שרון הוגדר כבעל "נבצרות קבועה"; אהוד אולמרט - ראש הממשלה בפועל

הערכות: ממשלת אולמרט תמנה 23-25 שרים ו-8-10 סגני שרים; העלות הכספית - 150-200 מיליון ש'

לאחר יותר מחמש שנים, הממשלה נפרדה היום (ג') בהצדעה מראש הממשלה, אריאל שרון, ובמלאת 100 ימים לאשפוזו השני של שרון בבית החולים בהדסה עין כרם, הוא הוגדר כבעל "נבצרות קבועה", מלשוב ולכהן בתפקיד. זוהי הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, שנקבע, כי ראש הממשלה אינו כשיר באופן קבוע מלמלא את תפקידו.

בישיבת ממשלה מיוחדת, שכונסה היום (ג'), על-פי הזמנת מזכיר הממשלה, עו"ד ישראל מימון, אישרו השרים פה אחד את מינויו של אהוד אולמרט לראש הממשלה בפועל. עד-כה כיהן הוא בתפקיד בתואר מ"מ ראש הממשלה.

המינוי ייכנס לתוקף רק ביום שישי, מיד לאחר החג, כאשר ימלאו 100 ימים לאשפוזו של שרון בבית החולים בהדסה עין כרם. מאז איבד שרון את הכרתו וחרף הניתוחים הרבים, לא שבה אליו הכרתו.

מדובר בהליך טכני, שמקבע את חלופי השלטון ואת מינויו של אולמרט לראש ממשלה בפועל. אולמרט אינו מתכוון להתיישב בלשכת ראש הממשלה, עד לכינונה של הממשלה החדשה. עם הרכבת הממשלה החדשה, אולמרט יהיה ראש הממשלה ה-12 של מדינת ישראל. מאז 1948 כיהנו 11 ראשי ממשלה: דוד בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון

על-פי ההערכות, ממשלתו של אולמרט תמנה 23-25 שרים חלקם בלי תיק, ועוד 8-10 סגני שרים. העלות הכוללת הישירה להפעלת לשכות השרים וסגני השרים עשוייה להגיע ל-150-200 מיליון שקל בשנה. המפתח: 1.5-2 מיליון שקל לסגן שר, 2.5-5 מיליון שקל לשר בלי תיק; כ-10 מיליון שקל במשרד קיים ועד 25 מיליון שקל לשר במשרד ממשלתי חדש. כזכור, מפלגת הגמלאים דורשים להקים משרד ממשלתי חדש, משרד הגמלאים.

זוהי הפעם הרביעית שראש ממשלה מתחלף תוך כדי כהונה, מפאת מחלה, מוות, רצח או החלפה. אולמרט החליף את שרון ב-2006, שמעון פרס החליף את יצחק רבין ז"ל ב-4 בנובמבר 1995, בעקבות רצח ראש הממשלה; גולדה מאיר החליפה את לוי אשכול ב-1969, לאחר שאשכול לקה בהתקף לב ודוד בן-גוריון החליף את משה שרת ב-1955, בעקבות "פרשת לבון" ולפני מבצע קדש.

בתולדות המדינה היו שני מקרים נוספים, בהם התחלפו ראשי ממשלה: יצחק רבין החליף את גולדה מאיר בשנת 1974, לאחר התפטרותה של מאיר בעקבות מלחמת יום הכיפורים ויצחק שמיר החליף את מנחם בגין בשנת 1983, לאחר מלחמת לבנון.