלוננים, 'את לא מבשלת טעים כמו בגן'. או שהם מבקשים בלילה, או אפילו בשבת, את קטיה, סוניה או סופה, המטפלות שלנו".

זו בטח תחושה איומה לאם.

"אמא חכמה לא תיפגע. אף אחד לא יכול להחליף את אמא, צריך רק לשמוח, לא לקנא".

אפשר היה לגדל חתול

באופן ישיר, קשר פיזי מצומצם בין ההורה לילד עשוי להתבטא בחוסר יכולת לעקוב אחר התפתחות הילד ובחוסר יכולת לאתר בעיות פסיכולוגיות או פיזיולוגיות למיניהן. בעניין זה, אין תחליף להורה קשוב, וקשה להסתמך רק על מטפלת או גננת, מסורה ככל שתהיה.

אבל עד כמה הבחירה, או האילוץ, של השארת הילד בגן עד שעות הערב היא פתח לבעיה פסיכולוגית שתתפרץ בהמשך? מה זה עושה לקשר עם ההורה, והאם יכול להיגרם לילד נזק? התשובה לשאלות הללו אינן חד-משמעיות. הפסיכולוג החינוכי דור הררי, למשל, מסרב לתקוף אוטומטית את "אפסון" הילד במסגרת חינוכית עד השעה 19:00. לטענתו, לאורך כל תולדות המין האנושי הורים עבדו וילדים גדלו, ובהנחה שכל צורכיהם מסופקים - שעות העבודה המאוחרות הן לא 'ביג דיל'. "ילדים גדלו גם בקיבוצים ובכל מיני סידורים, ולא הייתה שום בעיה עם זה", אומר הררי. "אם המסגרת החינוכית תומכת ומתאימה להורים מבחינת העולם שלהם, והילד מקבל הכול, הוא מוגן וטוב לו - הוא מבין שככה אנחנו חיים".

מה שכן עלול לפגוע בילד, אומר הררי, זה הורה שרוצה ליהנות מכל העולמות: גם להיות עם הילד וגם לעבוד עד מאוחר. הורות שמונעת מרגשות אשם, הוא אומר, מייצרת בעיות: "הבעיה של ההורות המודרנית היא שההורה מרגיש אשם, לא חשוב מה הוא עושה. לכך הוא מוסיף את האשמה על כך שהוא לא מספיק זמן עם הילדים, ואז מגיעות הצרות, כי אתה מנסה להיות 'הורה מפצה' ולא פועל באופן ענייני".

למה זה גורם?

"למשל, אם יש תחושה שהילד מסכן, שלא הייתי איתו, אז אתה מרשה לילדים לעלות לך על הראש. אל תרגיש אשם, ואז לא תצטרך לפצות ותוכל להגיד לילד שלך כן או לא בהתאם לסיטואציה".

רגשות האשם נובעים ממצב אמיתי: הורה שנמצא פחות שעות עם הילד מעניק לו פחות מהורה פנוי.

"לכן הורה כזה צריך לעבוד יותר קשה כדי שהילד שלו 'יספור אותו'. יש הורים שמתלוננים שבסוף הילד לא שם עליהם, כי הם לא פקטור. הנקודה היא שילד יכול להיות עד 19:00 בגן ולא יקרה לו כלום, אבל לשם כך ההורה צריך לעבוד מאוד קשה. הוא חייב להיות גורם משמעותי בחייו. צריך גם לזכור שהילד רוצה גם לראות הורה שהוא ישות שלמה, שיש לו עוד תפקידים חוץ מלהיות אמא ואבא, שהוא אדם שלם ומתפתח. גם זה עושה לילד טוב.

"יש אבות שעובדים עד 22:00 בלילה ולא יודעים כלום על החיים של הילד שלהם, ולעומתם יש הורים שנעדרים מהבית, אבל מצליחים לשמר את הקשר וליצור את התחושה שאנחנו אומנם לא יכולים להיפגש כל היום, אבל אנחנו יודעים שאנחנו חושבים אחד על השני. יש מספיק שעות בסוף-שבוע שבהן אנחנו יכולים להיות עם הילד שלנו, לא צריך לגייס צוותים ואנשי מקצוע. כמה מהצרות הגדולות שיש היום מקורן בהיעדרם של ההורים בעולמו של הילד".

כיצד יימנעו הורים מנפילה למלכודת של פעולה מתוך רגשות אשם?

"ההורות, הגבולות, החינוך וההתניות לילד צריכים להימשך גם אם אתה בא הביתה ב-19:00 בערב, אבל אל תרצה להחזיק את החבל בשני הקצוות. הילד לא ניזוק אם הוא במסגרת חמה ואוהבת. זה עצוב שהילד מחבק את הגננת כשהוא נופל ולא את אמא, אבל זה סתם עצוב, לא יותר מזה. מתי הורה יודע שהוא בסכנה? כשהילד במצוקה, והוא לא רואה את ההורה ככתובת הראשונה. אז זה אומר שכנראה חיפפת".

אבל חרף הגישה המקילה הזו, גם הררי סבור שיש גבול להיעדר נוכחות הורית. "העידן המודרני אולי לקח חלק גדול מהזמן שהיה להורים עם הילדים, אבל לא העלים אותו לגמרי", הוא אומר. "אין תחליף לנוכחות הפיזית עם הילד. לכן, אם אמא שמה את הילדה מגיל חודשיים עד גיל 6 בגן עד 19:00 בערב, צריך לשאול אותה למה הבאת ילד לעולם? אפשר לגדל חתול - זה יותר זול, ולא צריך לעשות לו אינהלציות בלילה. אני לא קונה את הבולשיט שאין זמן בגלל הקריירה".

בקיבוצים זה כשל

פסיכולוג הילדים ד"ר יאיר בר-חיים מאוניברסיטת תל-אביב חלוק על דעתו של הררי, וסבור שיש משקל מכריע לזמן הפיזי שמבלים הורים עם ילדם - לרבות פעולות "עבודה שחורה", של החתלה, הלבשה והאכלה. לפי בר-חיים, מי שנמצא שם בשביל הילד כשהילד צריך - ירוויח: "קשר הוא פונקציה של אינטראקציה, ואיכות הקשר בין תינוק להוריו מושפעת מסוג הקשרים החוזרים ונשנים של הטיפול בילד - האכלה, ניקיון, הרגעה".

הפתרון המודרני הוא "זמן איכות", שבו הילד מקבל הורה שקשוב רק אליו.

"כל הרעיונות של זמן איכות - אין דבר כזה. ילד צריך אותך כשהוא צריך ולא כשלך יש זמן, כך שמי שעונה לצרכים שלו בזמן - הוא גם זה שמקבל את הדיבידנדים. מובן שזה לא כרטיס לכיוון אחד. מי שנמצא הרבה שעות עם הילדים 'זוכה' ליותר חיכוכים ותסכולים. העניין הוא שהצרכים של הילדים הם כשהוא צריך אותם, ולא לפי זמני מפעל היי-טק. גם עניין הכמות הוא מאוד קריטי, וזה דבר שהורים צריכים לקחת בחשבון. אני לא יודע כמה זה כיף להרגיש אשם כל הזמן".

איך באמת מתמודדים עם רגשות אשם טבעיים?

"אשמה היא עונש שאנחנו משלמים כשאנחנו מפרים את הנורמות של עצמנו. הנורמה החברתית אומרת שצריך לטפל בילדים שלך, וכשזה לא קורה, אתה חש אשם. אולי זו נורמה מעוותת, כי היא גורסת שרק האמא צריכה לעשות זאת, ולכן רק היא תרגיש אשמה. בכל מקרה, זה עניין של סדרי עדיפויות בחיים. אני אישית אוהב לראות את הילדים שלי כשאני בהכרה וכשהם בהכרה".

ילדי הקיבוצים גדלו בעבר היטב כמעט ללא מגע עם ההורים הביולוגיים.

"זה נכשל כישלון טוטאלי. אחרי דור אחד שעשה בכוח את הלינה המשותפת, אמהות פירקו את זה לחתיכות. החינוך הקיבוצי היה ועודנו מוצלח בשעות היום, אבל כשירדה החשיכה והחליטו שנכון לשים תינוקות עם אינטרקום כדמות התקשרות מרכזית, זה לא מצב שמעודד ביטחון. את זה הבינו גם הילדים וגם ההורים, והסיפור התפרק".

אז ילדים שנשארים בגן עד מאוחר נדונים לנזק פסיכולוגי?

"אי אפשר לקבוע מראש שלילד תהיה פתולוגיה קשה, או שהוא יתגבר. זה תלוי בהרבה גורמים אחרים. התפתחות של ילדים היא דבר מורכב, שמושפע מהפיזיולוגיה, מהנתונים המולדים, מהקשר עם ההורים ועם הדמויות הקרובות. יש ילדים שגם בתנאים מאוד קשים, פיזיים ורגשיים, מתפתחים בסדר. מה שכן ניתן לומר בוודאות, זה שכאשר הורה לא נמצא בקשר עם הילד שלו במשך שעות ארוכות, זה משפיע על הקשר ביניהם ויוצר מגבלה חמורה על התפתחות הקשר.

"ילדים צריכים קשר צמוד. אם הסידור הוא גן חם וטוב שמטפל ומספק את הצרכים הקוגניטיביים והאחרים, אז הם מקבלים טיפול, אבל ממישהו אחר - והקשרים המיוחדים נוצרים עם המטפלות. ילדים מתקשרים לגננות ולדמויות שמטפלות בהם באופן סדיר. נכון שאנשים יכולים לשמר קשר רגשי גם בלי להתראות שנים, אך מדובר פה על ילדים רכים. הורה יכול לשים לו תמונה של הילד ולהרגיש נורא קשור, אבל אני לא יודע אם הילד יכול".