הרבה מיץ הדרים זרם בעורקינו מאז האזכור הראשון לגידולו של פרי הדר בארץ ישראל, בתקופת החשמונאים, אז גדל האתרוג באזור יפו ושימש בעיקר לפולחן דתי. התפוז הראשון (הבלאדי הערבי הקטן והעגול) עשה עלייה לארץ בערך במאה השביעית, אבל רק הופעתו של תפוז השמוטי במאה
ה-19, ופתיחת תעלת סואץ, שאפשרה הפעלת קו אוניות סדיר בין פורט-סעיד לאירופה, הפכו את ישראל לארץ המייצאת הדרים.
ביומנו של קצין צבא מ-1799, עת פלישת הצרפתי הקטן לארץ-ישראל, נמצאו דברי שבח של אותו קצין וג'נטלמן לאיכות התפוזים של "ג'אפה", שם הוא מציין כי הם מגיעים אל שולחנותיהם של מלכי אירופה. באותה תקופה כבר נודעה הפרדסנות של יפו באיכות תפוזיה, אבל ההיסטוריה הרשמית של התפוז הציוני מתחילה בקניית הפרדס העברי הראשון על-ידי משה מונטיפיורי ב-1885. בהמשך הפכו הפרדסים לכלי שרת בידי התנועה הציונית, למקור ההכנסה העיקרי של המשק העברי ערב מלחמת העולם השנייה, ולמקור גאווה וענף היצוא מספר אחת של מדינת ישראל בשנות ה-70 של המאה ה-20.
מאז, איך נאמר זאת בעדינות, נשארנו בעיקר עם הריח, המיתוס והזיכרונות. בספרד, במרוקו ובמקומות נוספים בעולם למדו לגדל הדרים לא פחות טובים ובוודאי יותר זולים; היקף הגידולים המקומיים צומצם, ובכלל - החקלאות העברית היא כבר לא מה שהייתה פעם. אבל עדיין, בישראל מייצרים מדי שנה כמיליון טונות של תפוזים ותפוזי-דם, אשכוליות ואשכוליות אדומות, לימונים, מנדרינות, קלמנטינות, אתרוגים, פומלות ושלל גרסאות מיניאטוריות של פירות הדר, כתפוזון סיני ולימון ננסי - ועכשיו הם נמצאים במיטבם. יותר ממחצית התוצרת מיועדת ליצוא. ממה שנשאר, אפשר לעשות במטבח יופי של דברים, ולא רק מיץ טרי או ריבות וקינוחים.
שוק טלה בתנור, רטבים לדגים, סלט חסה ובוודאי אוסובוקו - אין כמעט מנה שלא תשתדרג לה בתוספת גרידת לימון ותפוז או רצועות דקיקות של קליפות הדרים, ללא הציפה הלבנה המרירה. אפשר גם להשתמש בפרי כולו כמרכיב מרכזי בתבשילי כבש ועוף, באורז ובסלטים שונים (נסו לשלב בשר של פומלה ופומלית בסלט אבוקדו) - שייהנו כולם מהטעם החמצמץ-מתוק של פירות ההדר, המפיצים בעונה זו את ניחוחותיהם ומתחננים שנמשיך לעשות להם כבוד כמו בעבר, בימים שבהם המותג "ג'אפה" היה גאווה לאומית ופירות הדר מישראל כיכבו על שולחנותיהם של רוזנים ושועים ברחבי העולם. "
טיפים:
1. כדאי לבחור בפרי בריא, שצבע קליפתו בהיר והוא בעל גוון חי ושלם - קליפה דהויה או לא חלקה מרמזת לרוב על היעדר טריות או אחסון לקוי.
2. כדאי לבחור בפרי כבד ביחס לגודלו - משקל רב יותר בפרי פירושו יותר מיץ.
3. אפשר לשמור פירות הדר בטמפרטורת החדר למשך כמה ימים, אבל מומלץ לאחסן במקרר (בשקית ניילון או בתא הפירות). פריזר עושה להם רע.
4. לחץ פיזי מתון על פרי הדר שמגולגל כמה פעמים על משטח ישר יעניק כמות גדולה יותר של מיץ.
5. כל סלט חסה ייהנה מתוספת של פלחי פומלית, תפוז ואשכולית (עדיף אדומה).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.